בית הכנסת בקאבול
 |
בית הכנסת בקאבול, המכונה בפי המקומיים "המסגד היהודי",[1][2] הוא בית כנסת יהודי נטוש בקאבול, אפגניסטן. הוא נבנה בשנות ה-60, אז חיו באפגניסטן, כמה אלפי יהודים. במחצית השנייה של המאה ה-20 היגרה האוכלוסייה היהודית מהמדינה ובית הכנסת פסק לפעול. במהלך מלחמת האזרחים 1992–1996 ניזוק בית הכנסת.
בשנים הראשונות של המאה ה-21 נותרו בקאבול רק שני יהודים: זבלון סימנטוב ויצחק לוין, שהשגיחו על בית הכנסת. לוין נפטר ב-2005, וסימינטוב פונה מאפגניסטן ב-2021, לאחר השתלטות הטליבאן על המדינה.
היסטוריה
תיאור והיסטוריה מוקדמת
בשנת 1948 מנתה האוכלוסייה היהודית באפגניסטן כ-5,000 איש. בתחילת שנות ה-60, הקהילה בנתה בית כנסת סביב חצר קטנה ברחוב הפרחים (באנגלית: Flower Street; בפשטו: کوچه گًل فروشی) במרכז העיר קאבול.[3] הבניין בן שתי הקומות נחנך ב-29 במרץ 1966.[4] דלת בית הכנסת הייתה עשויה מברזל ועטרה במגני דוד.[1]
עד שנות ה-60 חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית היגר מאפגניסטן, בעיקר לארצות הברית וישראל. באותה תקופה אפגניסטן הייתה המדינה היחידה בעולם המוסלמי שאפשרה ליהודים להגר ולשמור על אזרחותם.[1][5]
סוף המאה ה-20
הרב האחרון של המדינה עזב ב-1988, אך תפילות התקיימו בבית הכנסת עד שנת 1990.[2] באמצע שנות ה-90, עבר זבלון סימנטוב לגור בבית הכנסת, לאחר שביתו ניזוק במהלך מלחמת האזרחים. בבית הכנסת גר יהודי נוסף בשם יצחק לוין. זבלון עבר לגור, תקופה קצרה בטורקמניסטן וב-1998 או 1999 חזר לגור בבית הכנסת בקאבול[2] ושניהם טיפלו בו.[3]
הטליבאן ראה את בית הכנסת כתועבה והם בזזו את תכולתו ולעיתים קרובות עצרו את סימנטוב ואת לוין. ב-1998 החרימו הטליבאן כמעט את כל פריטי הערך של בית הכנסת, כמו "יד" כסף לקריאת התורה וארבעה פעמוני כסף. מפקד בטליבאן שעל פי הדיווחים הוחזק מאוחר יותר במחנה המעצר במפרץ גואנטנמו, החרים את ספר התורה של בית הכנסת שגילו הוערך כ-400 שנה.[3][1]
סימנטוב ולוין התגוררו באגפים שונים בבית הכנסת והתווכחו תדיר מיהו הבעלים החוקי של המקום. הם התלוננו בפני הטליבאן, זה על זה, עד שנכלאו שניהם.[1]
המאה ה-21
יצחק לוין נפטר בשנת 2005, כשהוא בן 80 שנה[1][6] וסימנטוב הפך ליהודי האחרון הידוע באפגניסטן והמשיך לגור ולשמור על בית הכנסת.[3] בשנת 2009 הוא הקים בחזית בית הכנסת מסעדת קבב, כדי להסוות את המקום.[7] מדי שבת סימנטוב קרא בתורה מעל בימת בית הכנסת.[8]
סימנטוב עזב את אפגניסטן בשנת 2021.[9]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יאנה פבזנר, כבול לקאבול: סיפורו של היהודי האחרון באפגניסטן, באתר מאקו, 15 באוגוסט 2015
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Laura E. Adkins, The last Jews in Afghanistan argued so much the Taliban kicked them out of prison and stole their Torah, Jewish Telegraphic Agency, 31 באוקטובר 2021 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 Judah, Tim (2002-01-05). "A very private war". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-07-14.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 N.C. Aizenman, Afghan Jew Becomes Country's One and Only, W.P, January 27, 2005
- ^ Judah, Tim (2002-02-02). "A very private war". The Guardian. נבדק ב-10 יולי 2024.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ EZZATULLAH MEHRDAD, Afghanistan’s last Jew fights to keep his home — the country’s sole synagogue, timesofisrael, 28 בנובמבר 2018
- ^ היהודי האחרון באפגניסטן נלחם על בית הכנסת היחיד במדינה, באתר www.zman.co.il, 21 במאי 2019
- ^ Jessica Donati, Mirwais Harooni, Last Jew in Afghanistan faces ruin as kebabs fail to sell, reuters.com, November 12, 2013
- ^ Laura E. Adkins, The last Jews in Afghanistan argued so much the Taliban kicked them out of prison and stole their Torah, Jewish Telegraphic Agency, 31 באוקטובר 2019 (באנגלית)
- ^ Siddique, Abubakar (2021-09-10). "Last Afghan Jew Leaves Amid Minority Exodus In Fear Of Taliban". Radio Free Europe. ארכיון מ-2023-08-01. נבדק ב-2024-07-10.
39042201בית הכנסת בקאבול