בדיקת צפיפות עצם

בדיקת צפיפות עצם מאפשרת לאמוד את צפיפות העצמות בגוף. תוצאות הבדיקה מזהות את קיומה של מחלת דלדול עצם ומנבאות את ההסתברות לשברים. מבין השיטות הקיימות למדידת צפיפות עצם הכוללות שימוש באולטרה סאונד, טומוגרפיה ממוחשבת כמותית (quantitative computed tomography), קרני רנטגן וטכניקות אחרות, בדיקת DXA (Dual energy X-ray absorptiometry)‎, המכונה גם DEXA, היא הנפוצה ביותר וכן נחשבת למדד הזהב.

DXA

במהלך בדיקת DXA מכוונות שתי אלומות קרני רנטגן בעלות רמות אנרגיה שונות אל עצמות הנבדק ונספרים הפוטונים שחלפו דרך הגוף מבלי להיספג ברקמות. השימוש בשתי אלומות שונות מאפשר לקזז מהתוצאה את הקרינה שנספגה ברקמות הרכות ולחשב את צפיפות העצם.

לרוב נבדקים צוואר הירך וחוליות עמוד השדרה אך הבדיקה יכולה להיערך גם בעצמות אחרות כגון העצם החישור ועצם העקב.

צפיפות עצם, כפי שמכשירי DXA מודדים, מתארת את כמות המינרלים בשטח שנסרק ומבוטאת ביחידות של גרם לסנטימטר מרובע. התוצאות אינן משקפות במדויק את צפיפות העצם שכן הן אינן מתארות את צפיפות החומר האמיתית או את מסת המינרלים של העצם בנפח מסוים (שתבוטא ביחידות של גרם לסנטימטר מעוקב), אך הן מדויקות דיין לצרכים קליניים.

פירוש התוצאות

ערכי הבדיקה	אבחנה
$\ Tscore>-1.0$	תקין
$\ -1.0>Tscore>-2.5$	חוסר מינרלים בעצם
$\ -2.5>Tscore$	דלדול עצם

תוצאות הבדיקה מושוות לממוצע צפיפות העצם באוכלוסייה צעירה (בגילאים בהם מסת העצם נמצאת בשיאה) ומחושב ההפרש מהממוצע במספר סטיות התקן המכונה T-score. תוצאה חיובית משמעה שצפיפות העצם שנבדקה גבוהה מהממוצע ותוצאה שלילית משמעה שצפיפות העצם נמוכה מהממוצע. הבדל של סטיית תקן אחת עד שתיים וחצי סטיות תקן (מינוס) מפורש כחוסר מינרלים בעצם (osteopenia) והבדל הגדול משתיים וחצי סטיות תקן (מינוס) מפורש כאבחנה של דלדול עצם. דרך נוספת להערכת התוצאה היא השוואתה לממוצע צפיפות העצם באוכלוסייה דומה לנבדק מבחינת גיל ומין ותיקנונה (Z-score).

דיוק התוצאות ירד במקרים כגון שברי דחיסה של החוליות, דלקת מפרקים ניוונית [1] או אנשים גבוהים ונמוכים (להם נמדדים ערכים גבוהים מדי או נמוכים מדי בהתאמה).