בנג'מין גרובנור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנג'מין גרוסוונור
Benjamin Grosvenor
לידה 8 ביולי 1992 (גיל: 32)
אנגליהאנגליה וסטקליף-און-סי, סאות'אנד-און-סי, אסקס, אנגליה
תקופת הפעילות מ-2003
עיסוק מוזיקאי
סוגה קלאסית
כלי נגינה פסנתר
חברת תקליטים דקה
www.benjamingrosvenor.co.uk

בנג'מין גרוסוונור (באנגלית: Benjamin Grosvenor; נולד ב-8 ביולי 1992) הוא פסנתרן קלאסי בריטי.

לימודים

גרוסוונור נולד וגדל בווסטקליף-און-סי (אנ'), סאות'אנד-און-סי, אסקס.[1] הוא הצעיר מבין חמישה אחים. אביו הוא מורה לאנגלית ודרמה, ואמו רֶבֶּקָה היא מורה לפסנתר במקצועה.[2] בגיל חמש גרוסוונור החל ללמוד פסנתר עם אמו. בשנת 2003 הוא הצטרף לבית הספר התיכון וסטקליף לבנים. כעת הוא לוקח גם שיעורים אצל הילארי קואוטס וכריסטופר אלטון (אנ') בלונדון. גרוסוונור למד באקדמיה המלכותית למוזיקה, שם עבר שיעורי מוזיקליות אצל דניאל-בן פינאר וג'וליאן פרקינס (אנ').[3][4] בסיום לימודיו לתואר הראשון במוזיקה בשנת 2012 הוא זכה בפרס המלכה למצוינות עבור הסטודנט הטוב ביותר בכל השנה.[5]

קריירת הופעות

במאי 2003 ערך גרוסוונור את הרסיטל המלא הראשון שלו בכנסייה מקומית וניגן בפסנתר ובצ'לו. באותה שנה הוא ערך את הקונצרט הראשון שלו עם תזמורת, בו ביצעו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 21 של מוצרט עם "וסטקליף סינפוניה". בהמשך הקריירה השתתף בתחרות BBC Young Musician (אנ') לשנת 2004 וזכה בחלק הקלידים, כאשר בגמר התחרות ניגן את קונצ'רטו לפסנתר בג'י מז'ור של ראוול (אנ'). כמה מהקונצרטים הראשונים בהם ניגן התקיימו ברויאל אלברט הול,[2] סנט ג'ורג', בריסטול, ויגמור הול, מרכז האמנויות ברביקן, אשר הול, קרנגי הול וסימפוני הול.

מאז הוא פיתח קריירה בינלאומית בולטת. גרוסוונור הופיע עם התזמורת הסימפונית של לונדון, התזמורת הלאומית של צרפת, התזמורת הסימפונית של בוסטון, תזמורת קליבלנד, התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית, התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו, הפילהרמונית של ניו יורק, תזמורת פילדלפיה, תזמורת הגוונדהאוס, תזמורת גירצניך, תזמורת הקונצרטהאוס של ברלין, תזמורת טונהאלה, תזמורת האקדמיה הלאומית סנטה צ'צ'יליה (אנ'), התזמורת הלאומית של ספרד (אנ'), התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית המלכותית, התזמורת הסימפונית של בורנמות', התזמורת הסימפונית הברזילאית (אנ'), תזמורת פילהרמוניה[6] והתזמורת הקאמרית האנגלית, [7] בין רבות אחרות.

בשנת 2010 הצטרף גרוסוונור לתוכנית אמני הדור החדש של ה-BBC, אותה סיים בשנת 2012. בקיץ 2011 ערך את הופעת הבכורה שלו ב-BBC פרומס כסולן הצעיר ביותר אי פעם בערב הפתיחה,[8] בה ניגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של ליסט והקונצ'רטו לפסנתר של בריטן בהמשך הסדרה עם תזמורת הנוער הלאומית (אנ'). מאז הוא ניגן בפרומס מספר רב של פעמים, ובשנת 2015 הופיע בלילה האחרון של הפסטיבל. ג'ודית וייר (אנ') הלחינה את יצירתה לפסנתר סולו, Day Break Shadows Fly, עבור גרוסוונור, שהופיע איתה בבכורה עולמית בספטמבר 2014.[9] בשנת 2016 הוא היה לזוכה הראשון בפרס הפסנתר הקלאסי ע"ש רוני ולורנס אקמן, יחד עם הפילהרמונית של ניו יורק.

בעונת 20/21 הוכרז כאמן-בית (אנ') של רדיו צרפת וגם עם התזמורת הסימפונית של בורנמות'.

פרסים

בגיל 10, בשנת 2003, הוא היה לזוכה הצעיר ביותר אי פעם בארבע תחרויות מקומיות ולאומיות בבריטניה: המוזיקאי הצעיר של סאות'אנד, המוזיקאי הצעיר של השנה באסקס, גביע עמנואל וגביע ה-EPTA. בגיל 11 זכה גרוסוונור בחלק הקלידים בפרס המוזיקאי הצעיר של ה-BBC לשנת 2004.

בשנת 2011 העיתון הבריטי איבנינג סטנדרט בחר בגרוסוונור כאחד מ-"1,000 הלונדונים המשפיעים ביותר"[10] והדיילי טלגרף בחר בו לאחד מ"עשרת הבריטים המובילים של השנה".[11]

בשנת 2012 הוענקו לפסנתרן "הכה מבריק ומבטיח בו-זמנית"[12] שני פרסי גרמופון (אנ'): 'פרס ליצירה אינסטרומנטלית' ו'פרס האמן/ית הצעיר/ה' על תקליטור הבכורה שלו בהוצאת דקה, והיה לזוכה הצעיר ביותר אי פעם בשני פרסי גרמופון.[13] הוא זכה גם ב'פרס בחירת המבקרים' של Classic Brit (אנ') על התקליטור שלו הכולל יצירות של שופן, ליסט וראוול בהוצאת דקה.[14]

ההקלטה שלו משנת 2020 של קונצ'רטי הפסנתר של שופן זכתה הן בפרס גרמופון בקטגוריית הקונצ'רטו והן בפרס "דיאפסון ד'אור של השנה" (אנ') של המגזין הצרפתי דיאפסון, כאשר מבקר של העיתון כתב כי ההקלטה היא "גרסה המדורגת בין הטובות ביותר, ואישור של אמן יוצא דופן."

