בלה פורייס

בלה פורייס (בהונגרית: Purjesz Béla; מינדסנט, 14 באוקטובר 1884 – סגד, 14 בספטמבר 1959) היה רופא, פרופסור באוניברסיטה, עורך עיתון יהודי-הונגרי.

קריירה

בלה פורייס נולד במשפחה יהודית כבנם של מוריץ (משה) פורייס וצציליה גולדמן. לאחר סיום לימודיו ובחינות הבגרות בגימנסיה הראשית הממלכתית של סנטס (1902), למד וקיבל תואר דוקטור ברפואה באוניברסיטת זמלווייס בבודפשט (1907). משנת 1908 היה מתמחה בקליניקה לרפואה פנימית בקלוז'-נאפוקה שבראשו עמד דודו זיגמונד פורייס, ומשנת 1913 היה עוזר הוראה. בשנת 1914 השתתף בסיור לימודים של שלושה חודשים בגרמניה. בשנת 1915 קיבל תואר מרצה אוניברסיטאי בנושא התמחותו הלב ומחזור הדם. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא גדודי. לאחר שהמדינה הרומנית קיבלה לריבונותה את קלוז'-נפוקה באוקטובר 1919, מרפאות האוניברסיטה צורפו לאוניברסיטה הרומנית שהוקמה בעיר, ופורייס עבר לעסוק בפרקטיקה פרטית. הוא לקח חלק בהכנת הטיוטה להקמת האוניברסיטה ההונגרית הבין-דתית בקלוז'-נאפוקה. החל מה-1 בספטמבר 1920, ביחד עם לאסלו בֶּנֶדֶק כעורכים, הקים את העלון ההונגרי הרפואי הראשון ברומניה, את כתב העת הרפואי בשם "העיתון הרפואי של טרנסילבניה" שהופיע כל שבועיים ושנשא מגיליון 4 את התואר של "הכתב העת הרשמי של המחלקה למדע הרפואה" של "איגוד המוזיאון הטרנסילבני", מ-1 בדצמבר 1921 שמות שני המייסדים הופיעו בכותרת. בלה פורייס פרסם בעיתון שלושה מחקרים ארוכים יותר וכמה מאמרים.

בקיץ 1921 הוא עזב לעיר סגד, כלומר חזר להונגריה. שם השתתף כמרצה בהקמת הקליניקה לרפואה פנימית. משנת 1926 היה עוזר פרופסור (מרצה בכיר), ומשנת 1931 היה הפרופסור מלא שניהל של "הקליניקה לאבחון ברפואה פנימית". (Belgyógyászati Diagnosztikai Klinika). באביב 1944, לאחר האכיפה המחמירה יותר של החוקים האנטי יהודיים, במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי, הוא גורש בשל מוצאו היהודי. לאחר שחרור סגד על ידי הצבא האדום במחצית השנייה של 1944, בשנים 1944–1945 היה דקאן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סגד ובשנים 1945–1946 היה הרקטור של האוניברסיטה. הוא קיבל תואר של דוקטור לשם כבוד בשנת 1946, פרש לגמלאות בשנת 1950.

עבודתו

עבודתו המדעית התפתחה בקלוז'-נאפוקה במסגרת המחלקה הרפואית של EME בשנות העשר של המאה ה-20: העבודות הראשונות שלו הופיעו בעלון המחלקה, בכתב העת "רפואה", בספר הזיכרון של קארוי לכנר (קלוז'-נאפוקה 1915) ובספר הזיכרון של דנש סבו (קלוז'-נאפוקה 1915). הוא פרסם את רוב עבודותיו גם בחו"ל בגרמנית. תחומי המחקר העיקריים שלו הם מחלות לב וכלי דם, חילוף חומרים של היוד ואבחון גידולים ממאירים. הוא פיתח והזניק בהונגריה את הבדיקות הפיזיולוגיות הקבועות בספורט.

עבודותיו העיקריות

• סוכרת ואינסולין (בודפשט 1927)
• Der Vitamin B1 Stoffwechsel des Menschen und der Tiere unter normalen und pathologischen Zuständen (Budapest 1940) - ((נגזרות של ויטמין B₁ בגברים ונגזרות במצבים תקינים ופתולוגיים (בודפשט 1940)). במקור בגרמנית
• הרפואה הפנימית וסינדרום אזורי הגבול שלה (בודפשט 1965)

לקריאה נוספת

• לקסיקון ספרותי הונגרי ברומניה מסת"ב 973-26-0698-3
• בלה פורייס בנתוני המוזיאון הסיפרותי פטפי
• אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מצטיינים. Bp., מכבי, 2001.
• ההיסטוריה והחיים העממיים של מינדסנט. אנטל יוהאס. מינדסנט, עיריית מינדסנט, 1996.
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי I-II. עורכת ראשית. אגנש קניירש. 1967–1969.
• ביוגרפיות של רופאים, וטרינרים ורוקחים הקשורים למינדסנט. 2001.
• לקסיקון פוליטי הונגרי. חברת הוצאת לקסיקון פוליטי הונגרי, 1935.
• לקסיקון חדש של רוואי. 1996.
• אלמנך של אוניברסיטת סגד 1921–1995. סגד, הונגריה, 1996.
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי. לאסלו מרקו. מועדון ספרים הונגרי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31319072בלה פורייס