ברוריה אבידן-בריר
| לידה |
13 באוגוסט 1939 (גיל: 84) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1960–הווה (כ־64 שנים) |
ברוריה אבידן-בריר (נולדה ב-13 באוגוסט 1939) היא עיתונאית, סופרת ומחזאית ישראלית.
אבידן-בריר היא מוותיקות העיתונאיות בישראל, בין היתר שימשה כעיתונאית ועורכת משנה בשבועון הנשים "לאשה" של קבוצת ידיעות אחרונות (2006-1960), בשנים האחרונות משמשת כעיתונאית במגזין הנשים "את".
ביוגרפיה
נעורים ונישואים
ברוריה שטרכר נולדה בתל אביב, בת בכורה לשמואל וחימה, הורים בורגנים יוצאי רוסיה ופולין שניהלו מכולת במרכז העיר, אמה הייתה מורה לעברית בפולין. לברוריה אח, יעקב שטרכר, הצעיר ממנה בחמש שנים ואחות, ענת לרמן, הצעירה ממנה ב-17 שנה, היה לה אח נוסף שנפטר בגיל ארבע. שטרכר למדה בבית הספר "לדוגמה", ואחר כך בתיכון עירוני ה'. בנוסף, למדה לנגן בפסנתר בקונסרבטוריון.
בגיל 17, והיא תלמידת כיתה י"א, הכירה את המשורר דוד אבידן, לו נישאה בהמשך תוך התנגדות הוריה שניתקו עמה קשר. בתקופת הנישואין, למדה מקרא וספרות באוניברסיטת תל אביב, אך לא השלימה אותם ועבדה כמורה מחליפה בבית ספר "יהלום" ברמת גן. בהמשך עבדה כמגיהה במשמרת לילה בעיתון "דבר" וזמן מה לאחר מכן ככתבת השבועון "לאשה"[1]. על הנישואים העיבו קשיי פרנסה, הנתק מההורים, וסכסוכים בין בני הזוג, עליהם העידה כי גלשו פעם אחת לאלימות[2]. הנישואים הסתיימו לאחרי שלוש שנים וחצי, שאז חידשה את הקשר עם הוריה, אולם שמרה על קשר חברי עם אבידן עד יום מותו, ושמרה על שם משפחתו מסיבות מסחריות.
בגיל 29, ב-4 באפריל 1967, נישאה לאברהם בריר, עורך דין, גרוש ואב לילד. נולדה להם בת. ארבעה ימים אחרי שילדה, שבה לעבודה בעיתון והוסיפה לשם משפחתה את שמו של בעלה.
בשני העשורים האחרונים חי אברהם בארצות הברית ועבד בתחומי הנדל"ן והנפט[2]. הם נהגו להתראות אחת למספר שבועות. כיום אברהם חזר לישראל והם שבו לחיים משותפים.
פעילות ציבורית
בשנותיה הרבות ב"לאשה", שימשה כתבת, כתבת ראשית, ראש כתבים ועורכת משנה. עם מרואייניה המפורסמים נמנים אריק ולילי שרון, לאה ויצחק רבין, עופרה חזה, רות דיין ובנימין נתניהו. בגיל 65 עזבה סופית את לאשה במרץ 2006, ולמחרת עברה לכתוב בעיתון הנשים המתחרה, ירחון "את" של "מעריב".
לאחר הולדת בתה שרון כתבה ספר בשם "עולמה הקטן של שרון" אשר יצא לאור בשנת 1985.
היא כתבה את הספר ״מיומנה של כתבת שטח״[3]עם כתבת המשטרה של קול ישראל עדי מאירי ובו סיפורים המתארים את חייה של מאירי ככתבת שטח. הספר יצא לאור בשנת 2016 בהוצאת עם עובד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ברוריה אבידן-בריר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוריה אבידן-בריר |
- ברוריה אבידן-בריר באתר העין השביעית
- ברוריה אבידן-בריר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אביבה לורי, ארץ הסיליקון, באתר הארץ, 16 במאי 2007
- גבי בר-חיים, ברוריה אבידן-בריר: נולדתי עם פה גדול, באתר nrg, 1 בנובמבר 2008
- רותי זוארץ, לאחר עשרות שנים של עשייה: העיתונאית המוערכת יוצאת אל האור, באתר מעריב אונליין, 13 ביוני 2016
- נעמה לנסקי, "אמא שלי הרגה את אחי הקטן באמבטיה", באתר ישראל היום, 24 במאי 2018
- ברוריה אבידן-בריר, "ראודה", באתר תיאטרון בית ליסין
הערות שוליים
- ^ ברוריה אבידן-בריר בראיון אישי עם שרון שחם, במסגרת פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", תל אביב, 14.1.2014.
- ^ 2.0 2.1 בר חיים, סופשבוע, מעריב.
- ^ https://www.am-oved.co.il/יומנה_של_כתבת_שטח
