ג'ארד אינגרסול
 | |
| לידה |
24 באוקטובר 1749 ניו הייבן, מושבת קונטיקט, אמריקה הבריטית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1822 (בגיל 73) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית .svg){kind=small} |
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום קבורה | Old Pine Street Presbyterian Church Cemetery |
| השכלה | אוניברסיטת ייל, בית הספר הופקינס |
| מפלגה |
 המפלגה הפדרליסטית |
ג'ארד אינגרסול הבן (באנגלית: Jared Ingersoll Jr.; 24 באוקטובר 1749 – 31 באוקטובר 1822) היה אב מייסד אמריקאי, עורך דין ומדינאי מפילדלפיה, פנסילבניה. הוא היה ציר בקונגרס הקונטיננטלי וחתום על חוקת ארצות הברית. הוא התמודד לצידו של דוויט קלינטון בבחירות 1812, אך קלינטון ואינגרסול הובסו על ידי ג'יימס מדיסון ואלברידג' גרי.
אינגרסול, שנולד בניו הייבן, מושבת קונטיקט, הקים קריירה משפטית בפילדלפיה לאחר שסיים את לימודיו במכללת ייל. כבנו של הפקיד הקולוניאלי הבריטי ג'ארד אינגרסול האב, אינגרסול חי באירופה מ-1773 עד 1776 כדי למנוע את הסכסוך הפוליטי הגובר בין בריטניה לשלוש עשרה המושבות. בשנת 1778, לאחר שהתחייב למען העצמאות האמריקאית, חזר אינגרסול לפילדלפיה וניצח בבחירות לקונגרס הקונטיננטלי. אינגרסול השתכנע בצורך בממשלה לאומית חזקה יותר ממה שנקבע בתקנון הקונפדרציה, והוא היה ציר לאמנת פילדלפיה משנת 1787. למרות שבהתחלה הוא ביקש תיקונים לתקנון הקונפדרציה, הוא בסופו של דבר הגיע לתמוך בחוקה החדשה שהופקה על ידי הוועידה.
הוא כיהן בתור התובע הכללי של פנסילבניה בין השנים 1791 ל-1800 ובין 1811 ל-1816. הוא גם שימש כפרקליט ארצות הברית בפנסילבניה וכעורך הדין העירוני של פילדלפיה. הוא טען את התיקים של "צ'ישולם נגד ג'ורג'יה" ו"הילטון נגד ארצות הברית", שניים מהתיקים הראשונים שהופיעו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית.
אינגרסול היה מזוהה עם המפלגה הפדרליסטית והיה מוטרד מאוד מהניצחון של תומאס ג'פרסון בבחירות לנשיאות בשנת 1800. בשנת 1812, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפצלה בין הנשיא מדיסון לקלינטון. הפדרליסטים החליטו לתמוך בכרטיס של קלינטון ואינגרסול בתקווה להביס את הנשיא המכהן. מדיסון ניצח בבחירות, וניצח במדינת הבית המכריעה של אינגרסול, פנסילבניה.
ביוגרפיה
ג'ארד אינגרסול היה תומך במטרה המהפכנית. הכשרתו כעורך דין שכנעה אותו שהבעיות של המדינות העצמאיות החדשות נגרמות בשל חוסר ההתאמה של תקנון הקונפדרציה. הוא הפך לתומך מוקדם ונלהב של רפורמה חוקתית, אם כי, כמו מספר עמיתיו בוועידה החוקתית, הוא האמין שניתן להשיג רפורמה זו על ידי תיקון פשוט של הסעיפים. רק לאחר שבועות של ויכוחים הוא ראה שיש צורך במסמך חדש.[1] תרומתו העיקרית למען הממשל החוקתי הגיעה לא במהלך הוועידה אלא מאוחר יותר במהלך קריירה משפטית ארוכה ומכובדת, כאשר עזר להגדיר רבים מהעקרונות שהובעו בפילדלפיה.
