ביאלי קמין
 סמל העיירה | |
 | |
| בית הספר בעיירה | |
| מדינה / טריטוריה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 לבוב |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 776 |
| קואורדינטות | 49°54′0″N 24°50′0″E / 49.90000°N 24.83333°E |
ביאלי קמין (באוקראינית: Білий Камінь, בפולנית: Biały Kamień, במקורות יהודיים בילקאמען) היא עיירה במחוז זולוחוב שבפרובינציית לבוב במערב אוקראינה, הממוקמת לא הרחק מהעיר ברודי. עד מלחמת העולם השנייה השתייכה העיירה לגליציה המזרחית פולין.
היסטוריה
ביאלי קמין מוזכרת לראשונה ב-1603 כעיירה פרטית בבעלות משפחת אצולה. בעיירה נבנה מבצר שהגן עליה לא אחת ממתקפות הטטרים שהטילו עליה סגר כחלק מהניסיון לכבוש את האיזור. במחצית השנייה של המאה ה-19 נבנה בעיירה מפעל לייצור סוכר, אך לאחר כמה שנים הוא הוסב למבשלת בירה.
בשנת 1902 פרצה בעיירה שריפה גדולה שכילתה את רוב הבתים. לפני שהספיקו תושבי העיירה לשקם את הבתים שניזוקו החלה מלחמת העולם הראשונה, ובזמן כיבוש העיירה על ידי הצבא הרוסי באוגוסט 1914 נהרסו יתר הבתים. מרכז העיירה לא שוקם בתקופה שבין שני מלחמות העולם[1].
היהודים בכפר
איזכור של יהודים בעיירה ניתן למצוא החל משנת 1692. הקהילה היהודית התבססה בעיירה לקראת סוף המאה השבע עשרה ונוצרה בו קהילה עצמאית, ובשנת 1725 הוקם אזור יהודי חדש. באותה שנה גם התקיימו בעיר ישיבות של ועד גליל רייסן (צ'רוונה רוס).[2] במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה חיו בעיירה כ - 350 יהודים. במאה התשע עשרה צמחה מאוד הקהילה היהודית בעיירה והגיעה לשיאה, ובשנת 1880 כבר הגיע מספר היהודים בעיירה ל - 1900 והם היוו כ-50% מסך התושבים בעיירה. בסוף המאה התהפכה המגמה (בעיקר עקב הגירה של משפחות מהעיירה לערים) והקהילה החלה להצטמק. בעדות משנת 1901 מסופר כי ב-40 השנים הקודמות לא הצטרפה ולו משפחה יהודית אחת לעיירה. העיירה התרוקנה כמעט כליל מיהודים לאחר השריפה הגדולה שפרצה ב-1902 (שהיהודים היו הנפגעים העיקריים שלה), ובזמן מלחמת העולם הראשונה הגלו הרוסים לזלוטשוב את יהודי העיירה שלא הספיקו להימלט. במהלך המלחמה אף ניסו החילים הרוסיים לשרוף את בית הכנסת, אך מבנה האבן שרד[1].
מקורות תעסוקה
היהודים בעיירה התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר דוגמת רוכלות ואומנות. את עיקר הרוח הכניסו בעיקר בימי השוק, ובזמן הירידים השנתיים שהתקיימו בעיירה או בעיירות סמוכות. בשנת 1902 הוקם בעיירה ארגון חסד יהודי (שנקרא ביידיש "הילפספרין") שתמך בעסק קטן שייצר רשתות לשיער והעסיק מספר בנות יהודיות. החנות הפסיקה את פעילות בזמן מלחמת העולם הראשונה ולא חידשה את פעילותה לאחר מכן.
בשנים שבין שתי מלחמות העולם התדלדלה אוכלוסיית הצעירים היהודיים, ורובם עזבו את העיירה לטובת מציאת מקורות פרנסה בערים הגדולות. המצב הכלכלי בעיר הלך והחמיר ורק בחדשי הקיץ עם ביאתם של המבקרים לעיר השתפר במעט המצב. ניסיון להקים בעיירה ארגון צדקה נחל כישלון והארגון נסגר לאחר שלוש שנים. כמה מתושבי העיירה שהיגרו במהלך השנים לארצות הברית נחלצו לעזרת העיירה ושלחו אליה תמיכות קבועות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם בעיירה בית ילדים.[3][4]
קישורים חיצוניים
- ביאלי קאמין באתר jewishgen
- קהילת יהודי ביאלי קאמין באתר "אנו" מוזיאון העם היהודי
- ביאלי קמין בויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פנקס הקהילות, פולין, חלק ב' עמ' 114-115, בהוצאת יד ושם
- ^ וונדר, מאיר - לוקין, בנימין - חיימוביץ, ברוך, הוד והדר - גליציה המזרחית, גליציה המזרחית, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ תמונות מבית הילדים בביאלי קמין באתר יד יערי
- ^ באתר ארגון ההגנה