בוריס ברזובסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. בוריס אבּרמוביץ' בַּרַזובְסְקי (ברוסית: Борис Абра́мович Березо́вский; שמו הרשמי באנגליה: פלאטון אלנין; באנגלית: Platon Elenin;‏ 23 בינואר 1946 – 23 במרץ 2013) היה איש עסקים רוסי, אחד מהאוליגרכים הרוסים - אנשי עסקים שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות.

ברזובסקי החזיק בין השאר בערוץ הטלוויזיה המרכזי במדינה, הערוץ הראשון של רוסיה. בשנת 1997 העריך המגזין "פורבס" את הונו של ברזובסקי בכ-3 מיליארד דולר. ברזובסקי עזר לממן את מפלגת "אחדות", המפלגה הפוליטית שתהווה את הבסיס הפרלמנטרי הראשון של ולדימיר פוטין. עם זאת, בעקבות הבחירות לנשיאות רוסיה במרץ 2000, הפך ברזובסקי למבקר קולני של פוטין בעקבות הצעדים האנטי-דמוקרטיים שנקט[1].

בסוף שנת 2000, לאחר שסגן התובע הכללי הרוסי דרש מברזובסקי להתייצב לחקירה, הוא לא חזר מנסיעה מחוץ למדינה ועבר לממלכה המאוחדת, שהעניקה לו מקלט מדיני ב-2003. לאחר שעבר לבריטניה, ממשלת רוסיה השתלטה על נכסי הטלוויזיה שלו. ברוסיה הורשע ברזובסקי מאוחר יותר בהיעדרו בהונאה ומעילה.

ברזובסקי נמצא מת באחוזתו, שליד העיירה אסקוט במחוז ברקשייר, ב-23 במרץ 2013. בבדיקה שלאחר המוות נמצא כי מותו נגרם מתלייה וכי לא היו סימנים למאבק אלים[2]. אולם חוקר מקרי המוות, בחקירה על מותו של ברזובסקי, פסק כי לא ניתן להגיע מסקנה חד משמעית לגבי מותו (פסק Open verdict).

ביוגרפיה

ברזובסקי נולד במוסקבה שברוסיה הסובייטית לאב יהודי שהיה מהנדס אזרחי. בשנת 1967 סיים לימודים במכון ליערנות במוסקבה במגמת מחשבים, ובשנת 1973 סיים את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה במגמת מתמטיקה שימושית. קיבל תואר דוקטור בשנת 1983. בשנים 1967־1987 עבד כמהנדס ועוזר מחקר באקדמיה הרוסית למדעים בשנת 1991, מונה לראש מעבדה במכון לבעיות ניהוליות של האקדמיה. באותה התקופה פרסם מעל 100 עבודות מחקר מדעיות בתורת הבקרה ואופטימיזציה[3].

קריירה עסקית וצבירת הונו

ברזובסקי נכנס לעולם העסקים בשנת 1989 בתקופת ה"פרסטרויקה". ברזובסקי ייסד את LogoVAZ, עם בדרי פטרקצישווילי ומנהלים בכירים מיצרנית הרכב הרוסית AutoVAZ (יצרנית הרכב" לאדה"). חברת "LogoVAZ"‏ פיתחה תוכנה עבור AvtoVAZ, מכרה מכוניות מתוצרת סובייטית וטיפלה במכוניות זרות. הסוכנות הרוויחה מהיפר-אינפלציה ששררה באותה עת ברוסיה, בכך שלקחה מכוניות מהמפעל, אך שילמה עליהם במועד מאוחר יותר, כשהכסף איבד חלק ניכר מערכו[3].

אחד מהמיזמים המוקדמים של ברזובסקי היה "All-Russia Automobile Alliance", קרן הון סיכון שהקים ב-1993 עם אלכסנדר וולושין (שהיה אחר כך הרמטכ"ל בתקופתו של בוריס ילצין) ויו"ר AvtoVAZ ולדימיר קדניקוב. ברזובסקי שלט בכ-30% מהחברה, שגייסה כמעט 50 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים, למימון בניית מפעל לייצור "מכונית עממית". הפרויקט לא גייס מספיק כספים עבור המפעל, והכספים הושקעו במקום זאת בהנפקת AvtoVAZ בבורסה, בעוד שהחוב למשקיעים הוחלף להון עצמי. עד שנת 2000, AVVA החזיקה כשליש מ-AvtoVAZ[4].

בשנת 1994 היה ברזובסקי יעד לניסיון התנקשות בפיצוץ מכוניתו, אך שרד, נהגו נהרג והוא עצמו נפצע. אלכסנדר ליטוויננקו הוביל את חקירת הפ.ס.ב של האירוע וקישר אותו להתנגדות הנהלת AvtoVaz מהתקופה הסובייטית להשפעתו הגוברת של ברזובסקי בשוק הרכב הרוסי[4].

מעורבותו של ברזובסקי בתקשורת הרוסית החלה בדצמבר 1994, כאשר השיג שליטה על חברת הטלוויזיה הרוסית ORT ("הטלוויזיה הציבורית הרוסית") (מפעילת הערוץ הראשון של רוסיה) כדי להחליף את הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות הכושלת. הוא מינה את המגיש והמפיק הפופולרי ולדיסלב ליסטייב למנכ"ל ORT. שלושה חודשים לאחר מכן נרצח ליסטייב על רקע מאבק עז על שליטה במכירות הפרסום. ברזובסקי נחקר במשטרה, בין חשודים רבים אחרים, אך הרוצחים מעולם לא נמצאו. תחת ניהולו של ברזובסקי, ORT הפכה לנכס מרכזי של המחנה הרפורמיסטי ברוסיה, כשהם התכוננו להתמודד מול קומוניסטים ולאומנים בבחירות הקרובות לנשיאות. בפברואר 1997 הגיש ברזובסקי, בבית המשפט הגבוה בלונדון, תביעת דיבה נגד ירחון העסקים האמריקני "פורבס". לאחר שפרסם חודשיים קודם מאמר בו נטען שלברזובסקי קשרים עם המאפיה הרוסית, והוא קשור לרצח של ליסטייב. תביעת הדיבה הוגשה גם בשמו של סמנכ"ל חברת התעופה אירופלוט, ניקולאי גלושקוב, שגם עליו נטען בכתבת "פורבס" שהוא בעל קשרים עם המאפיה[5].

בשנים 1995–1997, באמצעות מכרזי הפרטה שנויים במחלוקת ותוכנית הלוואות תמורת מניות (אנ'), ברזובסקי ופטרקצישווילי סייעו לרומן אברמוביץ' ברכישת השליטה ב"סיבנפט", חברת הנפט הרוסית השישית בגודלה ברוסיה, שהיוותה אז את עיקר הונו. אברמוביץ', הודה אחר כך שהסכים לשלם מיליוני דולרים עבור טובות פוליטיות ו"פרוטקשן" כדי להשיג את השליטה על "סיבנפט" וחברות נוספות[6].

