בנקאות בשווייץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מערכת הבנקאות בשווייץ מאופיינת ביציבות, שמירה קפדנית על פרטיות והגנה על נכסי הלקוחות. תחילתה של המסורת הבנקאית השווייצרית, לשמור בקפדנות על סודיות המידע הבנקאי, עוד בימי הביניים, אולם היא עוגנה לראשונה בחוק בשנת 1934[1]. כל הבנקים בשווייץ נמצאים תחת פיקוח רשות הבנקים הקונפדרלית של שווייץ, אשר סמכויותיה כרשות פיקוח ניתנו לה בחקיקה הפדרלית השווייצרית.

רקע

שווייץ היא מדינה שבה קיימת מערכת כלכלית משוכללת ומשגשגת, עם תוצר מקומי גולמי הגבוה מזה של חלק מן המדינות הגדולות במערב אירופה[2]. בנוסף, הפרנק השווייצרי שמר על ערכו ביחס למטבעות אחרים. בשנת 2003 תרם מגזר הכספים בשווייץ כ-14% מתוך התוצר המקומי הגולמי והעסיק כ-180,000 עובדים (110,000 מתוכם עבדו במגזר הבנקאי). עובדים אלה מייצגים כ-5.6% מכלל מצבת העובדים השווייצרית.

הטופוגרפיה של שווייץ היקשתה לאורך ההיסטוריה על פלישות צבאיות למדינה ועל תנועתם של גובי מיסים של משטר שאינו אהוד. עובדה זו הבטיחה התפתחות משטר עצמאי ונייטרלי בשווייץ. היותה של שווייץ מדינה נייטרלית ועצמאית, אשר מעמדה מוכר בקרב מדינות העולם מזה מאות בשנים, היווה קרקע נוחה לשגשוגו של המגזר הבנקאי. אף ששווייץ שוכנת במרכזה של אירופה, היא הצליחה לשמור על נייטרליות בשתי מלחמות העולם שהתחוללו ביבשת זו.

מאפיין נוסף של שווייץ הוא היות המשטר והחברה בה שמרניים מאוד. זאת משום שמשאלי עם יכולים לבטל בה החלטות ממשלה שאינן אהודות על הציבור. שמרנות זו מתבטאת למשל במתן זכות הצבעה לנשים רק בשנת 1972, בזה ששווייץ אינה חברה באיחוד האירופי או באזור הכלכלי האירופי, ובזה ששווייץ לא הצטרפה כחברה לאומות המאוחדות עד לשנת 2002[3][4]. השמרנות מבטיחה לבעלי החסכונות הגנה מפני החלטות ממשלה מפתיעות. הבנקים בשווייץ לוקחים מעט סיכונים וההמחאה אינה אמצעי תשלום קבילים בשווייץ.

על פי הערכות המקובלות היום, כשליש מכלל ההון המוחזק מחוץ למדינת המקור ("בנקים זרים") נמצא בשווייץ. בשנת 2001 ניהלו בנקים שווייצריים כ-2.6 ביליארד דולר אמריקאי. בשנת 2002 ניהלו בנקים שווייצריים כ-2.2 ביליארד דולר, ירידה של כ-400 מיליארד דולר מן השנה הקודמת. יש שייחסו ירידה זו במצב של "שוק קונים" בשוק המניות, ואף לתקנות פיקוח מחמירות יותר על הבנקאות בשווייץ[5].

מקום מושבו של הבנק להסדרי סליקה בינלאומייםאנגלית Bank for International Settlements, ר"ת BIS), ארגון לשיתוף פעולה בין הבנקים המרכזיים בעולם, הוא בעיר בזל. BIS שנוסד בשנת 1930 בחר את מקום מושבו בשווייץ בגלל היותה של המדינה נייטרלית, לאור העובדה כי נוסד על ידי מדינות שניצבו זו מול זו בקו החזית של מלחמת העולם הראשונה[6]. נכון לשנת 2006, בנקים זרים הפועלים בשווייץ מנהלים נכסים בשווי של כ-870 מיליארד פרנקים שווייצרים.

