בית הדין העממי (רומניה)
בית הדין העממי (ברומנית:Tribunalul poporului) היה כינויים של שני בתי דין מיוחדים, שהוקמו ברומניה לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי לשפוט את פושעי המלחמה הרומנים על מעשיהם בתקופת המלחמה. שני בתי הדין פעלו האחד בבוקרשט והשני בקלוז'. בתי הדין פעלו זמן קצר, בין 26 במאי 1945 ו-28 ביוני 1946.
בהתאם להחלטה מספר 5 של ועידת יאלטה ולסעיף 14 בתנאי הפסקת האש[1], רומניה פעלה להעמדתם לדין של מי שפשעו פשעים נגד השלום ופשעי מלחמה. באפריל 1945 פורסם הצו-חוק 312 שנתן את הבסיס החוקי להקמת בתי הדין העממיים ונקיטת האמצעים המשפטיים נגד החשודים ובהמשך הנאשמים בפשעי מלחמה.
חבר השופטים והקטגוריים
חבר השופטים בכל אחד מבתי הדין הורכב משני שופטים מקצועים, שנקבעו על ידי משרד המשפטים ושבעה שופטים מפשוטי העם, כל אחד נציג של אחת מהמפלגות, שהשתתפו בקואליציה הממשלתית. ליד משרד המשפטים הוקם גוף של "קטגוריים פומביים", שלא היו חייבים להיות משפטנים ולא חויבו בהשכלה מיוחדת. בין הקטגורים הפומביים נמנו: עורך הדין ואסילה סטויקאן (Vasile Stoican), התובע הכללי בבית הדין לערעורים בטימישוארה, קונסטנטין דובריאן (Constantin Dobrian) והפועל דומיטרו סראקו (Dumitru Săracu), בעברו מלצר בבית הקפה "קאפשה".
ההאשמות
על פי הצו-חוק 312 נקבעו שתי קבוצות של האשמות, גרימת הרס למדינה ופשעי מלחמה.
לפי החוק בין גורמי ההרס למדינה נמנו מי שקידמו את ההיטלריזם והפאשיזם והאחראיים פוליטית מעשית להכנסת הצבא הגרמני לטריטוריה של רומניה או קידום המטרה הזאת.
בפשעי מלחמה הואשמו מי שהחליטו על יציאה למלחמה או המשכת המלחמה נגד ברית המועצות ובנות בריתה או שנקטו מדיניות לא אנושית בטיפול בשבויי מלחמה או בבני ערובה או שציוו או ביצעו מעשי טרור, מעשי אכזריות וחיסול אוכלוסייה בטריטוריות בהן התנהלה המלחמה, ציוו או ביצעו ענישה קולקטיבית או אישית נגד האוכלוסייה האזרחית מתוך דיכוי פוליטי או הרדיפה גזעית, ציוו או ארגנו עבודות מפרכות, העתקות והעברות של אנשים ממקום למקום במטרה להביא למותם; עזיבת הטריטוריה הלאומית, כדי לקדם את ההיטלריזם או הפאשיזם או תקיפת המדינה בכתב או בקול; מי שהשתלט על טובים ציבוריים או פרטיים בדרך לא הגונה בטריטוריה בה הייתה מלחמה; מי שהתעשר בצורה לא הגונה מהשתתפות בהנהגת מלחמה בכל צורה שהיא או הרוויח מקשרים עם אנשים כאלה או מהחקיקה והנעשים בעלי אופי היטלריסטי, לגיונרי או גזעני; מי שציוו או יזמו הקמת גטאות, מחנות ריכוז או הגליות מסיבות של דיכוי פוליטי או גזעני; ציוו על חקיקת דינים או נקיטה במעשים לא הגונים מתוך תפיסה היטלראית, לגיונרית או גזענית או שיישמו - בכוונה - יישום יתר את החוקים הנובעים ממצב המלחמה או ההנחיות עם אופי פוליטי או גזעני; מי שנרתמו לשרת את ההיטלריזם או הפאשיזם ותרמו במעשיהם למימוש מטרותיהם הפוליטיות או שיעבוד הכלכלה הרומנית לרעת האינטרסים של העם הרומני.
הנאשמים
ועדה של קטגורים ציבוריים בחנה 2700 מקרים של חשודים בפשעים לפי החוק החדש, אך מצאו ראיות להאשמתם של כמחצית מהחשודים ובסופו של דבר רק 668 מתוכם הורשעו, חלקם בהיעדרות. בתי הדין העממיים גזרו על 48 נאשמים עונש מוות, אך חלק מהנידונים, כמו הוריה סימה, נשפטו שלא בפניהם ולא הגיעו, כדי לשאת בעונש, לחלק אחר מהנידונים הומתק העונש למאסר עולם, כמו במקרה של ראדו לקה, כך שרק 4 עונשי מוות בוצעו הלכה למעשה. הנידונים שהוצאו להורג היו המרשל יון אנטונסקו, קונדוקטורול, פרופסור מיכאי אנטונסקו, סגנו של יון אנטונסקו, פרופסור גאורגה אלקסיאנו, מושל טרנסניסטריה וגנרל הז'נדרמריה קונסטנטין ז. וסיליו.
בית הדין העממי בבוקרשט
בבית הדין העממי בבוקרשט ובבתי הדין הממשיכים נשפטו 187 נאשמים, מראשי משטרו של יון אנטונסקו ומשתפי הפעולה איתו.
בית הדין העממי בקלוז'
בבית הדין העממי בקלוז' ובבתי הדין הממשיכים נשפטו 481 נאשמים מאנשי השלטון ההונגרי בצפון טרנסילבניה ומשתפי הפעולה איתו. בין הנשפטים היו 370 הונגרים, 83 גרמנים, 26 רומנים ושני יהודים. על 100 נאשמים נגזר עונש מוות ועל 163 מאסר עולם. חלק מהנידונים נשפטו בהיעדרם.
קישורים חיצוניים
- "Procesul Marii Trădări Naţionale" (ברומנית)
- תמונה של חלק מהנאשמים בבית הדין העממי בבוקרשט - הקיצוני משמאל הוא יון אנטונסקו באתר של יד ושם
- משפטם של פושעי המלחמה (ברומנית)
- משפטם של פושעי המלחמה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הסכם הפסקת האש עם רומניה (באנגלית)