בשנת 1995, הוא שיחק תפקיד מפתח בשינוי ההנהלת חברת התעופה "אירופלוט" והשתתף בהתאגדותה כחברה חדשה, כאשר מקורבו ניקולאי גלושקוב הפך לסמנכ"ל הכספים שלה. בינואר 1998, הוכרז ש"סיבנפט" תתמזג עם חברת "יוקוס" של מיכאיל חודורקובסקי כדי ליצור את חברת הנפט השלישית בגודלה בעולם. אך המיזוג נזנח חמישה חודשים לאחר מכן על רקע ירידת מחירי הנפט[7].

מעורבות בבחירת ילצין ב-1996

ברזובסקי נכנס למעגל הפנימי של הקרמלין ב-1993, באמצעות מימון פרסום ספר זיכרונותיו של הנשיא בוריס ילצין, והתיידד עם ולנטין יומשב, סופר הצללים של הנשיא. הוא היה תומך מוביל בליברליזציה ורפורמה בכלכלת רוסיה ובפוליטיקה של רוסיה[4].

בינואר 1996, בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, יצר ברזובסקי קשר עם אוליגרכים אחרים כדי ליצור ברית, שלימים נודעה בשם "הסכם דאבוס", כדי לממן את הקמפיין של ילצין בבחירות הקרובות לנשיאות. בשובו למוסקבה, ברזובסקי פגש והתיידד עם טטיאנה דיאצ'נקו, בתו של ילצין[4]. על פי פרופיל שלו שפורסם בעיתון "הגרדיאן", ברזובסקי ניהל את קמפיין בחירתו מחדש של בוריס ילצין ב-1996, הוא וחבריו המיליארדרים סיפקו 140 מיליון ליש"ט עבור הקמפיין.

בקיץ 1996, נחשף ברזובסקי כיועץ מרכזי של ילצין, כבעל ברית של אנטולי צ'ובאיס, ומתנגד לקבוצת שמרנים בראשות הגנרל אלכסנדר קורז'קוב. לילה אחד בחודש יוני, בחדר האורחים של "קלאב לוגובז" במוסקבה, זממו ברזובסקי, צ'ובאיס ואחרים את הדחת קורז'קוב ושאר אנשי משרד ההגנה המקורבים לילצין. ב-20 ביוני 1996 פיטר ילצין את קורז'קוב ושני שמרנים נוספים, והותיר את צוות הרפורמטורים של ברזובסקי בשליטה מלאה בקרמלין. פיטורים שהיו שנוי במחלוקת, שכן קורז'קוב כמה ימים לפני כן, תפס שניים ממארגני הקמפיין של ילצין כשהם נושאים 500,000 דולר במזומן, ללא תיעוד מבניין הממשל הנשיאותי[4].

ב-16 ביוני 1996, הגיע ילצין למקום הראשון בסיבוב הראשון של הבחירות, לאחר שכרה ברית טקטית עם הגנרל אלכסנדר לבד, שסיים שלישי. ב-3 ביולי, בהצבעה השנייה, הוא ניצח את הקומוניסט גנאדי זיוגאנוב. ניצחונו נבע בעיקר מתמיכת רשתות הטלוויזיה שבשליטת ולדימיר גוסינסקי וברזובסקי (NTV ו-ORT) ומכספי האליטה העסקית[8]. "הניו יורק טיימס" כינה את ברזובסקי "הדובר והלוביסט הראשי של האליטה החדשה של רוסיה, שעברה מהצללים לקדמת הבמה תוך כמה שנים ספורות".

מאבק הרפורמטורים

במרץ 1997, ברזובסקי וטטיאנה דיאצ'נקו טסו לניז'ני נובגורוד כדי לשכנע את מושל העיר, בוריס נמצוב, להצטרף לצוות הכלכלי של צ'ובאיס שמונה כראש המינהל הנשיאותי, שנודע כממשלת הרפורמים הצעירים. זו הייתה הפעולה הפוליטית המאוחדת האחרונה של אנשי "הסכם דאבוס". ארבעה חודשים לאחר מכן הקבוצה התפצלה לשתי קליקות שהתחרו בחירוף נפש על טובתו של ילצין. ההתנגשות התעוררה במהלך המכרז להפרטת ​​חברת התקשורת Svyazinvest, שבה התחרה בנק Onexim של נאמן צ'ובאיס, ולדימיר פוטאנין,, בולדימיר גוסינסקי, שהיה שותף חברת "טלפוניקה" הספרדית. זה היה תחילה סכסוך מסחרי שהתפתח במהירות לתחרות פוליטיות בין צ'ובאיס לברזובסקי.

ניצחונו של פוטאנין במכרז הביא למלחמת תקשורת מרה, שבה האשימו ערוצי ORT ו-NTV את קבוצת צ'וביס בשינוי המכרז לטובת פוטנין, בעוד שצ'ובאיס האשים את ברזובסקי בניצול מעמדו הממשלתי כדי לקדם את האינטרסים העסקיים שלו. שני הצדדים פנו לילצין, שהכריז על עידן חדש של הפרטה "הוגנת", בהתבסס על כללי חקיקה נוקשים ואינם מאפשרים חריגות בסופו של דבר שני הצדדים הפסידו. כלי התקשורת של ברזובסקי חשפו תוכנית מושחתת, לפיה הוצאת ספרים בבעלות בנק אונקסים שילמה לצ'ובאיס ולקבוצתו מקדמות גבוהות עבור ספר שמעולם לא נכתב. השערורייה הובילה לטיהור של נאמניו של צ'ובאיס מהממשלה. צ'ובאיס הגיב בכך ששכנע את ילצין להדיח את בוריס ברזובסקי מהמועצה לביטחון לאומי. שירותו של ברזובסקי במועצת הביטחון הסתיים ב-5 בנובמבר 1997. ג'ורג' סורוס שניסה להשקיע ברוסיה באותה עת, כינה את ההתנגשות בין ברזובסקי לצ'ובאיס אירוע היסטורי. הוא טען שהמחנה הרפורמיסטי מעולם לא התאושש מהמאבק הפנימי הזה, מה שהציב את הבמה הפוליטית פנויה ללאומנים שמרנים, ובסופו של דבר לולדימיר פוטין.

חזרה לפוליטיקה ועליית פוטין

באביב 1998 עשה ברזובסקי קאמבק פוליטי בלתי צפוי, החל ממינויו, באפריל 1998, לתפקיד מזכ"ל ארגון חבר המדינות. הוא צמח במרכזה של קבוצת כוח בלתי פורמלית חדשה - "המשפחה", מעגל מלוכד של יועצים סביב ילצין, שכלל את בתו של ילצין טטיאנה והרמטכ"ל שלו, יומשב. השמועה הייתה ששום מינוי ממשלתי חשוב לא יכול לקרות ללא תמיכת המשפחה. עד 1999, המשפחה כללה גם שניים ממקורביו של ברזובסקי, שותפו לשעבר ב-AVVA אלכסנדר וולושין, שהחליף את יומשב כראש המטה של ​​ילצין, ורומן אברמוביץ'.

