בירגרברויקלר
בירגרברויקלר או מרתף הבירה (בגרמנית: Bürgerbräukeller, נהגה בקירוב: בירגרברויקלר; מילולית: "מרתף מבשלת בירה של האזרחים") היה אולם בירה גדול במינכן, גרמניה. מרתף הבירה נפתח בשנת 1885. הוא היה אחד מאולמות הבירה הגדולים ביותר של חברת בירגרליכס בראוהאוס (Bürgerliches Brauhaus). לאחר שהתמזגה החברה עם חברת לוונברוי (Löwenbräu) בשנת 1921 הועבר האולם לבעלות חברה זו.[1]
מרתף הבירה היה המקום בו ביצע אדולף היטלר את הפוטש בנובמבר 1923. בשנת 1939 היה מרתף הבירה זירת ההתנקשות בחייהם של היטלר ומנהיגים נאצים אחרים בידי גאורג אלזר. המרתף שרד הפצצות אוויריות במלחמת העולם השנייה.
מרתף הבירה נהרס בשנת 1979,[2] ומתחם התרבות והאופרה גאשטייג נבנה באתר.
מיקום
מרתף הבירה היה ממוקם במחוז היידהאוזן (Haidhausen) של מינכן, בצד המזרחי של נהר איזר (Isar). הכניסה הייתה מרחוב רוזנהיימר, עם גישה אחורית מרחוב קלר. מאז 1980, האתר עבר פיתוח מחדש ונבנה בו מרכז התרבות גאשטייג, מלון הילטון מינכן ומטה איגוד היוצרים הגרמני GEMA.[3]
היסטוריה
במאה ה-16 היו מבשלות בירה בבוואריה אוספות את חביות הבירה לקראת סוף עונת הבירה ומחזיקות אותן במרתפים שפותחו במיוחד לקראת הקיץ. עד המאה ה-18 גילו מבשלות הבירה שהן יכולות להרוויח יותר אם יפתחו את המרתפים בעלי הגינה בפני הציבור ויגישו את הבירה במקום.[4] במאה ה-20, במרתף הבירה היו גם מרתף וגם גן בירה, וכן אולם גדול לפעילויות מקורות.[2]
האולם המלבני הגדול יכול היה להכיל עד 3,000 איש, אם כי פחות מכך בישיבה ליד שולחנות אוכל. עמודים משני צידי המסדרון תמכו בגלריות צרות ובגג. הקירות נושאי העומסים והעמודים הפנימיים עם עיטורים קלאסיים היו עשויים מלבנים מטויחות. התקרה הייתה מטויחת ודקורטיבית, מחולקת למפרצים עם שלוש שורות של נברשות, וקורות פלדה נסתרות התומכות במבנה גג העץ.
הקשרים נאציים
בשנים 1920 עד 1923 היה מרתף הבירה אחד ממקומות ההתכנסות המרכזיים של המפלגה הנאצית. שם, ב-8 בנובמבר 1923, ביצע אדולף היטלר את הפוטש במרתף הבירה. לאחר שתפס את השלטון בשנת 1933, הנציח היטלר כל יום שנה ל-8 בנובמבר בפנייה ל"אלטה קמפפר" (Alte Kämpfer, ה"לוחמים הוותיקים") באולם הגדול של מרתף הבירה. למחרת נערך שחזור הצעדה ברחובות מינכן ממרתף הבירה לקניגספלאץ. האירוע הגיע לשיאו בטקס בפלדהרנהלה לכבוד 16 'חללי הדם' של פוטש מרתף הבירה.[5]
ב-8 בנובמבר 1939, פצצת זמן שהוסתרה בתוך עמוד במרתף הבירה הייתה אמורה להתפוצץ במהלך נאום היטלר לזכר הפוטש של 1923. הפצצה התפוצצה, הרגה שמונה בני אדם ופצעה 57,[6] אך היטלר, שקיצר את נאומו ועזב דקות ספורות קודם לכן, לא נפגע. מניח הפצצה, גאורג אלזר, נעצר, נכלא למשך חמש וחצי שנים, והוצא להורג זמן קצר לפני תום המלחמה.[5]
הבניין ספג נזקים מבניים קשים מהפצצה של אלזר, ובשנים שלאחר מכן, 1940–1943, התקיימו אספות מרתף הבירה בלוונברויקלר (Löwenbräukeller) שבשטיגלמאיירפלאץ (Stiglmaierplatz),[7] ובשנת 1944 בבניין כתר הקרקס.