ראשית חייו
אינגרסול נולד ב-24 באוקטובר 1749 בניו הייבן, מושבת קונטיקט, והיה בנו של ג'ארד אינגרסול האב,[2] פקיד בריטי בולט שרגשותיו הנאמנים החזקים יובילו לענישתו בזפת ונוצות שלו על ידי פטריוטים רדיקליים.[3] משפחת אינגרסול הייתה ממוצא אנגלי. [4] בשנת 1765, השנה שבה הוטל חוק הבולים על המושבות באמריקה, מינה הכתר הבריטי את ג'ארד אינגרסול האב ל-Stamp Master, הסוכן הקולוניאלי בלונדון, עבור מושבת קונטיקט. ככל שחלפו החודשים הבאים והאיבה על חוק הבולים גברה, אינגרסול הפך לאיש השנוא ביותר במושבה. בין ה-21 ל-29 באוגוסט 1765 תלו בני החירות את דמותו בחלקים שונים של המושבה.[5] הוא כתב דיווח על נאומו של אייזק בר שנאמר במהלך הדיון הפרלמנטרי על חוק הבולים למושל קונטיקט, תומאס פיץ'. מאוחר יותר הוא יהיה מעורב בתפקיד שנוי במחלוקת כסוכן שאכף את חוק הבולים שנוצר בקונטיקט.[1][6]
אינגרסול הבן השלים את בית הספר לדקדוק של הופקינס בניו הייבן ב-1762, סיים את לימודיו במכללת ייל ב-1766, למד משפטים בפילדלפיה, והתקבל ללשכת עורכי הדין בפנסילבניה ב-1773.[7] על אף שנטה לאהוד את הפטריוטים, אינגרסול הצעיר נמנע מהעניין בהתחלה בגלל תחושת נאמנות אישית חזקה לאביו המכובד. בעצת אביו, הוא ביקש להימלט מהמחלוקת הפוליטית הגוברת בבית על ידי פרישה ללונדון כדי להמשיך בלימוד המשפטים בבית הספר התיכון (1773–1776) ולטייל רבות באירופה.[2] הוא בילה יותר משמונה עשר חודשים בפריז, שם יצר היכרות עם בנג'מין פרנקלין.
המהפכה האמריקאית
זמן קצר לאחר שהמושבות הכריזו על עצמאותן, אינגרסול ויתר על דעות משפחתו, התחייב אישית למען העצמאות וחזר הביתה. ב-1778 הגיע לפילדלפיה כפטריוט גאה. בעזרת חברים בעלי השפעה הוא הקים במהירות משרד משגשג של עריכת דין, וזמן קצר לאחר מכן נכנס למאבק כציר לקונגרס הקונטיננטלי (1780–1781). בשנת 1781 אינגרסול התחתן עם אליזבת פטיט ובאותה שנה נבחר לחבר האגודה הפילוסופית האמריקאית.[7] [8] כתומך קבוע בסמכות מרכזית חזקה בעניינים פוליטיים, הוא הפך לתועמלן מוביל לרפורמה בממשל הלאומי בשנים שלאחר המלחמה, והטיף את הצורך בשינוי לחבריו בקונגרס ולקהילה המשפטית.
בוועידה, אינגרסול נמנה בין אלה שהעדיפו עדכון של תקנון הקונפדרציה הקיים, אך בסופו של דבר הוא הצטרף עם הרוב ותמך בתוכנית לממשלה פדרלית חדשה. למרות המוניטין הלאומי שלו כעורך דין, אינגרסול השתתף רק לעיתים רחוקות בדיונים בוועידה, למרות שהשתתף בכל הישיבות.