הקלטות

ביולי 2005 הופיע גרוסוונור בסרט התיעודי "Being a Concert Pianist" של ה-BBC במסגרת הסדרה "Imagine".

גרוסוונור הקליט תקליטורים בהשתתפות מלחינים שונים. לאחר תקופה קצרה במסגרת הסכם פיתוח עם EMI, הוא חתם על חוזה עם חברת התקליטים דקה באפריל 2011, והיה לאמן הצעיר ביותר אי פעם והפסנתרן הבריטי הראשון מזה 60 שנה שחתם עם חברת התקליטים.[15][16] הוא הוציא חמישה אלבומים דרך חברת התקליטים. הראשון שלו, Chopin Liszt Ravel, זכה בפרס גרמופון לשנת 2012 עבור האלבום האינסטרומנטלי הטוב ביותר.[17] באותה שנה, הוציא את Rhapsody in Blue, הכוללת מוזיקה של סן-סנס, ראוול וגרשווין עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול בניצוחו של ג'יימס ג'אד. בשנת 2014 הוציא את Dances, אלבום סולו הכולל מוזיקה בצורות מחול של מלחינים ביניהם באך, שופן, סקריאבין וגרנדוס. האלבום זכה בתואר "תקליטור החודש" הן על ידי מגזין המוזיקה של BBC והן על ידי הגרמופון.[18] אלבומו משנת 2016, Homages, זכה בפרס 'דיאפסון ד'אור' והיה 'היצירה האינסטרומנטלית הנבחרת' של מגזין BBC Music. בשנת 2020 הוציא הקלטה של קונצ'רטי הפסנתר של שופן עם אלים צ'אן והתזמורת הסקוטית המלכותית. הקלטה זו זכתה הן בפרס גרמופון בקטגוריית הקונצ'רטו והן בפרס "דיאפסון ד'אור של השנה".

בספטמבר 2012 הופיע גרוסוונור בסדרה "Human to Hero" של ה-CNN.[19]

בינואר 2021 הוכרז כי גרוסוונור חתם מחדש עם דקה, וכי התקליטור הראשון בחוזה החדש, המוקדש למוזיקה של ליסט, נקבע לצאת לאור בפברואר 2021.

דיסקוגרפיה

  • 2009: This and That
  • 2011: Chopin, Liszt & Ravel
  • 2012: Rhapsody in Blue
  • 2014: Dances
  • 2016: Homages
  • 2020: Chopin Piano Concertos
  • 2021: Liszt

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ https://www.southendstandard.co.uk/news/13610201.your-chance-to-see-bens-big-prom-concert/
  2. ^ 2.0 2.1 Moss, Stephen (10 בנובמבר 2005). "At three he was reading the Wall Street Journal". The Guardian. London. נבדק ב-2 בספטמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Service, Tom (14 באפריל 2011). "Benjamin Grosvenor: 'I'm not that talented'". The Guardian. London. נבדק ב-10 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Morley, Christopher (14 באוקטובר 2011). "Benjamin Grosvenor is a prodigy with an ear for music". Birmingham Post. Birmingham, United Kingdom. נבדק ב-10 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Royal Academy of Music, Graduation 2012". 29 ביוני 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Norris, Geoffrey (26 בינואר 2009). "Benjamin Grosvenor and the Philharmonia Orchestra at the Royal Festival Hall, review". The Daily Telegraph. London. נבדק ב-2 בספטמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Norris, Geoffrey (27 במאי 2008). "Benjamin Grosvenor: teenage prodigy comes of age". The Daily Telegraph. London. נבדק ב-2 בספטמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Service, Tom (14 באפריל 2011). "Benjamin Grosvenor: 'I'm not that talented'". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Benjamin Grosvenor (29 באוגוסט 2014). "Proms 2014: when Benjamin Grosvenor met Judith Weir". The Guardian. נבדק ב-29 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "London's 1000 most influential people 2011: Classical". London Evening Standard.
  11. ^ "Britons of the year". The Daily Telegraph. London. 28 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Jean-Pierre Thiollet, 88 notes pour piano solo, Neva Editions, 2015, p. 62. מסת"ב 978-2-3505-5192-0
  13. ^ "Gramophone Awards 2012 announced". Gramophone magazine.
  14. ^ "Classic Brit Awards – Winners 2012". Classic Brit Awards. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2012. נבדק ב-4 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Andy Gill (8 ביולי 2011). "Album: Benjamin Grosvenor, Chopin/Liszt/Ravel (Decca)". The Independent. נבדק ב-29 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Matthew Dicker (25 ביולי 2013). "Musical marvel: Classical pianist Benjamin Grosvenor shares his gift in Wolf Trap concert". The Washington Times. נבדק ב-8 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Benjamin Grosvenor at the Gramophone Awards 2012". Classic FM. 28 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Benjamin Grosvenor: Dances". Presto Classical.
  19. ^ Lianne, Turner (10 בספטמבר 2012). "From Human to Hero". CNN. נבדק ב-10 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

 

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31207232בנג'מין גרובנור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בנג%27מין_גרובנור&oldid=2621334"