בית פליקס נוסבאום
 |
בית פליקס נוסבאום (בגרמנית: Felix Nussbaum Haus) הוא מוזיאון לאמנות באוסנבריק, גרמניה, ובו מוצגות יצירות האמנות של הצייר הגרמני-יהודי פליקס נוסבאום שנרצח באושוויץ. בבניין נמצא גם חלל תצוגה, המתמקד בנושא גזענות ובחוסר סובלנות.
מקורות
בשנות השמונים ביקשו במועצת העיר אוסנאבריק, גרמניה, להנציח את נוסבאום, בן העיר. תערוכה מיצירותיו, אורגנה במוזיאון היהודי בניו יורק בשנת 1985.[1] זמן קצר לאחר מכן, המוזיאון להיסטוריה של התרבות בעיר אוסנבריק הקדיש שני חדרים לתערוכת קבע ליצירותיו.[2] בשנת 1991 החליטה מועצת העיר אוסנבריק להקדיש מוזיאון לאחד מבני העיר, פליקס נוסבאום, צייר יהודי שנרצח בשואה. בשנת 1996, הצעתו של האדריכל דניאל ליבסקינד, שכותרתה "מוזיאון ללא יציאה", זכתה בתחרות לעיצוב בשנת 1998.[3] המוזיאון החדש נחנך על ידי גרהרד שרדר, אז ראש ממשלת סקסוניה התחתונה ואחר כך קנצלר גרמניה. המוזיאון היה הפרויקט הראשון שהושלם של ליבסקינד.[4]
עיצוב המוזיאון
המוזיאון החדש, שמחובר לבניין בסגנון נאו-קלאסי שבו שוכן המוזיאון באוסנבריק, הוא מבנה מודרני שמורכב משלושה אגפים (עשויים מעץ, מתכת, ובטון) שיוצרים הקף של משולש סגור, תכנון שזיכה את הבניין בתואר "המוזיאון ללא מוצא" משום שהוא בנוי כמסדרון אחד מקיף. בכך התכוון ליבסקינד שהמבנה ישקף את התסכול וחוסר התקווה שמאפיינים את ציוריו של נוסבאום. בניית ההרחבה הסתיימה בשנת 1998. באגף האלון שוכנים יצירות האמנות של נוסבאום לפני המלחמה. האגף השני, החותך את האגף הראשון, עשוי מבטון ומכיל את הציורים שנוסבאום צייר כשהוא מסתתר מפני הנאצים. הוא מכונה "כנופיית נוסבאום", ומטרתו לעורר בלב המבקר את הרבעים הצפופים בבריסל, בהם צייר נוסבאום את יצירותיו האחרונות. האגף השלישי, אגף המתכת מציג את ציוריו של האמן שהתגלו לאחרונה.[5] בפנים המוזיאון מבוך ושבילים רבים המובילים למבוי סתום.[6] צדי המוזיאון פונים לשלוש ערים בהן למד נוסבאום אמנות: ברלין, רומא והמבורג. הצד הרביעי פונה למחנה הריכוז בו נהרג. הגלריות מאכלסות כ-160 מיצירותיו של נוסבאום.
ביקורות ותגובות
על פי הטיימס, המוזיאון, ש"המנהרה הצרה והתאורה המאופקת שלו כופים אווירה של דיכוי, משתמש בבירור בדימויים של עקירה, אובדן וחוסר הבנה."[7] ג'ונתן גלנסי, מהגרדיאן, כינה זאת "יצירת מופת ... בדיאלוג אדריכלי עם הציורים התלויים על קירותיה." המלעיזים, לעומת זאת, טענו כי יצירתו של נוסבאום חזקה מספיק בפני עצמה והיא הייתה מרוויחה יותר מהצגתה במרחב נייטרלי.[8]
קישורים חיצוניים
- אלדד בק, אמנות יהודית באוסנברוק אתר ynet.
אתר האינטרנט הרשמי של בית פליקס נוסבאום (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Glueck, Grace (2 ביוני 1985). "Terrifying Fantasies That Augured Reality". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Riding, Alan (12 באוגוסט 1998). "Reviled in Life, Embraced in Death; A German Museum Honors an Artist Lost to the Holocaust". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Worsley, Giles (22 ביולי 1998). "The museum of no way out". The Daily Telegraph. p. 20.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ GmbH, BauNetz Media (1998-07-15). "Ein Museum gegen das Vergessen - Eröffnung des Felix-Nussbaum-Hauses von Daniel Libeskind in Osnabrück". BauNetz (בגרמנית). נבדק ב-2017-07-27.
- ^ Libeskind, Daniel (2004). Breaking Ground. New York: Riverhead Books. pp. 119, 199, 217. ISBN 1-57322-292-5.
- ^ Pearman, Hugh (ביולי 27 – 1 באוגוסט 1998). "Walls hold back the forgetting". Zeitgeist. pp. 26–27.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Times (29 ביולי 1998). "In Memory of Pain". The Times. p. 33.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Glancey, Jonathan (27 ביולי 1998). "Right side of the wall". The Guardian. p. 10.
{{cite news}}: (עזרה)
30198258בית פליקס נוסבאום