הדאגה העיקרית של המשפחה הייתה מציאת יורש "נבחר" לילצין, כדי להתמודד עם השאיפות הנשיאותיות של ראש הממשלה דאז, יבגני פרימקוב. קרבות פוליטיים בין המשפחה למחנהו של פרימקוב התרחשו בשנתיים האחרונות לכהונתו של ילצין.

בנובמבר 1998, במסיבת עיתונאים בטלוויזיה, חשפו חמישה קציני ה-FSB, בראשות לוטננט קולונל אלכסנדר ליטוויננקו, מזימה לכאורה של הממונים עליהם להתנקש בחיי ברזובסקי.

באפריל 1999, התובע הכללי של רוסיה, יורי סקורטוב, פתח בחקירת מעילה ב"אירופלוט" והוציא צו מעצר לברזובסקי. ברזובסקי מצידו טען שהחקירה מונעת ממניעים פוליטיים, ומתוזמרת על ידי פרימקוב[9]. ניקולאי גלושקוב, מנכ"ל "אירופלוט" לשעבר, חשף מאוחר יותר כי הסכסוך עם פרימקוב נבע מהרוגז שעורר צוות ההנהלה של ברזובסקי בשירות הביון החוץ הרוסי, שבראשו עמד פרימקוב לפני שהפך לראש ממשלה, על רקע פיטורים של אלפי מרגלים, שהשתמשו באירופלוט ככיסוי בתקופה הסובייטית. צו המעצר בוטל כעבור שבוע, לאחר שברזובסקי הסגיר עצמו לחקירה ולא הוגשו כתבי אישום. ילצין פיטר את ממשלתו של פרימקוב זמן קצר לאחר מכן, והחליף אותו בסרגיי סטפשין כראש ממשלה חדש[10].

עלייתו המטאורית של ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה במהלך מספר חודשים קצרים של 1999, יוחסה לאינטימיות שלו עם "המשפחה" כבן חסותם של ברזובסקי ויומשב[10]. עד סוף 1999, המשפחה שכנעה את ילצין למנות את פוטין ליורשו הפוליטי ולמועמד לנשיאות. ההיכרות של ברזובסקי עם פוטין החלה בתחילת שנות ה-90, כאשר האחרון, כסגן ראש עיריית סנקט פטרבורג, סייע LogoVAZ להקים סוכנות רכב בעיר. הם נהנו מיחסי ידידות; מדי פעם, ברזובסקי לקח איתו את פוטין לחופשות סקי בשווייץ.

בפברואר 1999, כאשר מעמדו הפוליטי של ברזובסקי נראה לא בטוח, בגלל המאבק שלו עם פרימקוב על "אירופלוט", פוטין, אז מנהל ב-FSB, עשה מחווה נועזת של ידידות כשהופיע במסיבת יום הולדת לאשתו של ברזובסקי. "ממש לא אכפת לי מה פרימקוב חושב עליי", אמר פוטין לברזובסקי באותו לילה. זו הייתה תחילתה של הברית הפוליטית שלהם. לפי ה"הטיימס", משטרת ספרד גילתה כי עד חמש הזדמנויות בשנת 1999, פוטין ביקר בסתר בווילה בספרד השייכת לברזובסקי.

באמצע יולי 1999 שלחה "המשפחה" את ברזובסקי לביאריץ, שם נופש פוטין, כדי לשכנע אותו לקבל את תפקיד ראש הממשלה ותפקיד "יורש העצר", ב-9 באוגוסט, פיטר ילצין את ממשלתו של סרגיי סטפשין ומינה את פוטין לראש ממשלה, על רקע דיווחים כי ברזובסקי יזם את השינוי.

מתנגדיו העיקריים של פוטין היו ראש הממשלה לשעבר יבגני פרימקוב וראש עיריית מוסקבה יורי לוז'קוב, בגיבוי ברית מולדת – רוסיה כולה. כדי להתמודד עם קבוצה זו בבחירות לדומה של 1999, ברזובסקי היה גורם מרכזי ביצירתה, תוך מספר חודשים, של מפלגת "האחדות", שפעלה ללא שום קו אידאולוגי מלבד תמיכתה בפוטין. מאוחר יותר, הוא חשף שמקור המימון של מפלגת "האחדות", בידיעתו ובהסכמתו של פוטין, היה חברת "אירופלוט". בבחירות של 1999, ברזובסקי פעל כנאמן לפוטין וזכה במושב בדומה, שייצג את הרפובליקה הצפון קווקזית של קאראצ'אי-צ'רקסיה.

במהלך מערכת הבחירות לדומה, רשת ORT של ברזובסקי שימשה מכונת תעמולה יעילה ביותר עבור מחנה פוטין, תוך שימוש בדיווחי חדשות אגרסיביים כדי לבזות וללעג ליריביו של פוטין, פרימקוב ולוז'קוב, טקטיקות שנמתחו עליהן ביקורת חריפה כהתערבות בלתי הוגנת בתקשורת. מפלגת "האחדות" זכתה באופן מפתיע לקולות רבים בבחירות, מה שסלל את הדרך לניצחון של פוטין בבחירות באביב 2000.

המאבק מול פוטין והבריחה מרוסיה

חילוקי הדעות של ברזובסקי עם פוטין הפכו לגלויים שלושה שבועות לתוך נשיאותו של פוטין. ב-8 במאי 2000, ברזובסקי ואברמוביץ' נצפו יחד בטקס ההשבעה של פוטין במוסקבה . עם זאת, ב-31 במאי תקף ברזובסקי בחריפות את הרפורמה החוקתית שהציע הנשיא, שתעניק לקרמלין את הזכות לפטר מושלים נבחרים. ב-17 ביולי 2000, התפטר ברזובסקי מהדומה, באומרו שהוא "לא רוצה להיות מעורב בהרס המדינה והקמת משטר אוטוריטרי". באוגוסט תקפו כלי התקשורת של ברזובסקי את פוטין על הדרך שבה טיפל בטביעת הצוללת הרוסית קורסק, והאשימה את מותם של 118 מלחים באי רצונו של הקרמלין לקבל עזרה זרה. בספטמבר טען ברזובסקי כי הקרמלין ניסה להפקיע את מניותיו ב-ORT והודיע ​​כי יעביר את חלקו בחברה לנאמנות שתישלט על ידי אינטלקטואלים בולטים[11]. במאמר ב"וושינגטון פוסט", טען ברזובסקי ש"בהיעדר חברה אזרחית חזקה ומעמד ביניים, ייתכן שלעיתים יש צורך שבעלי הון יתערבו ישירות בתהליך הפוליטי של רוסיה כמשקל נגד לקומוניסטים לשעבר. ששונאים דמוקרטיה וחולמים להחזיר לעצמו תפקידים אבודים".

