ביזת יצירות אמנות בידי הנאצים
בתקופת הרייך השלישי ערכו סוכני המפלגה הנאצית ביזה של יצירות אמנות מבעליהן. בנוסף ליצירות אמנות הנאצים לקחו תכשיטים וחפצי כסף וזהב אחרים, ספרים עתיקים, חפצי תרבות ודת וקרמיקה.
היסטוריה
ביזת יצירות אמנות בגרמניה הנאצית התרחשה החל מעליית הנאצים לשלטון בינואר שנת 1933 ועד לסוף מלחמת העולם השנייה. בוזזים רבים היו אנשי יחידת קונסטשוץ (גרמנית: Kunstschutz, יחידות הגנת האמנות). רוב הביזה התרחשה בתקופת המלחמה עצמה. פריטים תרבותיים רבי-ערך ומשמעות נגנבו: ציורים, קרמיקה, ספרים ותשמישי קדושה יהודיים. למרות שרוב הפריטים הללו התגלו על ידי בעלות הברית מיד לאחר המלחמה, רבים עדיין חסרים, וקיים מאמץ בינלאומי לאתר אותם, במטרה להחזירם לבעליהם החוקיים. מרתפים ומחסנים ובהם מאות יצירות אמנות מתגלים גם עשרות שנה לאחר הסתרתם.[1]
גנבת יצירות אמנות כחלק מנישול היהודים מרכושם נתכנתה בתקופת גרמניה הנאצית בשם: "אריזציה". הנאצים התמקדו בעיקר בשני סוגים של אמנות אסורה בגרמניה הנאצית: "אמנות מנוונת", כלומר יצירות אמנות מודרנית או שנוצרה על ידי יהודים כגון הגדת וולף,[2] ויצירות אמנות שהיו אהובות ומוערכות על ידי אדולף היטלר, שהיה צייר חובב ובעל יומרות אמנותיות, ונדחה בצעירותו על ידי האקדמיה לאמנות בווינה.
לקראת סוף המלחמה הוקמה על ידי המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית (SHAEF) יחידת "אנשי המונומנטים", שתפקידה היה לאתר יצירות גנובות ולשמר ככל האפשר מבנים ארכיטקטוניים במהלך הקרבות.[3] במקביל, ברית המועצות הפעילה יחידות תגמול שנועדו להחרים יצירות אמנות מהגרמנים ולהעבירם לברית המועצות כפיצויים על הסבל שגרמניה הנאצית גרמה לעמי המזרח.
ראו גם
- דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר
- יהודייה עם תפוזים
- אמנות מנוונת
- המכון לחקר השאלה היהודית
- מבצע רוזנברג
- רוז ואלאן
לקריאה נוספת
- קלי ג'ונס, האישה ששמעה צבעים. פן הוצאה לאור, 2012
- אן-מארי אוקונור, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקנה של אדלה בלוך-באואר". הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013, חלקו הגדול של הספר מתאר את גנבות יצירותיו של גוסטב קלימט והמאבק המשפטי להחזרתן ליורשים החוקיים.
- רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.
קישורים חיצוניים
- עופר אדרת, בעקבות האוצר השדוד, ארגון יוצאי מרכז אירופה
- דוד רפ, של מי הפיקאסו הזה בכלל, במוסף הארץ, 11 באוגוסט 2004.
- הושבו לבעליהן: יצירות אמנות שבזזו הנאצים מוצגות במוזיאון היהודי (אורכב 11.11.2013 בארכיון Wayback Machine), אפוק טיימס, 14 באפריל 2009
- איתמר טרבס-תכלת, האם הוחבאו יצירות אמנות נוספות בידי הנאצים?, באתר nrg, 5 בנובמבר 2013
- צור ארליך, אמנות ונמות: על התמונה של קלימט ששברה את כל השיאים, פורסם במקור ב-7 ביוני 2013 במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון בכותרת "'המונה ליזה האוסטרית'"
ניו יורק טיימס, פטרישיה כהן וטום משברג, המצוד אחר אוסף האומנות בשווי 10 מיליארד דולר שבזזו הנאצים, באתר TheMarker, 2 במאי 2013- אברהם רות, חטא על פשע, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
- אילנה שטוטלנד, מה יעלה בגורל יצירות האמנות שנבזזו מהיהודים בתקופת הנאצים ויורשיהן לא יימצאו?, באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2018
- אלדד בק, האוצר הנאצי שלא היה, באתר ישראל היום, 17 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, קרוב ל-1,500 יצירות אמנות שנגנבו על ידי הנאצים נמצאו במינכן, באתר של "רשת 13", 3 בנובמבר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ שמואל צוקר, "הגדת וולף - דרך ארוכה: ההגדה מהמאה ה-14 נגזלה על ידי הנאצים, נגנבה בוורשה והוחזרה לבית הספרים הלאומי", עת־מול - עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל - דו- ירחון: כרך כב גיליון 4 (132) מאי 1997, עמ' 12-13.
- ^ רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.
ביזת יצירות אמנות בידי הנאצים36017101Q328376