קריירה לאחר האמנה החוקתית
לאחר הקמת הממשלה הלאומית החדשה, חזר אינגרסול לעסוק בעריכת דין. מלבד כמה גיחות לפוליטיקה - הוא היה חבר במועצה המשותפת של פילדלפיה (1789), וכפדרליסט איתן שראה בבחירתו של תומאס ג'פרסון ב-1800 "חתרנות גדולה", הוא התמודד ללא הצלחה לסגן הנשיא מטעם הפדרליסטים בשנת 1812 - הקריירה הציבורית שלו התמקדה בעניינים משפטיים. הוא שימש כתובע הכללי של פנסילבניה (1790–1799 ו-1811–1817),[1] כעורך הדין העירוני של פילדלפיה (1798–1801), וכתובע מחוזי של פנסילבניה (1800–1801). במשך תקופה קצרה (1821–1822), הוא ישב כשופט נשיא בית המשפט המחוזי בפילדלפיה.
תרומתו העיקרית של אינגרסול למען הממשל החוקתי הגיעה לא במהלך הוועידה אלא מאוחר יותר במהלך קריירה משפטית ארוכה ומכובדת, כאשר עזר להגדיר רבים מהעקרונות שהובעו בפילדלפיה. הוא תרם את תרומתו לתהליך החוקתי באמצעות מספר מקרים של בית המשפט העליון שהגדירו נקודות יסוד שונות במשפט החוקתי בתחילת הרפובליקה החדשה. במקרה סופי אחד הוא ייצג את ג'ורג'יה ב"צ'יסהולם נגד ג'ורג'יה" (1793), תיק חשוב בזכויות המדינות. כאן החליט בית המשפט נגדו, וקבע שניתן לתבוע מדינה בבית משפט פדרלי על ידי אזרח של מדינה אחרת. היפוך זה של רעיון ריבונות המדינה בוטל מאוחר יותר על ידי התיקון ה-11 לחוקה. בייצוג הילטון בתיק "הילטון נגד ארצות הברית" (1796), אינגרסול היה מעורב גם באתגר המשפטי הראשון על החוקתיות של חוקי הקונגרס. במקרה זה אישר בית המשפט העליון את זכותה של הממשלה להטיל מס על עגלות.[3] אינגרסול שימש גם כיועץ במקרים שונים שסייעו להבהיר סוגיות חוקתיות הנוגעות לסמכות השיפוט של בתי משפט פדרליים ויחסי ארצות הברית עם מדינות ריבוניות אחרות, כולל הגנת הסנאטור ויליאם בלאונט מטנסי מפני הדחה.
מוות ומורשת
ג'ארד אינגרסול מת ב-31 באוקטובר 1822 בפילדלפיה, פנסילבניה בגיל 73; הוא נקבר בבית הקברות של כנסיית רחוב אורן הישן.[7] אינגרסול הותיר אחריו שלושה בנים. שניים מהבנים, צ'ארלס ג'ארד אינגרסול וג'וזף ריד אינגרסול שימשו כחברים בבית הנבחרים האמריקאי מפנסילבניה. רחוב אינגרסול במדיסון, ויסקונסין, וספינת ליברטי SS "ג'ארד אינגרסול" נקראו על שמו. [9]
קישורים חיצוניים
- ג'ארד אינגרסול באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ארד אינגרסול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Jared Ingersoll (1749–1822)". University of Pennsylvania. אורכב מ-המקור ב-2 בינואר 2011. נבדק ב-24 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "Biographical Sketches, Jared Ingersoll, Pennsylvania". National Park Service. נבדק ב-24 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Jared Ingersoll – Pennsylvania". Center of Military History-United States Army, 1987. אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2018. נבדק ב-24 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The American Historical Review". American Historical Association. 1898.
- ^ "The Story of the Connecticut Sons of Liberty". Connecticut, Sons of the American Revolution, founded 1889. אורכב מהמקור ב-25 ביולי 2011. נבדק ב-25 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ^ "Jared Ingersoll to Thomas Fitch, 11 Feb. 1765". Prof.Jeffery Pasley, University of Missouri-Columbia. נבדק ב-24 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 7.2 "Jared Ingersoll, Pennsylvania". The National Archives. נבדק ב-24 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2020-12-06.
- ^ "Odd Wisconsin Archives". www.wisconsinhistory.org. אורכב מ-המקור ב-2006-04-23.
ג'ארד אינגרסול40146366Q2622320