ב-28 ביולי 2000 ערך פוטין פגישה בקרמלין עם 21 אוליגרכים רוסים בה דרש מהם לציית לחוקי המדינה ולשלם מיסים. לפגישה לא הוזמנו אנטולי צ'ובייס, ולדימיר גוסינסקי וברזובסקי[12]. באוקטובר, בראיון ב"לה פיגארו", הודיע ​​פוטין כי לא יסבול עוד ביקורת על הממשלה על ידי כלי תקשורת שבשליטת האוליגרכים. "במידת הצורך נשמיד את הכלים המאפשרים את הסחיטה הזו", הוא הכריז. בתשובה לשאלה על ברזובסקי, הוא הזהיר כי "משהו" מצפה לו.

באותו חודש, התובעים הרוסיים החיו את חקירת ההונאה של "אירופלוט", וברזובסקי נחקר כעד. ב-7 בנובמבר 2000, ברזובסקי, עזב את המדינה, לא התייצב לחקירה נוספת והודיע ​​כי לא יחזור לרוסיה בגלל מה שהוא תיאר כלחץ מתמיד מצד השלטונות והנשיא פוטין באופן אישי. בנוסף אמר: "אני מעדיף להיות עריק בחו"ל מאשר אסיר פוליטי ברוסיה"[13]. ברזובסקי טען שפוטין הפך אותו לחשוד בתיק אירופלוט רק משום ששידורי ORT "דיברו אמת" על טביעת הצוללת קורסק[14]. בתחילת דצמבר, מקורבו ניקולאי גלושקוב נעצר במוסקבה, וברזובסקי גם ביטל את ההצעה להעביר את מניות OTR לנאמנות, לאחר איומים על הנאמנים שרצה למנות[15].

הלאמה ומכירה של נכסיו ברוסיה

בשנת 2001 ביצעה ממשלת רוסיה השתלטות שיטתית על רשתות טלוויזיה בבעלות פרטית במדינה, שבמסגרתה איבדו ברזובסקי, גוסינסקי ופטרקצישווילי את רוב אחזקותיהם בחברות תקשורת, מה שגרם לגוסינסקי להזהיר מפני הפיכתה של רוסיה לרפובליקת בננות במכתב לניו יורק טיימס. בפברואר, ברזובסקי ופטרקצישווילי מכרו את חלקם ב-ORT לרומן אברמוביץ', אשר ויתר מיידית על השליטה בתכני הערוץ לקרמלין. מאוחר יותר טען ברזובסקי כי קיימת הבנה סודית שניקולאי גלושקוב ישוחרר מהכלא במסגרת אותה עסקה, הבטחה שלא קוימה מעולם. באפריל, הממשלה השתלטה על גם על רשת NTV של ולדימיר גוסינסקי. לאחר מכן עבר ברזובסקי לרכוש נתח שליטה ברשת קטנה יותר, TV-6, הפך את פטרקצישווילי ליושב ראש שלה, והציע תעסוקה למאות עיתונאים מ-NTV שפוטרו. כמעט מיד הפך פטרקאטששווילי ליעד לחקירת משטרה ונמלט מהמדינה. בינואר 2002 בית משפט לבוררות רוסי אילץ את TV-6 להתפרק. הפירוק של ערוץ TV-6 נגרם על ידי חברה ממשלתית, שהייתה בעלת מניות מיעוט בערוץ, תוך שימוש בחקיקה שבוטלה כמעט מיד[16].

בשנת 2001, ברזובסקי ופטרקצישווילי סיימו את מעורבותם ב"סיבנפט" תמורת תשלום של 1.3 מיליארד דולר מרומן אברמוביץ'[17]. עסקה זו הייתה נושא למחלוקת מאוחרת יותר בבתי המשפט המסחריים בבריטניה, כאשר ברזובסקי טען כי הופעל עליו לחץ למכור את חלקו לאברמוביץ' בשבריר מהשווי האמיתי, טענה שבית המשפט דחה[18].

בשנת 2006 מכר ברזובסקי את העיתון "קומרסנט" ("איש העסקים") ואת שאר נכסיו שנותרו ברוסיה (מספר כתבי עת בתחום האקטואליה והתחביבים). הוא אמר כי החליט לחסל את עסקיו ברוסיה, בשל מה שהגדיר כרדיפה פוליטית של עסקיו מצד ממשלת רוסיה, אשר פגעה בפעילותם[19].

גלות בלונדון

בשנת 2000 עבר לונדון, ורכש אחוזה בשכונת צ'לסי היוקרתית. שם הוא ומקורביו כולל: אחמד זקאייב, אלכסנדר ליטוויננקו ואלכס גולדפרב, נודעו כ"מעגל הלונדוני" של הגולים הרוסים. ברזובסקי הצהיר בפומבי שהוא במשימה להפיל את פוטין "בכוח" או במהפכה חסרת דם. הוא הקים את הקרן הבינלאומית לחירויות האזרח, כדי לתמוך בנפגעי התעללות ובפגיעים בחברה - אסירים, מיעוטים לאומיים ואנשי עסקים ברוסיה וביקר את הרקורד של פוטין במערב. ברזובסקי פתח בקמפיין מרוכז לחשיפת מעלליו של פוטין, מדיכוי חופש הביטוי ועד לביצוע פשעי מלחמה בצ'צ'ניה. הוא גם האשים את שירות הביטחון ה-FSB הרוסי בבימוי פיגועי הדירות במוסקבה ב-1999 כדי לעזור לפוטין לזכות בנשיאות[20].

ב-23 במרץ 2003 נעצר ברזובסקי בלונדון, ושוחרר בערבות. בעקבות בקשת הסגרה מרוסיה, שהאשימה אותו בהונאה בהיקף של 1.9 מיליארד דולר[21].

ב-9 בספטמבר 2003, ברזובסקי קיבל רשמית מעמד של פליט ומקלט מדיני על ידי משרד הפנים הבריטי. ב-12 בספטמבר 2003, ביטל בית משפט בלונדון את הליכי ההסגרה נגד ברזובסקי, וקבע כי אין טעם להמשיך בתיק שכן הענקת מעמד מקלט לברזובסקי מייתרת את ההליכים. עם זאת, כאשר ברזובסקי אמר לרויטרס בתחילת פברואר 2006 כי הוא עובד על תוכניות להפלת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שר החוץ הבריטי ג'ק סטרו הזהיר אותו שלא לתכנן מזימה נגד נשיא רוסיה בזמן שחי בבריטניה. הוא ציין כי ייתכן שמעמדו של ברזובסקי בבריטניה ייבחן מחדש, אם יתברר שנוכחותו "אינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור"[22].

