ביאטה אוזה
| לידה |
25 באוקטובר 1919 הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה | 16 ביולי 2001 (בגיל 81) |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1939–1945 (כ־6 שנים) |
| דרגה |
 האופטמן (מקביל לסרן) |
| תפקידים בשירות | |
| טייסת | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| אשת עסקים | |
ביאטה אוזה-רוטמונד (בגרמנית: Beate Uhse-Rotermund Köstlin (להאזנה); 25 באוקטובר 1919 – 16 ביולי 2001) הייתה אשת עסקים וטייסת גרמניה, טייסת הפעלולים האישה היחידה בגרמניה בשנות השלושים. אחרי מלחמת העולם השנייה פתחה את חברת Beate Uhse AG, והחברה שייסדה נסחרת כיום בבורסה הגרמנית, החברה אחראית גם להפעלת ערוצי טלוויזיה ברשתות כבלים בעולם.
ראשית חייה
אוזה-רוטמונד, הצעירה מבין שלושה אחים, נולדה בשם ביאטה קוסטלין בוורגנאו שליד קראנץ, במזרח פרוסיה. אביה, אוטו קוסטלין היה חוואי, ואמה דר' מרגרט קוסטלין הייתה אחת מחמש רופאות הנשים הראשונות בגרמניה.
בגיל שמונה, אחיה הגדול סיפר לה את המיתוס של איקרוס ביאטה התעניינה בסיפור מאוד, ובמיוחד מרעיון התעופה. כל כך סוקרנה עד שאספה נוצות של תרנגולות והדביקה אותן יחד למעין כנפיים - וכך יצאה לטיסה הראשונה שלה שהייתה קפיצה ממרפסת הוריה. ביאטה הייתה ילדה פרועה, אך הוריה לא ניסו לדכא אותה, אלא עודדו אותה ללכת בעקבות חלומותיה. הם שלחו אותה לבתי ספר טובים ולפנימיות פרטיות שביניהן אודינוולדשול שנמצאת במחוז הפנהיים.
קריירת הטיסה
בגיל 16 נסעה ביאטה קוסטלין לאנגליה כדי ללמוד אנגלית ולעבוד כאו-פר. לאחר שנה חזרה לבית הוריה, לשביעות רצונם המשיכה בלימודיה בכלכלת בית. במהלך ביקור בברלין, אביה נפגש עם מר סכסנברג (Sachsenberg), מרצה לספורט מוטורי מטעם מועדון האירו הגרמני - ארגון ללא מטרות רווח המיועד לטיסה. הוא התלונן בפניו על ה"שגעון" הטיסה של ביתו, ועל הרעיון ה"מגוחך" של נשים טסות. סכסנברג דווקא התלהב מהרעיון, ושלח לביאטה מידע על קבלת רישיון טיס.
הוריה נכנעו לבקשותיה החוזרות, ובשנת 37 הצטרפה ביאטה לבית הספר לטיסה Rangsdorf, שליד ברלין. בחודש אוקטובר ביום ההולדת ה-18 שלה, קיבלה את רישיון הטיס. בשנת 1938 היא עברה את בחינת טייס הפעלולים, וזמן קצר לאחר מכן התחרתה במירוץ בבלגיה. היא זכתה בקטגוריה שלה, וגם במקום השני הכללי בנחיתה, ובמקום השלישי ב"טיסה דייקנית".
היא עבדה בחברת מטוסי "באקר" (Bücker) כטייסת ניסוי, ולאחר מכן, בגיל 19, כטייסת משלוחים למפעל "פרידריך תעשיות אוויר" (Friedrich aircraft). זמן קצר לאחר מכן, היא קיבלה בקשה מחברת הסרטים UFA לעבוד ככפילה בסרטים. היא עבדה עם האנס אלברס, כוכב קולנוע שהעריצה במיוחד, ועם עוד רבים אחרים. בסרט התעמולה הגרמני "Achtung! Feind hört mit!" (שימו לב- האויב מאזין!) היא ביצעה פעלולים ככפילה עבור השחקן הגרמני René Deltgen.
אוזה התיידדה עם מדריך פעלולי הטיסה שלה, האנס יורגן אוזה, אבל שוב ושוב דחתה את הצעות הנישואים שלו. היא נשבעה שהיא "לעולם לא תוותר על הטיסה עבור גבר", אך האנס שכנע אותה שהוא תומך בקריירת הטיסה שלה והיא נעתרה לבקשתו, חרף התנגדותו של אביה. במשך שנה שלמה, סירב אביה לתת את ברכתו לחתונתם. לבסוף, חתונה חגיגית נקבעה ל-10 אוקטובר 1939. אבל היא נאלצה להתבטל בגלל תחילת המלחמה. הם התחתנו לבסוף בדיסקרטיות ב-28 בספטמבר, כארבע שעות לפני שנסע לארץ אחרת על מנת לפרנס את המשפחה.
תפקידה בצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה
בשל המלחמה הפכו פעלולי הטיסה לבלתי אפשריים, ואוזה נאלצה להישאר מקורקעת. בבית הקטן שלה ברנגסדורף (Rangsdorf) היא הרגישה חנוקה, ואז היא קבלה הצעה מהלופטוואפה (חיל האוויר הנאצי) לטוס בטייסת תובלה.
כך התאפשר לה להטיס מטוסים שהיא לא יכלה להטיס במסגרות אחרות: יונקרס Ju 87, מסרשמיט Bf 109 ו110, פוקה-וולף Fw 190 ובסוף המלחמה אפילו מסרשמיט Me-262.
