בקע כושל
בגאולוגיה, בקע כושל הוא שלוחה לא פעילה של צומת משולש, בקע שלא התפתח ליצירת אוקיינוס. המונח הלועזי לבקע כושל, Aulacogen, מקורו ביוונית: αυλάκι – תעלה, אפיק, תלם, והוצע לראשונה על ידי הגאולוג הרוסי ניקולאי שטסקי (Николай Сергеевич Шатский) בשנת 1946.[1]
היווצרות
צומת משולש הוא בקע תלת-זרועי של קרום יבשתי המצוי מעל תימרת מעטפת, הנוצר כתוצאה מהתרוממות, מתיחה, והידקקות של הקרום המסתיימת בהיווצרות סדקים.
בשלבים מתקדמים של התפרקות היבשת מתחברות שתיים מן הזרועות הפעילות בצומת ליצירת עמק ביקוע – עמק צר וארוך הנוצר לאורך בקע, בעוד השלישית חדלה להתפשט והופכת לבקע כושל. הבקע הכושל הופך לגראבן – גוש סלע השקוע בין שני העתקים בתחומי היבשת.
דוגמאות לבקעים כושלים הם עמק הריין במערב אירופה, עמק הריו גראנדה בניו מקסיקו והעתק ניו מדריד במיזורי. האחרון הוא בקע כושל שנוצר בעת התפרקות יבשת-העל רודיניה. עדות למבני החולשה שלו ניכרת בסדרת רעידות האדמה העזות, המוערכות בעוצמה של 8.0 בסולם ריכטר, שהתרחשו בשנים 1811-1812.
התחדשות
הקרום בבקע כושל נותר חלש בשל הביקועים, ועשוי להיות פעיל מבחינה סייסמית וגעשית. פעילות זו עשויה לחדש את הביקוע ולהפוך את הבקע הכושל לבקע פעיל. התחדשות כזו חלה בגראבן אוטווה בקנדה, שנוצר לפני כ-565 מיליון שנים סמוך לשלהי הפרקמבריון או בתחילת הקמבריון,[2] פעילותו נפסקה והוא הפך לגראבן והתחדשה במהלך התפרקות פנגיאה[3] .
ראו גם
הערות שוליים
28320749בקע כושל