בית העולים
 |
בית העולים או בית החלוץ היה מתחם חצר בן שלושה מבנים ובהם בית דו-קומתי כיום ברחוב יפת 34 ביפו (לשעבר דרך עג'מי), מוקף חומה ומוגף שערים[1], משכן לעולים חדשים בימים הראשונים לאחר עלייתם לארץ ישראל החל בספטמבר 1920 ועד לטבח בבית העולים במאורעות תרפ"א.
הראשון בין שלושה מתחמים בשטח מה שהיום העיר תל אביב-יפו ששיכנו עולים.
היסטוריה
טרום מלחמת העולם הראשונה, בהעדר ארגון ציוני לקליטה מאורגנת, השתכנו עולי העלייה השנייה בשתי אכסניות ברחוב שוק נווה-שלום שברובע מנשייה-נווה שלום. חברי ‘הפועל הצעיר’ התאכסנו במלון חיים בורוך, ואילו חברי ‘פועלי ציון’ במלון ספקטור. עם תום המלחמה חודשה העלייה תוך שהעולים מתחזים לתושבים חוזרים. לאחר פרסום תקנות העלייה המנדטוריות הראשונות באוגוסט 1920 התגבר זרם העולים למרות ניסיונות ההנהלה הציונית בלונדון למתנה. על ‘ועד הצירים’ בארץ הוטל להתארגן בחפזה למציאת מקומות לינה לעולים חסרי אמצעים. הוקמו לשכות עלייה בחיפה ויפו, נשכר המבנה בדרך עג'מי מאלפרד רוק[2], ערבי נוצרי, ונחנך בראשית ספטמבר 1920 ('הצפירה', 6.9.1920). מיקומו, בין עג'מי ליפו העתיקה, נבחר בשל קרבתו למחלקת העלייה של ועד הצירים בנמל יפו בהנהלתו של מנחם שינקין, תחנתם השניה של העולים לאחר שעלו על החוף ושוחררו מהקרנטינה. הוא נוהל בידי יהודה ודֻובה צ'רקסקי[3].
ב-1 במאי 1921 תקפו ערבים עוברי אורח ובתי עסק של יהודים ביפו, התקפה שסימנה את פרוץ פרעות תרפ"א. הפורעים הגיעו לבית העולים שסימל עבורם את העלייה היהודית, וניסו לפרוץ אליו. באותה העת שהו בבית עשרות עולים חדשים שלא היו חמושים. הניסיון הראשון לחדור לבית נכשל לאחר שהעולים הדפו את הפורעים באמצעות מוטות ברזל שהוצאו מהגדר הפנימית. הדיירים ציפו לסיוע המשטרה, אך הקצינים והשוטרים הערבים שהגיעו ירו לעבר השער ופרצו אותו. ההמון שפרץ פנימה החל במסע הרג וביזה, במהלכו נרצחו 14 מיושבי הבית, ביניהם בני הזוג צ'רקסקי שסירבו להצעתו של קצין משטרה נוצרי להתפנות מהבית מבעוד מועד. 26 דיירים נוספים נפצעו. דיירים שהתבצרו בקומה השנייה ניצלו, משום שהפורעים לא הספיקו להגיע אליהם. כעבור כארבעים דקות הגיע למקום הקצין הבריטי מיג'ור לינול ג'ון שפיזר את המתפרעים ביריית אקדח. הביא אותו לבית פקיד משרד העלייה בנמל, ניסל רוזנברג, שחשש לגורל העולים.
אירועי בית העולים מתוארים בספרים "עד הסוף" מאת משה שמיר ו"הנדר" מאת משה גרנות, חתנו של משה צ'רקסקי, שכנער בן 13 היה בבית בעת הפרעות.
לאחר המאורעות ננטש בית העולים, ובית חדש הוקם בקצהו הדרומי של רחוב אלנבי. מהבית החדש נגזר שמו של רחוב העלייה, המשכו של רחוב אלנבי.
הערות שוליים
- ^ מאה שנים לפעילות מחלקת העלייה ביפו, שמואל גילר, פרויקט בן יהודה
- ^ היה מהמתנגדים הקיצוניים לעלייה הציונית ופגיעתה בפרנסת המקומיים, אך הוא עצמו לא בחל להתפרנס ממנה
- ^ מאה שנים לפעילות מחלקת העלייה ביפו, שמואל גילר, פרויקט בן יהודה
קישורים חיצוניים
- משה גרנות, מאורעות תרפ"א ב"בית החלוץ" (בית העולים) ביפו, כ"ג בניסן תרפ"א, 1 במאי 1921, "חדשות בן עזר" 340, 5 במאי 2008
- דליה קרפל, סיכול לא ממוקד, באתר הארץ, 5 ביוני 2009: על פרשת רצח הקצין תופיק ביי
- שמואל גילר, "סיפורו של יום אחד במאי" https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=dGx2MTAwLm5ldHx0bHYxMDB8Z3g6NzIyM2U0ZGE4ZjE5MGFhYw
- שמואל גילר, "קצין וג'נטלמן", 'עתמול' גיליון 234.
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס ה"קדוש" (5) מנזר ניקולאס ה"קדוש" (6) מסגד הים |
