בוגור
| מדינה |
 אינדונזיה |
|---|---|
| מחוז | מערב ג'אווה |
בוגור (באינדונזית: Kota Bogor) היא עיר במחוז מערב ג'אווה שבאינדונזיה. העיר ממוקמת כ-60 קילומטרים (37 מיל) דרומית לבירה ג'קרטה. בוגור היא העיר ה-6 בגודלה במטרופולין של ג'קרטה וה-14 באינדונזיה כולה[1]. העיר משתרעת על שטח של כ-111.39 קילומטרים רבועים, ואוכלוסייתה מנתה כ-1,043,070 תושבים במפקד האוכלוסין מ-2020.[2] אומדן האוכלוסין בסוף 2023 עמד על כ-1,127,408 תושבים.[3] בוגור היא מרכז כלכלי, מדעי, תרבותי ותיירותי חשוב, כמו כן היא גם אתר נופש הררי.
היסטוריה
האזכור הראשון של התיישבות באזור בוגור מתוארך למאה ה-5. בימי הביניים כבר התגוררו באזור זה כ-48,000 תושבים, והוא שימש כבירת ממלכת סונדה. . בשנת 1579 ההתיישבות המקומית נחרבה במהלך סכסוכים פנים-אינדונזיים.
במחצית השנייה של המאה ה-17 האזור עבר בהדרגה לשליטתה של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC). המעבר הפורמלי התרחש ב-17 באפריל 1684.[4] במהלך השלטון הקולוניאלי בוגור נקראה כ-Buitenzorg ( "ללא דאגות" בהולנדית) ושימשה כמעון הקיץ של המושל הכללי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים. ההולנדים שיקמו את ההתיישבות במקום, והעיר גדלה במהירות בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. בשנים 1811–1815 האזור נשלט על ידי האימפריה הבריטית. גן בוטני הוקם בסמוך לעיר בשנת 1817, והיה אחד הגנים הגדולים בעולם במאה ה-19.[5]
ב-10 באוקטובר 1834, בוגור ניזוקה קשות מהתפרצות של הר געש.
בשנים 1860–1880 הוקמו בבוגור מוסדות תרבות ומדע, ובהם בית הספר החקלאי הגדול ביותר באינדונזיה, ספרייה עירונית, מוזיאון למדעי הטבע, ביולוגיה, כימיה ומעבדות וטרינריה. עד סוף המאה ה-19 הפכה העיר לאחת הערים המפותחות באינדונזיה.
ב-1904 הפכה בוגור רשמית למרכז המנהלי של הודו המזרחית ההולנדית.
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש כלל האזור על ידי כוחות האימפריה היפנית. הכיבוש נמשך מ-6 במרץ 1942 ועד קיץ 1945.
דמוגרפיה
לפי המפקד הארצי שנערך ב-2010, בבוגור בתגוררו כ-949,066 אנשים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת הייתה כ-8,000 איש לקילומטר רבוע, כשמרכז העיר יותר צפוף מהפריפריה.[3]
רוב האוכלוסייה (93%) הם מוסלמים עם כ-6% נוצרים. עם זאת, ישנן כנסיות נוצריות רבות בעיר, כמו גם קהילות בודהיסטיות (בעיקר בקהילה הסינית) והינדואיסטיות.
כלכלה
כמה מהענפים הכלכליים המשמעותיים בבוגור הם תעשיית הרכב, הכימיקלים והמזון. בנוסף על כך, שטחים בקצה העיר משמשים לחקלאות. במהלך הקולוניזציה ההולנדית ייצרה בוגור בעיקר קפה, גומי ועץ. תעשיית החומרים החלה להתקיים בעיר בסוף המאה ה-19, וייצור מכוניות ומתכת החל בשנות ה-50 של המאה ה-20, במהלך התיעוש של אינדונזיה העצמאית. ההתפתחות הכלכלית המהירה של שנות ה-80 הואטה בעקבות המשבר של שנות ה-90 והתאוששה בתחילת שנות ה-2000; כך שקצב הצמיחה של הכלכלה בבוגור היה 5.78% ב-2002, 6.07% ב-2003 ו-6.02% ב-2009. בסוף 2009, התוצר האזורי הגולמי (GRP) עמד על כ-1.287 מיליארד דולר. למרות הצמיחה הכלכלית, ישנן אוכלוסיות עניות רבות בעיר.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ [1] (אורכב 08.02.2014 בארכיון Wayback Machine) Estimasi Penduduk Menurut Umur Tunggal Dan Jenis Kelamin 2014 Kementerian Kesehatan
- ^ Badan Pusat Statistik, Jakarta, 2021.
- ^ 3.0 3.1 Data Dukcapil 2023, נבדק ב-30 בינואר 2024
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Peraturan Daerah Kota Depok nomor 01 tahun 1999" (באינדונזית). Walikota Depok. 1999. ארכיון מ-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-21 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sharon E. Kingsland (2005) The evolution of American ecology, 1890–2000, מסת"ב 0-8018-8171-4, p. 30
- ^ Media, Kompas Cyber (22 בנובמבר 2014). "Ini UMK Jawa Barat 2015". KOMPAS.com. ארכיון מ-9 באפריל 2023. נבדק ב-26 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
38527685בוגור