הרשעתו ברוסיה

לאחר שברזובסקי זכה במקלט מדיני בבריטניה, השלטונות הרוסיים פעלו במרץ לשפוט אותו שלא בפניו בהאשמות פליליות שונות נגדו[23], ורשויות רוסיה הוציאו נגדו צו מעצר בינלאומי[24]. מלונדון כינה ברזובסקי את המשפט, שגזר עליו שש שנות מאסר ב-2007, "פארסה"ץ הוא הורשע בשורה של עבירות, בהן הונאה, ניסיון להפיל את ממשלו של פוטין ומעילה בכספי חברת התעופה "אירופלוט" בסך 9 מיליון דולר[25]. ביוני 2009, בית המשפט בעיר קרסנוגורסק ליד מוסקבה גזר על ברזובסקי שלוש עשרה שנות מאסר בגין הונאת חברת AvtoVAZ בשנות ה-90. את ברזובסקי ייצג עורך דין מטעם בית המשפט. למרות ההצלחה של ברזובסקי בבריטניה במאבק בבקשות ההסגרה וחשיפת הרשעות בבית המשפט הרוסי כפוליטיים, כמה מדינות שיתפו פעולה תחילה עם הרשויות הרוסיות, בתפיסת רכושו והאשמתו בהלבנת הון. ביולי 2007, תובעים ברזילאים הוציאו צו מעצר לברזובסקי בקשר להשקעתו במועדון הכדורגל הברזילאי "קורינתיאנס"[26]. עם זאת, שנה לאחר מכן בית המשפט העליון בברזיל ביטל את הצו והפסיק את החקירה. לאחר בקשות רוסיות, השלטונות הצרפתיים פשטו על הווילה שלו בניס בחיפוש אחר מסמכים, ותפסו את שתי היאכטות שלו שחונות בריביירה הצרפתית. עם זאת, כמה חודשים לאחר מכן, הסירות שוחררו על ידי בית משפט צרפתי.

הקמפיין נגד פוטין

בספטמבר 2005 אמר ברזובסקי בראיון ל-BBC: "אני עושה כל שביכולתי כדי להגביל את משך הכהונה של פוטין, ואני באמת חושב לחזור לרוסיה אחרי שפוטין יודח". בינואר 2006, הצהיר ברזובסקי בראיון לתחנת רדיו ממוסקבה, שהוא עובד על הפלת ממשל פוטין בכוח. ברזובסקי האשים גם את פוטין שהוא "גנגסטר" ו"המחבל מספר אחד"[27].

ברזובסקי הכריז שהוא מתכנן את הפלת פוטין, ב-13 באפריל 2007 במהלך ראיון שערך ל"גרדיאן" אמר: "אנחנו צריכים להשתמש בכוח כדי לשנות את המשטר הזה. לא ניתן לשנות את המשטר הזה באמצעים דמוקרטיים. לא יכול להיות שינוי ללא כוח, לחץ". הוא גם הודה שבמהלך שש השנים האחרונות הוא נאבק קשה "להרוס את התדמית החיובית של פוטין" ואמר כי "פוטין יצר משטר אוטוריטרי נגד החוקה הרוסית... אני לא יודע איך זה יקרה, אבל משטרים אוטוריטריים קורסים רק בכוח"[28].

זמן קצר לאחר הצהרתו של ברזובסקי ב-2007, כתב גארי קספרוב, מנהיג תנועת האופוזיציה "רוסיה האחרת" ומנהיג "החזית האזרחית המאוחדת", באתר האינטרנט שלו: "ברזובסקי חי בגלות במשך שנים רבות ואין לו עוד השפעה משמעותית על תהליכים פוליטיים המתרחשים בחברה הרוסית. הכרזותיו הראוותניות הן פשוט שיטה למשוך תשומת לב. יתרה מכך, עבור הרוב המכריע של העם הרוסי הוא היה סמל פוליטי של שנות ה-90, אחד ה'רעים' שהעשירו את עצמם מאחורי הגב של הנשיא ילצין. הרעש התקשורתי סביב ברזובסקי מועיל במיוחד עבור הקרמלין, שמנסה להאבק באופוזיציה האמיתית ברוסיה. לברזובסקי לא היה ואין לו שום קשר ל"רוסיה אחרת" או ל"חזית האזרחית המאוחדת". ברזובסקי הגיב, ביוני 2007, באומרו ש"אין פוליטיקאי אופוזיציה משמעותי אחד ברוסיה שהוא לא מימן" ושזה כלל חברי תנועת "רוסיה האחרת". מנכ"ל ה"חזית האזרחית המאוחדת", בתורו, אמר כי הארגון ישקול לתבוע את ברזובסקי על האשמות אלו, אך התביעה מעולם לא הובאה בפני בית המשפט.

משרד התובע הכללי הרוסי פתח בחקירה פלילית נגד ברזובסקי כדי לקבוע אם דבריו יכולים להיחשב כ"תפיסת כוח בכוח", כפי שמתואר בחוק הפלילי הרוסי. אם יורשע, עבריין צפוי לעונש של עד עשרים שנות מאסר. משרד החוץ הבריטי גינה את הצהרותיו של ברזובסקי, והזהיר אותו כי מעמדו כפליט פוליטי עלול להיבחן מחדש, אם ימשיך להשמיע הערות דומות. יתר על כן, הסקוטלנד יארד הודיעה כי תחקור האם הצהרותיו של ברזובסקי מפרות את החוק. עם זאת, ביולי שלאחר מכן, התביעה בבריטניה הודיעה ​​כי ברזובסקי לא יעמוד לדין על הערותיו. בכירים בקרמלין כינו זאת "רגע מטריד" ביחסי בריטניה-רוסיה[29].

בפברואר 2012, בראיון לנטשה מוזגוביה מעיתון "הארץ" אמר כי "בסוף פוטין יגמור כמו קדאפי"[27].

ניסיונות התנקשות

לפי עדותו של אלכסנדר ליטוויננקו, קצין שירות הביטחון הפדרלי הרוסי (FSB) בלונדון התכונן להתנקש בחייו של ברזובסקי בנשק כימי, בספטמבר 2003.

ביוני 2007 אמר ברזובסקי כי ברח מבריטניה בעצת הסקוטלנד יארד, על רקע דיווחים כי הוא היה יעד לניסיון התנקשות על ידי רוצח שכיר רוסי. ב-18 ביולי 2007, דיווח עיתון "הטיימס" הבריטי כי המתנקש החשוד נתפס על ידי המשטרה במלון הילטון בפארק ליין[30]. הם דיווחו כי החשוד, שנעצר על ידי המשטרה לאחר שהיה במעקב במשך שבוע על ידי ה-MI5, גורש חזרה לרוסיה כאשר לא נמצאו כלי נשק ולא היו מספיק ראיות להאשים אותו בעבירה כלשהי. בנוסף, הם אמרו שהמשטרה הבריטית הציבה חוליה של קצינים במדים סביב ביתו של אחמד זקאייב בצפון לונדון, וכן התקשרה לאלמנתו של ליטוויננקו, מרינה, כדי להאיץ בה לנקוט באמצעי זהירות. ברזובסקי האשים שוב את ולדימיר פוטין שהוא עומד מאחורי מזימה להתנקש בחייו. הקרמלין הכחיש טענות דומות בעבר[31].

