בדיה גולאני
| בדיה גולאני ბედიის გულანი | |
|---|---|
| המרכז הלאומי לכתבי-יד של גאורגיה | |
 דפים מתוך בדיה גולאני | |
| מחבר | נִיקוֹלוֹז מְחֶיְיְדְזֶה על בסיס כתב יד קדום |
| שפת המקור | גאורגית |
| ארץ מקור | גאורגיה |
| מיקום נוכחי | טביליסי |
| סוגה | אוסף כתבי דת גאורגיים לקריאה במשך כל השנה |
| אורך | 960 גיליונות נייר (לא שלם) |
בֵּדִיָּה גּוּלָאנִי (גאורגית: ბედიის გულანი; בֶּדִיִּיס גּוּלָאנִי) הוא אוסף כתבי-יד בשפה הגאורגית מהמאות 17–18 שהועתק בכתב הנוסחורי (גאו') בקתדרלת בדיה (אנ')[1]. "גּוּלָאנִי" - משמעותו מילולית "אחסון", "שימור" או "איסוף" ("ליקוט") - הוא שם גאורגי לאוסף או אנתולוגיה ליטורגית. כיום הוא נמצא במרכז הלאומי לכתבי-יד של גאורגיה.
אוסף בדיה גולאני מכיל את ארבע הבשורות (אנ'), מעשי השליחים, אגרות השליחים (אנ'), שנים עשר הפזמונים, מזמורים וטקסטים ליטורגיים אחרים, לקריאה במשך כל השנה. כתב-היד הוזמן על ידי גרמאנה צ'חטידזה[2], הארכיבישוף המטרופוליטני של קתדרלת בדיה (אנ'). הקליגרף גבריאל לוֹמְסָנִידְזֶה[3] משַׁווְשֵׁתִי (אנ'). שני אנשי דת נוספים היו מעורבים בהעתקת כתב היד היו: אַמְבּרוּסֶה קַרְגָּרֵתֶּלִי[4] וסימון אֵוופְּרָטֶלִי[5].
תיארוך
אונומסטיקונים של כתובות ותפילות לבתולה מבדיה מהמאה ה -18 מעידות על קיום כתב היד בתקופה זו.
תאריך ההעתקה של בדיה גולאני שנוי במחלוקת בהיסטוריוגרפיה הגאורגית. תֶּדּוֹ זַ'וֹרְדָּנִיָּה (אנ'), א. חֶלָאִיָּה, לְבָאָן מֶנַּבְּדֶהַּ (גאו'), גיאורגי צ'וּבִּינַשְׁוִילִי (אנ') וגיאורגי קָלַנְדִּיָּה (גאו') מסתמכים על תארוך בדיה גולאני שעשה גרמאנה צ'חטידזה[2]. לפיו כתב-היד הועתק בסוף המאה ה-17 - תחילת המאה ה-18. ואלרי סִילוֹגָאווָה (גאו') חולק על דעתם. ואילו ליה אֲחַלַּדְזֶה (גאו') טוענת כי עבודתו של גרמאנה צ'חטידזה בקתדרלת בדיה מבססת את העובדה שכתב היד הועתק במחצית השנייה של המאה ה -17.
החוקר בֵּזָ'אן חוֹרַאוָּוָּה[6] נגע בסוגיית הכרונולוגיה של גֶּרְמָאנֶה צְ'חֵטִידְזֶה בעת שקבע את הסדר הכרונולוגי של הבישופים של קתדרלת בדיה. בהתחשב במצב הפוליטי באבחזיה ובאודישי (אנ'), הוא דחה את הקביעה שמדובר בדמות מסוף המאה השבע עשרה ותחילת המאה השמונה עשרה. הוא התחקה אחר כל תקופת כהונתו, שכללה את סוף המאה השש עשרה ותחילת המאה השבע עשרה. בתחילת המאות ה -17 – ה -18, הזמנת קליגרף משוושתי (אנ') לא הייתה מתקבלת על הדעת. באותה תקופה שוושתי הייתה כבר חלק מהאימפריה העות'מאנית. לטענתו ספק אם, בתקופה המוזכרת, האנשים שעסקו בקליגרפיה גאורגית התגוררו שם או שהכמרים הגאורגיים היו איתם בקשר כה הדוק שהייתה להם ההזדמנות להזמין אותם. בנוסף לטענתו, על פי הנתונים הפלאוגרפיים של כתבי-היד מהמאות ה-16 – ה-17 התיארוך לא סותר.
בכתב היד מוזכרים בישופים נוספים מלבד גֶּרְמָאנֶה.
הקולופון של נִיקוֹלוֹז מְחֶיְיְדְזֶה[7] הוזמן על ידי גרמאנה על בסיס כתב יד קיים. וברור שהיה הכהן הגדול של התקופה שלאחר גרמאנה. כתב היד אינו שלם; הוא מכיל 960 גיליונות נייר. הוא כתוב בשני טורים, בכתב נוסחורי (גאו'), שהיה בשימוש על ידי הכנסייה הגאורגית באותה עת. הכתב בדיו שחור, והכותרות הן בצבע סינגור[8]. מאוגד בשני ספרים. מידה 45.5 ס"מ. X 33.5 ס"מ. כתב היד נשמר כיום במרכז הלאומי לכתבי-יד של גאורגיה בטביליסי[1].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Gelenava, Irakli (2015), Cultural Heritage in Abkhazia, Tbilisi: Meridiani. pp. 56–57. (באנגלית) ו(בגאורגית).
- ^ 2.0 2.1 גֶּרְמָאנֶה צְ'חֵטִידְזֶה (გერმანე ჩხეტიძე)
- ^ גבריאל לוֹמְסָנִידְזֶה (გაბრიელ ლომსანიძე)
- ^ אַמְבּרוּסֶה קַרְגָּרֵתֶּלִי (ამბროსე კარგარეთელი)
- ^ סימון אֵוופְּרָטֶלִי (სიმონ ევფრატელი)
- ^ (Q117231313)
- ^ נִיקוֹלוֹז מְחֶיְיְדְזֶה (ნიკოლოზ მხეიძე) כיהן כבישוף הדיוקסיה האפיסקופלית של בדיה (גאו').
- ^ סִינְגּוּר (גאו') - צבע אדום ששימש לכתיבת כותרות ואות גדולה בכתבי-יד גאורגיים עתיקים והיה בשימוש נרחב במיניאטורות שבכתבי-היד. החתימה בצוואתו של דוד הבנאי שנמצאת במנזר שיו-מר'ווימה כתובה בצבע סִינְגּוּר.
35916092בדיה גולאני