בזיך כלקוליתי
בָּזִיךְ (או בָּזֵךְ; באנגלית: Cornet) הוא כלי חרס, מעין גביע (נקרא גם "גביע קרן") דמוי משפך, מהתקופה הכלקוליתית, אשר ככל הנראה שימש לפולחן.
בזיכים נמצאו במספר אתרים בארץ ישראל ובעבר הירדן; הבולטים שבהם הם תלוליות ע'סול, המקדש הכלקוליתי בעין גדי, והאתרים הארכאולוגיים שליד גרר, מיתר וגילת. הכלי מסמל את הקרמיקה הע'סולית בעיקר בשל צורתו החריגה ולא בשל הכמות שבה נמצא באתר.
הטיפוס העיקרי של כלי זה גובהו נע בין 18-16 ס"מ, מחודד כלפי מטה. לעיתים החוד מקוצץ במקצת. יש כלים מעוטרים וכלים ללא עיטור, כלים ללא ידיות וכלים עם ידיות נקב זעירות. טיפוס נוסף הוא כלי שבסיסו גדום, שגובהו כ-11 ס"מ לערך.
ממצא אמנות יחידאי שהתגלה על ידי הארכאולוג דוד אלון, הוא כלי חרס בדמות איל הנושא שלושה בזיכים על גבו. גודל הפריט 27.5 ס"מ אורך ו-23 ס"מ גובה, והוא מעוטר בצביעה אדומה על גבי החרס הבהיר. מקור הממצא הוא באתר ליד גילת.
שימוש
אופן השימוש בכלי אינו מובן. בין ההשערות, יש הסוברים כי שימש לשתייה בטקסי פולחן, ויש הסוברים כי הכיל בתוכו קטורות או שמנים ריחנים.
לקריאה נוספת
- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, ירושלים: הוצאת ספרים אריאל, 2008.
- רות עמירן, הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1971, עמ' 40.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בזיך |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בזיך כלקוליתי |
- בזיך אופייני, באתר רשות העתיקות