בדצמבר 2019, נחשף כי המודיעין הבריטי החליט להגן על ברזובסקי, בעקבות רצח ליטוויננקו, והשקיע משאבים רבים במעקב אחרי מתנקשים פוטנצלים. לברזובסקי סופקה אבטחה ממשלתית והוא הוזהר מראש וברח לישראל, טס לאילת ועלה ליאכטה הפרטית שלו, שחיכתה לו שם[32].

המשפט נגד רומן אברמוביץ'

ערך מורחב – משפט ברזובסקי נגד אברמוביץ'

באוקטובר 2007, הגיש ברזובסקי תביעה אזרחית נגד רומן אברמוביץ' בבית משפט בלונדון[33]. ברזובסקי טען לבעלות בעבר על חברת "סיבנפט", שהיוותה את עיקר הונו המקורי של אברמוביץ' (הוא רכש את החברה לפי שווי של 200 מיליון דולר ב-1995 ומכר אותה ב-2005 תמורת 13 מיליארד דולר)[34]. בתביעה האשים את אברמוביץ' בסחיטה, הפרת אמונים והפרת חוזה. לטענת ברזובסקי, הוא מכר את מניותיו לאברמוביץ' בתחילת שנות ה-2000, לאחר שזה הפעיל עליו לחץ ואיים כי במקרה שהעסקה לא תצא אל הפועל, הוא ישתמש בהשפעתו כדי להשאיר בכלא את חברו ושותפו של ברזובסקי, ניקולאי גלושקו. עוד טען ברזובסקי כי חלק מהמניות, בהן מניות של חברת האלומיניום רוסאל, לא נמכרו לאברמוביץ' אלא הושארו אצלו למשמורת, אך זה מכר אותן לאחר מכן לאולג דריפסקה[35]. אברמוביץ' ניסה לשכנע את מערכת המשפט הבריטית כי אין לה עניין בפרשה ויש לנהל את ההתדיינות ברוסיה. ברזובסקי, מצידו, טען כי ברוסיה לא יזכה לסעד משפטי הוגן וצדק לא יעשה שם[36].

ביולי 2008, אברמוביץ' מסר בתצהיר לבית המשפט כי ברזובסקי מעולם לא החזיק במניות "סיבנפט", וכי 1.3 מיליארד דולר ששולמו לו ב-2001, לכאורה על חלקו בחברה, היו למעשה הכרה ב"סיוע וההגנה הפוליטית" של ברזובסקי במהלך הקמת סיבנפט ב-1995. למעשה הודה אברמוביץ' בפעם הראשונה כי צבר את הונו לאחר ששילם מיליארדי דולרים כטובות פוליטיות ופרוטקשן[36].

הדיונים בתביעה החלו החלו ב-3 באוקטובר 2011, בבית המשפט הגבוה לצדק בלונדון זה הייתה התביעה הפרטית בסכום הגבוה ביותר מאז ומעולם בבריטניה, 5.8 מיליארד דולרים[37].

ב-31 באוגוסט 2012 קבע בית המשפט כי בשל אופי הראיות, התיק תלוי בשאלה האם להאמין לעדויותיו של ברזובסקי או אברמוביץ'. השופטת דחתה את טענותיו של ברזובסקי ואמרה כי: "הוא מאמין בדברים שבדה בדמיונו"[18]. חודשיים אחר כך נקבע כי ברזובסקי ישלם 56 מיליון דולר לכיסוי ההוצאות המשפטיות של אברמוביץ'[38].

מותם של מקורביו ליטוויננקו ופטרקצישווילי

אלכסנדר ליטוויננקו, אחד ממקורביו של ברזובסקי, נרצח בלונדון בנובמבר 2006 עם רעל רדיואקטיבי נדיר. הרשויות הבריטיות האשימו קצין FSB לשעבר וראש אבטחה ב-ORT, אנדריי לוגובוי, ברצח וביקשו את הסגרתו, שרוסיה סירבה[39]. מספר דיפלומטים רוסים גורשו מבריטניה בשל המקרה[40]. בינואר 2015, נפתחה ועדת חקירה ציבורית בבריטניה, לחקר נסיבות הרצח[41] בינואר 2016. קבע הוועדה כי נשיא רוסיה פוטין אישר ככל הנראה, את המבצע של המודיעין הרוסי (FSB) לרצוח את ליטוויננקו. בין השניים שררה עוינות ממושכת ולממשלו של פוטין היו מניעים לרצח ליטוויננקו, סיכמה החקירה. שרת הפנים של בריטניה, תרזה מיי, אמרה היום כי רציחתו של ליטוויננקו הייתה הפרה "בוטה ובלתי מקובלת" של החוק הבינלאומי[42].

ב-12 בפברואר 2008, האיש העשיר ביותר בגאורגיה, המיליארדר היהודי בדרי פטרקצישווילי, חבר קרוב ושותף עסקי ותיק של ברזובסקי, התמוטט ומת בחדר השינה שלו לאחר ארוחת ערב משפחתית באחוזתו באנגליה, בגיל 52[43]. זמן קצר לאחר שסעד, אמר פטרקצישווילי למשפחתו שהוא חש ברע ועלה לחדר השינה שלו שם הוא נמצא מחוסר הכרה לאחר התקף לב. ניסיונות החייאה לא צלחו. כמו בכל מקרה אחר של מוות בלתי צפוי, המשטרה המקומית התייחסה למקרה כ"חשוד" ופתחה בחקירה רשמית. דיווחים ראשוניים הצביעו על התקף לב כגורם המוות[44]. ברזובסקי תיאר את מותו של חברו הקרוב ביותר כ"טרגדיה איומה".

ב-12 במרץ 2018 נמצא שותפו של ברזובסקי, ניקולאי גלושקוב, מת בביתו בלונדון, שבוע אחרי שהמרגל הרוסי לשעבר סרגיי סקריפל הורעל ביחד עם בתו יוליה בגז עצבים בעיר סולסברי שבאנגליה[45]. באפריל 2021 פורסם הדו"ח הפתולוגי שקבע כי גלושקוב נחנק למוות על ידי רוצח שהגיח מאחוריו. הוא חנק אותו עם רצועה של כלב, והשאיר אותה על צווארו - כדי שהרשויות יעריכו שהתאבד. הרוצח לא נתפס[46].

מותו

בשבת, 23 במרץ 2013, נמצא ברזובסקי מת בביתו בקרבת בירת אנגליה, לונדון. גופתו נמצאה על ידי שומר ראש בחדר שירותים נעול[47]. בדיקה פתולוגית שנערכה לאוליגרך העלתה כי הוא מת כתוצאה מתלייה[48].

