בליעת חרבות

בליעת חרבות היא מיומנות עתיקת יומין, בה אמן מחדיר לפיו חרב, אותה הוא מעביר דרך הוושט לכיוון קיבתו.

הבליעה

התהליך הפיזי הנדרש לבליעת חרב: על הבולע להרפות באופן רצוני את הלוע וסוגר הוושט העליון, ולהוריד את החרב לאורך הוושט. הרוק משמש כחומר סיכה בתהליך זה.^[1] היו לא מעט אנשים שביצעו בליעת חרבות וגרמו לעצמם סיבוכים רפואיים רציניים. השם שניתן לפעולה זו מטעה מבחינה טכנית, משום שהאמן שמבצע את "בליעת" החרב חייב לדכא את רפלקס החנק על מנת שלא לבלוע את החרב בעת שהיא יורדת במורד הגרון.

בליעת חרבות היא פעילות מסוכנת ביותר, ולאורך השנים היו אנשים רבים שנהרגו בעת שביצעו את המופע.

כיום ישנם בסביבות מאה אמנים ברחבי העולם שמסוגלים לבצע בליעת חרבות. רובם חברים באגודת בולעי החרבות הבינלאומית (SSAI). על מנת להתקבל לארגון על המועמד להוכיח שביכולתו לבלוע חרב פלדה באורך 38 ס"מ ובעובי 2 ס"מ. השיא הבלתי רשמי לחרב הארוכה ביותר שנבלעה שייך לג'ורג' הענק, בגובה 2.20, שבלע חרב באורך 82 ס"מ.^[2]