בנקים בולטים בשווייץ

נכון לשנת 2008 פועלים בשווייץ 406 בנקים מורשים וסוחרי ניירות ערך[7], החל משני הבנקים השווייצרים הגדולים ועד לבנקים מקומיים המשרתים קהילה קטנה ויחודית של לקוחות.

UBS AG וקרדיט סוויס הם בהתאמה, הבנק הגדול ביותר והשני בגודלו בשווייץ ומחזיקים בנכסים בנקאיים שערכם מגיע כדי 50% מכלל הפיקדונות בבנקים בשווייץ. לכל אחד משני בנקים אלה מערכת עניפה של סניפים במדינה עצמה וברחבי תבל. בגלל גודלם ומורכבות פעילותם של "שני הגדולים", הם נתונים למערכת מיוחדת של פיקוח על הבנקים המנוהלת על ידי רשות הבנקים הפדרלית[8].

גם בנקים ישראלים פעילים בשווייץ. לאומי שווייץ ו-BHI (בנק הפועלים) הם הבולטים שבהם.

חקיקה ופיקוח

רשות הבנקים הפדרלית, שהיא סוכנות עצמאית של הממשלה השווייצרית ופועלת מתוך משרד האוצר הפדרלי, מפקחת על רוב הפעילות הבנקאית בשווייץ וכן על שוק ההון וקרנות הנאמנות[9]. סמכותה של רשות הבנקים מוקנית לה במספר חוקים פדרליים בשווייץ.

בשנת 1993 נוסד משרד האומבודסמן של הבנקים השווייצריים, הממומן על ידי קרן אומבודסמן הבנקים השווייצריים, אשר נוסדה על ידי התאחדות הבנקאים השווייצריים. שירותי האומבודסמן, הניתנים ללא תשלום, כוללים שירותי גישור ועזרה לאנשים המחפשים אחר חשבונות בנק "רדומים". האומבודסמן מטפל בכ-1,500 פניות מדי שנה[10].

דיני בנקאות בשווייץ

חוק הבנקאות משנת 1934

בשנת 1934 אישר הפרלמנט השווייצרי את חוק הבנקאות, 1934, אשר עיגן בחוק את כללי שמירת הסודיות הבנקאית והפך לעבירה פלילית את הפרתם. כללי שמירת הסודיות לא נכללו בנוסח הראשון של החוק, אשר עסק בעיקר בהיבטים מינהליים, כגון הפיקוח על הבנקים. כללי שמירת הסודיות, המנוסחים בסעיף 47(b) לחוק, נוספו לנוסח הסופי לאור ניסיונות ממשלת גרמניה הנאצית לברר פרטים על נכסיהם של יהודיים ו"אויבי האומה" אשר הוחזקו בבנקים בשווייץ[11].

שמירת סודיות בנקאית

כללי שמירת הסודיות הבנקאית בשווייץ מגינים על מידע בנקאי וזאת מתוקף חקיקה פדרלית שווייצרית, וזאת בדומה לכללי סודיות רפואית ביחסים שבין רופא למטופלו, וכללי הסודיות החלים על היחסים שבין עורך דין ללקוחו. הממשלה השווייצרית רואה בזכות לפרטיות כזכות יסוד אשר יש להגן עליה בכל מדינה דמוקרטית. בעוד שקיימת הקפדה על שמירת סודיות, במציאות כל חשבונות הבנק בשווייץ רשומים על שמו של לקוח מזוהה, ותובע ממשלתי או שופט, יכולים לתת צו "הרמת מסך" כדי שרשויות אכיפת החוק תוכלנה לפעול בעת חקירת עבירות פליליות. בשנים האחרונות חל כירסום מתמשך בסודיות הבנקאית שהשווייצרים כל כך התגאו בה. לאחרונה פורסמו ידיעות בעיתונות העולמית לפיהן תובעים פדרליים בארצות הברית מנהלים חקירות פליליות נגד כעשרה בנקים שווייציים, "בנקים בנוסח שווייץ", אשר מעורבים, לפי החשד, בשירותי בנקאות חוץ-חופיים פרטיים, שאיפשרו לפחות לרבבות אזרחים אמריקניים עשירים לחמוק מתשלום מיסים. ממשלת שווייץ, שבמשך זמן רב ראתה בסודיות בנקאית נכס לאומי, מוכנה עתה, ככל הנראה, לשתף פעולה עם שלטונות ארצות הברית בסוגיה זו.

