ביניש מינינברג
בייניש מינינברג (1 באפריל 1903 - 1 בינואר 1996[1], ט' בטבת תשנ"ו) היה אומן, מעצב וצייר ישראלי, שמרבית עבודתו בתחום ציור ועיטור קירות בתים ורהיטים.
ראשית חייו
מינינברג נולד ביפו וגדל בבתי "מרכז בעלי מלאכה" ליד שכונת נווה שלום בתל אביב. אביו יהודה מינינברג היה אומן שהתמחה בעיטור קירות, והוא למד את מלאכתו ממנו. בתמונה המפורסמת משנת 1908 של הגרלת המגרשים לאחוזת בית, שצילם אברהם סוסקין על החולות באחוזת בית נראה הילד ביניש עומד על גבעת החול עם מספר ילדים[דרוש מקור]. לאחר גירוש תושביה היהודיים של תל אביב יפו עקב מאורעות מלחמת העולם הראשונה, עברה משפחת מינינברג לאזור כפר סבא והתגוררה יחד עם מגורשים רבים במחנה אוהלים שהוקם בחורשת אקליפטוסים. עם סיום המלחמה וכיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי חזרה המשפחה לנווה-שלום. בשנת 1921 יזם אביו, יהודה מיניברג, שהיה מראשי מרכז בעלי מלאכה, יחד עם מנחם שיינקין, מתתיהו וינוקור ואחרים את הקמת שכונת מרכז בעלי מלאכה, ובית המשפחה נבנה ברחוב שינקין 22. בחצר הבית נותרו עד היום שרידי בריכת הדגים שהייתה בזמנו עם מזרקה מאבן. אחרי תום מלחמת העולם הראשונה, למד בבצלאל.
מינינברג כאומן וצייר בתים
בתחילת שנות ה-20 החל מינינברג לצייר ציורי קיר בבתי התושבים בתל אביב במסגרת העסק המשפחתי של אביו יהודה. במודעות שלהם בירחון "המלאכה" בשנים 1922 ו-1923 מופיע הכיתוב "ציור חדרים לפי האופנה האירופאית"[2]. מסמכים שנמצאו בעזבונו מעידים על כך שבשנת 1925 הוא ביצע מספר פעמים עבודות צביעה מיוחדות בבתי ציבור בחברון עבור אנשי המנדט הבריטי בירושלים[דרוש מקור].
מינינברג הרחיב את פעילותו למוצרי יודאיקה. בשנת 1928 הופיעו בירחון "הנגר" מודעות פרסום של "מכון לאומנות ארץ-ישראלית של מינינברג ובניו", המכון התחרה בעיקר במוצרי המזכרות הארץ -ישראליים בסגנון בצלאל שהיו עשויים עץ זית, ריקועי נחושת ורקמה מצוירים ומעטרים במוטיבים: תנ"כיים, מראות נופי הארץ, גמלים, רועים וצאן[דרוש מקור]. בשנת 1929 הציגו בני משפחת מינינברג בתערוכת "יריד המזרח" בתל אביב את מוצרי מכון האומנות שלהם וזכו בפרס שני של מדליית כסף [דרוש מקור]. המכון שכן בצריף (שקיים עד היום) בחצר בית המשפחה ברח' שינקין 22 בתל אביב, חנות נוספת הייתה ברח' נחלת בנימין. ה"מכון" פעל עד תחילת שנות ה-30 [דרוש מקור]. בין השנים 1934 ל-1937 עבד כצבאי וצייר דקורטיבי במספר חברות רהיטים, בתל אביב וירושלים. ב-1938 עבר לביירות על מנת לעבוד בה כצייר רהיטים [דרוש מקור].
עם הקמת חיל האוויר הישראלי ב-1948 השתתף מיניברג בתחרות לבחירת סמל חיל האוויר ונבחר הסמל שלו מגן דוד משולב עם כנף[דרוש מקור]. זהו היה סמל הכומתה הראשון של חיל האוויר שלימים הוחלף בסמל הנוכחי.
כצייר
לאחר קום המדינה, עסק בציור וניהל סטודיו לציור ולמסגור ברמת גן ולימד ציור. ציוריו נעשו בסגנון שמן על בד וחלקם נמצאים בידי אספנים.
חיים פרטיים
ב-1926 נישא מיניברג לרוזי (שושנה) לבית שפינדלר. לזוג היו שני ילדים.
קישורים חיצוניים
- דוד הכהן, מחזירים את הסומק לקירות, באתר ynet, 29 ביולי 2002
- ציורים של מינינברג באתר המכירות הפומביות "מונטיפיורי"(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
- ^ ביניש מינינברג באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ שי פרקש, שימור ושחזור ציורי קיר בישראל מרץ 2009 שקופית 65
28498973ביניש מינינברג