במהלך מלחמת העולם השנייה
לאחר ניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-8 בנובמבר 1939 החלו תיקונים במרתף הבירה מתוך כוונה לתקן את הבניין ולהשיבו למצבו המקורי. בשל המחסור בחומרים, העבודה מעולם לא הושלמה. במהלך ההפצצה האווירית של בעלות הברית על מינכן, פגעה פצצה באולם בו אירע הפיצוץ בשנת 1939, אך לא התפוצצה.[8]
לאחר מלחמת העולם השנייה
כאשר כוחות אמריקאים נכנסו למינכן ב-30 באפריל 1945, מצאה דיוויזיית חיל הרגלים ה-42 'קשת בענן' את מרתף הבירה מלוכלך, חסר שימוש, ובו ערימות של רישומי המפלגה הנאצית.[2]
מרתף הבירה שימש כמועדון הצלב האדום האמריקאי החל מסוף 1945 והפך למועדון לאנשי יחידות השירותים המיוחדים בספטמבר 1947. 1,700 אנשי יחידות אלה עשו שימוש במתקנים השונים של המועדון מדי יום. מרתף הבירה היה אחד מתשעת מועדוני השירות באזור הצבאי של מינכן.[9]
עם עזיבת הכוחות האמריקאיים בשנת 1957, השתלטה על מרתף הבירה חברת הבירה לוונברוי (Lowenbräu), ולאחר בנייה חלקית מחדש, נפתח המרתף מחדש כמרתף בירה (bierkeller) בחג המולד 1958.[2]
לקראת המשחקים האולימפיים במינכן 1972, התחייבו שלטונות העיר לבנות מערכת רכבת תת-קרקעית. בניית מדרגות נעות מתחנות ברחוב רוזנהיימרשטראסה, ליד מרתף הבירה, חייבה את סגירת החלק של המרתף ששימש לפגישות המפלגה הנאצית. בשנת 1976, האולם הגדול מאחור עדיין היה זמין למפגשים גדולים.[2]
בשנות השבעים היה המרתף בשימוש גם כאולפן הקלטות. "לה טראוויאטה" של קרלוס קלייבר הוקלט שם בשנת 1976.
מרתף הבירה נהרס בשנת 1979 בתוכנית שיפוץ, וכך גם Münchner-Kindl-Keller הסמוך ומבשלת הופברוי (Hofbräu).
באתר מרתף הבירה ניצבים כעת בניין איגוד היוצרים הגרמני GEMA, מרכז התרבות גאשטייג, ומלון הילטון מינכן.
לוחית גאורג אלזר
ליד הכניסה לבניין GEMA, לוחית זיכרון במדרכה מסמנת את מיקומו של העמוד שהסתיר את הפצצה שהניח גאורג אלזר בניסיונו להתנקש באדולף היטלר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Wolfgang Behringer: Löwenbräu. Von den Anfängen des Münchner Brauwesens bis zur Gegenwart. Süddeutscher Verlag, München 1991, מסת"ב 3-7991-6471-5
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 After the Battle: It Happened Here: http://www.mythoselser.de/texts/afterthebattle.pdf
- ^ "Historisches Lexikon Bayerns - Bürgerbräukeller, München". georg-elser.de. נבדק ב-2010-04-11.
- ^ Beer Garden Design: Creating Social Hotspots
by Aaron Rzeznik "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2011-12-21. נבדק ב-2014-02-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 Hellmut G. Haasis and William Odman, "Bombing Hitler", Skyhorse, 2001- 2013
- ^ Peter Koblank www.mythoselser.de/opfer4.htm
- ^ Hauner, Milan, HITLER - A Chronology of his Life and Time (PDF), Houndmills, Basingstoke, Hampshire and New York: Palgrave Macmillan, pp. 158 (year 1940), 171 (year 1941), 183 (year 1942), 190 (year 1943), ISBN 978-1-4039-9492-9(הקישור אינו פעיל, November 2016)
- ^ After the Battle: It Happened Here
- ^ US Army in Germany: http://www.usarmygermany.com/Sont.htm?http&&&www.usarmygermany.com/Units/HqUSAREUR/USAREUR_Spc%20Svcs%20Div.htm
בירגרברויקלר32960577Q592281