בוריכה
בוריכה היה כפר ערבי פלסטיני בנפת חיפה, כ-29 ק"מ דרומית לחיפה. הכפר ננטש ב-5 במאי 1948 בזמן מלחמת העצמאות.
הצלבנים קראו למקום בשם ברוקיט.[1] בשנת 1265 ולאחר גירוש הצלבנים הסולטן באיבארס הקצה את שטח הכפר לאמירים שלו. מחצית מההכנסה מבוריכה הגיעו לאמיר ג'מאל אלדין מוסא ב. יגמור. החצי השני הגיע לאמיר עלאם אל-דין סנג'אר אל-הילי אל-ג'זאווי. [2]
מפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 תיאר את הכפר כ"כפר קטן ומיוער על ראש גבעה, עם באר בצפון".[3] בשנת 1887 התגוררו בכפר כ-115 תושבים, כולם מוסלמים.[4] בכפר שכן בית ספר שנוסד ב-1889 בתקופה העות'מאנית, אך נסגר בתקופת המנדט הבריטי. [1]
במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל, שנערך על ידי רשויות המנדט הבריטי, בבוריכה חיו 249 תושבים.[5] האוכלוסייה גדלה במפקד 1931 ל-237 תושבים שחיו ב-45 בתים.[6] בסקר הכפרים של 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר 290 תושבים. שטח הכפר כלל 1,864 דונם - מתוכם 78 דונם נועדו למטעים ולקרקעות להשקיה, 1,538 לדגנים, [1] [7] בעוד ש-15 דונם היו קרקעות בנויות. [8]
הכפר נכבש סופית בתחילת מאי 1948, לאחר קרב משמר העמק, כאשר צה"ל תקף את הכפרים הנותרים באזור באש מרגמות. [9] כיום נמצא במקום מפעל אזרחי לנפץ. [10]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Khalidi, 1992, p. 155
- ^ Ibn al-Furat, 1971, pp. 82, 209, 249 (map)
- ^ Conder and Kitchener, 1882, p. 41
- ^ Schumacher, 1888, p. 180
- ^ Barron, 1923, Table XI, Sub-district of Haifa, p. 34
- ^ Mills, 1932, p. 89
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 89
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 139
- ^ Morris, 2004, p. 243
- ^ "תעשיות חרושת חומרי נפץ - היסטוריה" [Explosives industries - History]. אורכב מ-המקור ב-21 ביולי 2011. נבדק ב-30 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)