בעיית איינשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בעיות פתוחות במתמטיקה:

בגאומטריה של המישור, בעיית איינשטיין שואלת לגבי קיומו של אריח יחיד אשר כשלעצמו מהווה קבוצה של אריחים אפריודיים, כלומר, צורה שיכולה לרצף את המישור, אבל רק באופן מונופריודי. צורה כזו נקראת "איינשטיין" (אין להתבלבל עם הפיזיקאי אלברט איינשטיין), ומשמעותה נובע ממשחק המילים הגרמניות איינ (אחד) שטיין (אריח). בהתאם להגדרות הספציפיות של אי-פריודיות, והגדרות אילו קבוצות עשויות לענות לגדרת אריחים ואילו סוגי כללי התאמה מותרים, הבעיה פתוחה או סגורה. ניתן לראות את בעיית איינשטיין כהרחבה טבעית של החלק השני של הבעיה השמונה-עשרה של הילברט, המבקשת פוליהדרון יחיד המרצף את המרחב האוקלידי התלת ממדי, אך כזה שאין ריצוף של רצפה בעזרת הפוליהדרון הוא איזוהדרלי.[1] אריחים אניזו-הדרליים כאלה נמצאו על ידי קארל ריינהרדט בשנת 1928, אך אריחים אניזו-הדרליים אלו מרצפים במחזוריות את המרחב.

פתרונות מוצעים

"אריח סוקולאר-טיילור" הוא פתרון מוצע לבעיית איינשטיין.

הערות שוליים

  1. ^ Senechal, Marjorie (1996) [1995]. Quasicrystals and Geometry (corrected paperback ed.). Cambridge University Press. pp. 22–24. ISBN 0-521-57541-9.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31963583בעיית איינשטיין