מותו הוכרז בפוסט בפייסבוק על ידי חתנו. אלכסנדר דוברובינסקי, עורך דין שייצג אותו, שכתב שייתכן שהוא התאבד, והוסיף כי ברזובסקי נקלע לחובות לאחר שהפסיד בתביעה נגד אברמוביץ', ובילה את החודשים האחרונים לחייו במכירת רכושו כדי לכסות את הוצאות המשפט שלו[49]. עוד נאמר כי ברזובסקי היה מדוכא לאחרונה והתבודד מחברים. על פי הדיווחים הוא סבל מדיכאון ונטל תרופות נוגדות דיכאון; יום לפני מותו הוא אמר לכתב בלונדון שאין לו ממה לחיות. שני ידידים שלו אמרו לעיתון "פייננשל טיימס" שברזובסקי תכנן נסיעה לישראל יום לפני מותו. "אני לא מאמין שהוא התאבד, ולא אאמין בכך אף פעם", אמר ניקולאי גלושקוב, שניהל פעם את אירופלוט עבור ברזובסקי ונרצח בעצמו 5 שנים אחר כך[50].

המשטרה סיווגה את מותו כ"בלתי מוסבר" ופתחה בחקירה רשמית של הנסיבות מאחוריו. מומחים בחומרים כימיים, ביולוגיים, רדיולוגיים וגרעיניים נפרסו לביתו של ברזובסקי כ"אמצעי זהירות"[51]. מומחים אלו מאוחר יותר "לא מצאו דבר מדאיג". בדיקה שלאחר המוות שבוצעה על ידי הפתולוג של משרד הפנים מצאה שסיבת המוות היא תלייה ואין שום דבר המצביע על מאבק אלים. עם זאת, בחקירת המוות במרץ 2014, בתו של ברזובסקי, אליזבטה, הציגה דו"ח של הפתולוג הגרמני ברנד ברינקמן, איתו שיתפה את תמונות הנתיחה, וציינה שסימן הקשירה על צווארו של אביה היה עגול ולא בצורת V כפי שהוא נפוץ במקרה של קורבנות תלייה, והפנה את תשומת ליבו של חוקר מקרי המוות להצהרה של אחד הפרמדיקים שהגיבו, שמצא שזה מוזר שפניו של ברזובסקי היו סגולות, ולא חיוורות כפי שהקורבנות התלויים בדרך כלל. לגופה היה גם פצע טרי בחלק האחורי של הראש ושבר בצלע (פציעות שהשוטרים האמינו שברזובסקי יכול היה לסבול במהלך הנפילה לאחר שתלה את עצמו). במקום אחר בבית נמצאה טביעת אצבע לא מזוהה על המקלחת, ועם כניסתו נשמעה אזעקת קרינה של פרמדיק אחד[52].

לאחר החקירה רשם חוקר מקרי המוות, פיטר בדפורד, פסק דין פתוח ובו הגיב: "אני לא אומר שמר ברזובסקי לקח את חייו, אני לא אומר שמר ברזובסקי נהרג שלא כדין. מה שאני אומר הוא שנטל ההוכחה קובע במצב דרוש רמה גבוהה של ודאות". הוא ציטט במיוחד את דו"ח ברינקמן כמטיל ספק סביר בתאוריית ההתאבדות, למרות שברינקמן לא הצליח לבחון את הגופה באופן אישי[52].

חיים אישיים

בנובמבר 1993 ברזובסקי קיבל אזרחות ישראלית לאחר ש"עלה לישראל" לשלושה חודשים, כאשר מונה לסגן יו"ר המועצה הרוסית לביטחון לאומי ב-1996, פרסמו יריביו כי הוא בעצם אזרח ישראלי ולכן פסול לכהונה. ברזובסקי, נאלץ להכריז כי הוא מוותר על האזרחות ישראלית. התפקיד החדש לא איפשר לו להחזיק באזרחות כפולה[3]. ב-1997 גם המיר את דתו לנצרות-אורותודוקסית[53].

ברזובסקי נישא שלוש פעמים, והיה אב לשישה ילדים[54]. בשנת 2003 שינה ברזובסקי באופן רשמי את שמו לפלטון אלנין. לא ניתנה הסיבה להחלפת שמו, אך פלטון הוא שמה של הדמות הראשית בסרט Tycoon, סרט אשר מבוסס על חייו.

לקריאה נוספת

  • דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמוד 526
  • בן מזריץ', היו זמנים ברוסיה, כנרת-זמורה-ביתן, 2016