סוגיית רכוש נספי השואה

לפני מלחמת העולם השנייה היו מופקדים בבנקים שווייצריים כספים של יהודים מארצות שונות. עם עליית הנאציזם העבירו יהודים מגרמניה כספים לחשבונות בשווייץ וכך עשו גם יהודים ממדינות שנכבשו על ידי הגרמנים. חלק ניכר ממפקידים אלו נספו בשואה והבנקים השווייצריים לא העבירו את החשבונות של מפקידים אלה לידי יורשיהם של מפקידים אלה, בטענה שכדי לרשת חשבון בנק יש להציג תעודת פטירה. הבנקים אומנם לא החרימו את הכסף שבחשבונות, אולם, באופן מעשי, הבנקים השווייצריים כאילו נטלו לעצמם רכוש זה. מלבד החזקה בכסף עצמו, היה לבנקים אינטרס שלא לפתוח פתח לשחיתות ולא לאפשר לצאצאיהם של אנשים חיים להוציא מהבנק כספים השייכים למי שעדיין חי, בלא ידיעתו. בשנת 1999 הפסידו שני בנקים שווייצריים גדולים בתביעה בנושא זה ונאלצו לשחרר כספים אלה.

בנוסף, יש טענה[12] כי עוצמתה של מערכת הבנקאות השווייצרית מבוססת על הרווחים שצברו במהלך המלחמה, כולל רווחים שנבעו מסיוע למשטר הנאצי.

השפעות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, סבלו הבנקים UBS וקרדיט סוויס ממשיכת פיקדונות משמעותית[13]. ב-16 באוקטובר 2008, כחלק ממאמצי ממשלת שווייץ לבלום את נזקי המשבר, היא הכריזה על תוכנית להזרמת כספים לשני הבנקים הגדולים במדינה. הכספים יגיעו ישירות מממשלת שווייץ, ממשקיעים פרטיים ובהם בולט נוחי דנקנר ומקרן השקעות של ממשלת קטר[14].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Peter Gumbel, Silence is Golden. Time, September 08, 2002.
  2. ^ The World Factbook - Switzerland - Economy
  3. ^ The World Factbook - Switzerland
  4. ^ Country profile: Switzerland, BBC News, July 8, 2008.
  5. ^ Swiss Banks: Paradise Lost, BusinessWeek, October 27, 2003.
  6. ^ BIS- Origins - Why Basel?
  7. ^ Authorised banks and securities dealers.
  8. ^ Supervision of large banking groups, Swiss Federal Banking Commission SFBC
  9. ^ About the SFBC, Swiss Federal Banking Commission SFBC.
  10. ^ Swiss Banking Ombudsman
  11. ^ Mueller, Kurt, The Swiss Banking Secret. The International and comparative law quarterly 1969;18:360.
  12. ^ אבי בקר, מבחנה של תודעה היסטורית: סוגיית הרכוש היהודי בשואה, בטאון המחלקה לחינוך של יד ושם, גיליון מס' 31, עמ 4-11
  13. ^ Switzerland unveils bank bail-out plan. The Guardian, October 16, 2008.
  14. ^ חג שמח מאוד לנוחי דנקנר: השקעה משתלמת בקרדיט סוויס - וזינוק של 22% במניות כור, גלובס, 15/10/2008.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0