למרות שהותקפה מספר פעמים על ידי מטוסי בעלות הברית היא המשיכה לשרת, כי הרגישה שאחרי המלחמה, עם הניסיון שתרכוש, היא תוכל לעשות קריירה כטייסת.
בשנת 1943 נולד בנה קלאוס. כיוון ששרתה בתפקיד צבאי, היא הייתה רשאית להמשיך לעבוד, וקיבלה אישור להעסיק מטפלת. באוקטובר 1944 היא הועלתה לדרגת סרן והוצבה ב-1 Überführungsgeschwader (טייסת תעבורה 1) שבסיסה בברלין-Staaken. בשנת 1945, נהרג בעלה האנס יורגן בתאונה קטלנית, והותיר את אוזה אלמנה בת 24 עם תינוק בן שנה. באפריל 1945, הוקפה ברלין בכוחות בעלות הברית. מפקד הגדוד של אוזה רצה לנייד את הגדוד מערבה. אוזה עשתה את דרכה ברחובות העיר ההרוסה לביתה ברנגסדורף כדי לקחת את בנה עם המטפלת שלו. היא הביאה את שניהם לשדה התעופה, אבל הגדוד כבר עזב, יחד עם המטוס שלה. היא מצאה מטוס 104 Siebel FH קטן שלא היה לו טייס. כיוון שמעולם לא הטיסה מטוס מדגם זה נאלצה לקרוא את הוראות ההפעלה שלו וללמוד כיצד להטיסו תוך כדי תדלוקו. היא עזבה את ברלין מערבה יחד עם שני פצועים, בנה בן השנתיים והמטפלת, והנחיתה את המטוס בלק (Leck) שבצפון פריזיה, שם היא נפלה בשבי של הצבא הבריטי. לאחר שחרורה, היא התיישבה בפלנסבורג עם בנה.
אשת עסקים
הקריירה של אוזה כטייסת הסתיימה אחרי המלחמה בעקבות איסור הטיסה על חברים לשעבר בחיל האוויר הנאצי. אוזה מצאה פרנסה חלופית במכירת מוצרים מדלת לדלת, ובמסגרתה פגשה עקרות בית רבות ולמדה על בעיותיהן: הגברים ששבו מן החזית חפצו בהבאת ילדים לעולם, תוך שהם מתעלמים מאי-יכולתם הכלכלית לתמוך בילדים אלה. הדבר הוביל להפלות רבות בקרב אותן נשים. ביאטה אוזה נזכרה בשיחות עם אימה (שמתה במהלך המלחמה) אמצעי מניעה. היא חיפשה מידע על שיטת Knaus-Ogino כאמצעי מניעה (שיטת הימים הבטוחים), והרכיבה חוברת שהסבירה לנשים כיצד לזהות את הימים הפוריים שלהן.
בשנת 1947 היא מכרה את ה-"Pamphlet X" בשלושים ושניים אלף עותקים דרך Betu, חברת הזמנות בדואר שאותה פתחה ושפעילותה התרחבה בהמשך לערים גדולות כמו המבורג וברמן. אנשים רבים כתבו לה מכתבים בהם ביקשו עצות. "אנשים אלו לא היו מודעים לעובדות חיים", כתבה באוטוביוגרפיה שלה. זמן קצר אחר כך היא גם מכרה מדריכי "נישואים".
בשנת 1951, עם ארבעה עובדים, היא הקימה את החברה "ביאטה אוזה הזמנה בדואר", שהציעה ספרים על "היגיינת נישואים". כעבור שנים בלבד, היו בחברה 14 עובדים. אוזה התחתנה עם סוחר בשם ארנסט וולטר רוטמונד ועימו הביאה את ילדה השני, אולריך.
בשנת 1962 פתחה אוזה את "חנות המומחיות להיגיינה האישית" בפלנסבורג, היא הציעה, גם בחנות שלה וגם בקטלוג שלה, יותר ויותר "מאמרים על היגיינה בחיי נישואים". תוך זמן קצר החלה המשטרה לפעול נגד הפריטים בחנות שלה שלכאורה שמשו כדי "להלהיט ולספק רצונות שמנוגדים לכללי ההגינות והמוסר". עד לשנת 1992 החנות נתבעה והועמדה לדין למעלה מ-2,000 פעמים.
היא גם הופלתה לרעה על ידי ארגונים אחרים: ה-"Buchhandels Börsenverein des Deutschen" (ארגון כלכלי של תעשיית הספרים הגרמניות) סירב להכיר בהוצאת Stephensen בשל "חששות מוסריים". מועדון הטניס Flensburger סירב לקבל אותה לשורותיו בשל "חששות כלליים".
ב-1979 התגרשה מבעלה השני. ב-1983 אובחנה כחולה בסרטן הקיבה, שאותו שרדה. בגיל 75 היא קבלה רישיון צלילה. בשנת 1996 פתחה את מוזיאון ביאטה אוזה בברלין. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1999, החברה שלה, Beate Uhse AG, נרשמה בבורסה הגרמנית והפכה לחברה בעלת עניין רב בקהילה הפיננסית. המניה עלתה פי 64 ממחיר ההנפקה הראשוני שלה.
בשנת 1989 הוענק לה ה-"Bundesverdienstkreuz" (צלב הצטיינות גרמני), ובשנת 1999 היא הוכרזה כאזרחית כבוד של העיר פלנסבורג.
מתה מדלקת ריאות במרפאה בסנט גאלן, בשווייץ בשנת 2001.
קישורים חיצוניים
ביאטה אוזה34005006Q62902