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוריס ברזובסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד דימיטרי שומסקי, השורשים של תופעת פוטין, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
  2. ^ המשטרה הבריטית: בוריס ברזובסקי התאבד בתלייה, באתר גלובס, 26 במרץ 2013
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 שרון קדמי, ‏תורת המספרים, באתר גלובס, 29 ביולי 2004
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 יורופיאן, ‏בוריס ברזובסקי: האיש שהרוסים אוהבים לשנוא, באתר גלובס, 7 ביוני 1998
  5. ^ בלומברג, לונדון, ‏איש עסקים ממקורבי ילצין הגיש תביעה נגד "פורבס", באתר גלובס, 16 בפברואר 1997
  6. ^ סוכנויות הידיעות, ‏רומן אברמוביץ' מודה לראשונה: שילמתי מיליארדי דולרים כשוחד לאוליגרכים רוסים, באתר גלובס, 8 ביולי 2008
  7. ^ אליהו חסין, ‏רוסיה פירסמה מחירי מינימום להפרטות חברות האנרגיה רוזנפט וגאזפרום, באתר גלובס, 5 באוגוסט 1998
  8. ^ אילי ההון ששולטים ברוסיה, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1997
  9. ^ מיליונרים יהודים "על הכוונת" ברוסיה, באתר גלובס, 11 באפריל 1999
  10. ^ 10.0 10.1 צ'ארלס קלובר, וויליאם הול וארקדי דטרובסקי, ‏ברזובסקי ופרשיית אירופלוט, באתר גלובס, 31 ביולי 2000
  11. ^ נחום טרדאי, ‏ברזובסקי נתן מניות בערוץ ORT לבכירים ואינטלקטואלים, מחשש להשתלטות הממשלה, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2000
  12. ^ נחום טרדאי, ‏נכשלה פגישת פוטין ואילי הון הגדולים ברוסיה; הבהיר: "חוקי המשחק השתנו", באתר גלובס, 30 ביולי 2000
  13. ^ נחום טרדאי, ‏ברזובסקי: "אני מעדיף להיות עריק בחו"ל מאשר אסיר פוליטי ברוסיה", באתר גלובס, 16 בנובמבר 2000
  14. ^ נחום טרדאי, ‏התקשורת ברוסיה דנה בנכסיו של בוריס ברזובסקי, השוהה בארה"ב, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2000
  15. ^ נחום טרדאי, ‏סגן נשיא אירופלוט עצור, ברזובסקי בחו"ל, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2000
  16. ^ נחום טרדאי, ‏בצו בימ"ש נסגרה תחנת הטלוויזיה העצמאית האחרונה ברוסיה, TV-6, באתר גלובס, 22 בינואר 2002
  17. ^ דפנה מאור, רומן אברמוביץ' קנה את סיבנפט ב-200 מיליון דולר ומוכר אותה כעת בחזרה לרוסיה ב-13.1 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2005
  18. ^ 18.0 18.1 אתר חדשות ערוץ 2, ‏קרב האוליגרכים: תביעת ברזובסקי נגד אברמוביץ' נדחתה, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2012
  19. ^ TheMarker digital, האוליגרך בוריס ברזובסקי החליט למכור יתרת אחזקות ברוסיה בגלל לחץ הקרמלין, באתר TheMarker‏, 19 בפברואר 2006
  20. ^ לקראת הבחירות בדצמבר - הנשיא פוטין יוצא למאבק באוליגרכים, באתר הארץ, 11 ביולי 2003
  21. ^ סוכנויות הידיעות, איל ההון הרוסי ברזובסקי נעצר בלונדון, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         רוסיה מאשימה את האוליגרך שסייע לפוטין להיבחר לנשיא בתכנון הפיכה, באתר הארץ
  23. ^ אורית זרובבל, ‏פוטין מתעסק איתם, ובגדול, באתר גלובס, 28 באוקטובר 2003
  24. ^ סוכנויות הידיעות, אישומים חדשים נגד איל ההון הרוסי בוריס ברזובסקי, באתר ynet, 22 בספטמבר 2004
  25. ^ סוכנויות הידיעות, שמונה אוליגרכים רוסים מתגוררים כיום בגלות בשל רדיפה של רשויות החוק: מתוכם 5 יהודים, באתר TheMarker‏, 25 בפברואר 2009
  26. ^ מערכת אתר גלובס ספורט, ‏הטייקון הרוסי ברזובסקי נחקר בחדש להלבנת כספים דרך קורינתיאנס, באתר גלובס, 15 במאי 2006
  27. ^ 27.0 27.1 נטשה מוזגוביה, בוריס ברזובסקי ל"הארץ": בסוף פוטין יגמור כמו קדאפי, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
  28. ^ Luke Harding וMatthew Taylor וIan Cobain וMatthew Taylor, 'I am plotting a new Russian revolution', The Guardian, ‏13 Apr 2007
  29. ^ טרי מקאליסטר, איאן קוביין, הגרדיאן, רוסיה מזהירה את בריטניה: טפלו מיד באוליגרך הגולה, באתר הארץ, 20 באפריל 2007
  30. ^ אסף אוני, בריטניה סיכלה ניסיון לרצוח את האוליגרך בוריס ברזובסקי, באתר הארץ, 19 ביולי 2007
  31. ^ סוכנויות הידיעות, ‏בוריס ברזובסקי: סקוטלנד יארד הזהיר אותי מפני התנקשות, באתר גלובס, 18 ביולי 2007
  32. ^ אתר למנויים בלבד היידי בלייק, באזפיד, המתנקש של פוטין כבר היה בדרכו ללונדון. ב-MI6 ידעו: הפעם אסור לפשל, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2019
  33. ^ סוכנויות הידיעות, מלחמת האוליגרכים: רומן אברמוביץ' ובוריס ברזובסקי התעמתו חזיתית בלונדון, באתר TheMarker‏, 8 באוקטובר 2007
  34. ^ הארץ, האוליגרך רומן אברמוביץ' מכר את חברת הנפט סיבנפט תמורת 13.1 מיליארד דולר - רווח של כ-9,000% , באתר TheMarker‏, 29 בספטמבר 2005
  35. ^ אליהו חסין, ‏רומן אברמוביץ מנסה להשתלט על תעשיית האלומיניום הרוסית, באתר גלובס, 14 במרץ 2000
  36. ^ 36.0 36.1 סוכנויות הידיעות, ‏אברמוביץ' מודה: שילמתי מיליארדי דולרים כטובות פוליטיות ופרוטקשן, באתר גלובס, 8 ביולי 2008
  37. ^ שרה ליאל, הניו יורק טיימס, רוסיה: האוליגרכים מתקוטטים בבית המשפט על מיליארדי דולרים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011
  38. ^ שירות גלובס, ‏סוף הסכסוך: בוריס ברזובסקי ישלם 56 מיליון דולר לרומן אברמוביץ', באתר גלובס, 14 באוקטובר 2012
  39. ^ אסף אוני,, בריטניה: כתב אישום נגד איש עסקים רוסי בגין רצח ליטוויננקו, באתר הארץ, 22 במאי 2007
  40. ^ יוסי מלמן, מחריף המשבר בין לונדון למוסקווה: השגריר הבריטי נקרא לשיחת הבהרה, באתר הארץ, 14 בינואר 2008
  41. ^ אתר למנויים בלבד לוק הרדינג ואסתר אדלי, הגרדיאן, האשמות בוטות נגד פוטין בחקירת מותו של סוכן קג"ב לשעבר בבריטניה: "פושע פלילי שמתחפש לראש מדינה", באתר הארץ, 29 בינואר 2015
  42. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס ואיי.פי, דו"ח בריטי: המודיעין הרוסי הרג את ליטוויננקו, כנראה בהזמנת פוטין, באתר הארץ, 21 בינואר 2016
  43. ^ סוכנויות הידיעות, ל"מיליארדר המשופם" היו קבוצת כדורגל וארמון בלונדון, באתר הארץ, 13 בפברואר 2008
  44. ^ עידן רינג, בדיקת מעבדה: המיליארדר מהאופוזיציה מת מוות טבעי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2008
  45. ^ אתר למנויים בלבד דיווח: מתנגד בולט של פוטין נחנק למוות בביתו בלונדון, באתר הארץ, 8 ביולי 2018
  46. ^ סוכנויות הידיעות, בריטניה קבעה: מתנגד קרמלין שמת בלונדון נרצח, באתר ynet, 10 באפריל 2021
  47. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, האוליגרך בוריס ברזובסקי נמצא מת בביתו באנגליה, באתר הארץ, 23 במרץ 2013
  48. ^ שירות גלובס, ‏מה הרג את האוליגרך בוריס ברזובסקי, אויבו של פוטין?, באתר גלובס, 24 במרץ 2013
  49. ^ אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, רוסיה זוממת להשיב את נכסיו של בוריס ברזובסקי, באתר TheMarker‏, 26 במרץ 2013
  50. ^ "פיננשל טיימס" וסוכנויות הידיעות, ‏מיכאל צ'רנוי: "הוזמן לברזובסקי מלון בישראל, הוא הודיע שיבוא", באתר גלובס, 2 באפריל 2013
  51. ^ אתר למנויים בלבד הגרדיאן, מומחים חיפשו אחר חומרים מסוכנים בבית ברזובסקי, באתר הארץ, 24 במרץ 2013
  52. ^ 52.0 52.1 Ian Cobain, Boris Berezovsky inquest returns open verdict on death, The Guardian, ‏27 Mar 2014
  53. ^ סוכנויות הידיעות, איל ההון הרוסי בוריס ברזובסקי נעצר בלונדון, באתר TheMarker‏, 25 במרץ 2003
  54. ^ סוכנויות הידיעות, הצרות של ברזובסקי, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2009
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33522098בוריס ברזובסקי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בוריס_ברזובסקי&oldid=1995309"