באנאט טמשוואר
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | טמשוואר | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | כיבוש אוסטרי | ||
| הקמה | 12 ביולי 1718 | ||
| פירוק | פירוק המחוז | ||
| פירוק | 6 ביוני 1778 | ||
| ישות קודמת |
 איילט טמשוואר | ||
| ישות יורשת |
 הגבול הצבאי ממלכת הונגריה ההבסבורגית | ||
באנאט טמשוואר או בנאט טמש היה מחוז הבסבורגי שהתקיים בין השנים 1718–1778. הוא היה ממוקם באזור של באנאט של ימינו, אשר נקרא על שם מחוז זה. הפרובינציה בוטלה בשנת 1778 ובשנה שלאחר מכן שולבה בממלכת הונגריה ההבסבורגית.[1]
היסטוריה
לפני הקמת מחוז הבסבורג התקיימו כמה גופים נוספים באזור באנאט, ביניהם: מחוז גלאד (המאה ה-9),[2] נפת אחטום (המאה ה-11),[3] ממלכת הונגריה מימי הביניים (המאה ה-11 - המאה ה-16) ואחד ממחוזות הגבול שלה באנות סוורין (משנת 1233 עד המאה ה-16),[4] הפרובינציה העות'מאנית בשם איילט טמשוואר (1552–1716), והבאנאט של לוגוש וקאראנסבש בנסיכות טרנסילבניה (המאה ה-16–המאה ה-17), שהייתה תחת עליונות האימפריה העות'מאנית כולה.
למרות שאחרי המלחמה האוסטרו-עות'מאנית (1683–1697) ולפני שלום קרלוביץ (1699) רוב חלקי באנאט נשלטו זמנית על ידי כוחותיו של הנסיך אויגן מסבויה; כתוצאה מההסכם, הריבונות העות'מאנית הוכרה על פני האזור של מבצר טמשוואר. עם זאת, כתוצאה ממלחמת הירושה הספרדית ומלחמת העצמאות ראקוצי נטו ההבסבורגים להפנות את תשומת ליבם למקום אחר בארצם, ולא היה שום ניסיון מצידם להשיג שטחים מהעות'מאנים עד 1710.
בצהלך אוסטרו-טורקיה בשנים 18–1716, כבש הנסיך אויגן מסבויה את אזור הבאנאט מהאימפריה העות'מאנית, וכיבושיו הוכרו בשלום פוז'ארוואץ (1718). המלוכה ההבסבורגית הקימה אז אזור אדמיניסטרטיבי צבאי חדש בשם באנאט טמשוואר. בירת המחוז הפכה לטמשוואר. הפרובינציה נשארה תחת הממשל הצבאי עד 1751 כאשר הונהג הממשל האזרחי בחלקים הצפוניים של האזור על ידי הקיסרית מריה תרזה מאוסטריה.
משנת 1718 עד 1739 כלל באנאט טמשוואר לא רק את אזור הבאנאט, אלא גם חלקים ממזרח סרביה של ימינו לאורך הגדה הדרומית של נהר הדנובה. בעקבות חוזה בלגרד (1739) חזרו אזורים לאורך הגדה הדרומית של הדנובה לשליטה עות'מאנית. בשנת 1751, החלקים הדרומיים של באנאט לא נכללו במחוז והגבול הצבאי הבאנאטי הוקם באזור זה.
באנאט טמשוואר בוטל ב-6 ביוני 1778, וב-23 באפריל 1779 הוא שולב בממלכת הונגריה ההבסבורגית, בעוד שטחה לשעבר חולק לשלושה מחוזות: טורונטאל, טמס וקראסו-סארני. החלק הדרומי של אזור באנאט, שהיה חלק מהבאנאט של טמשוואר עד 1751, נשאר חלק מהגבול הצבאי (באנאט קראינה) עד 1873.
אוכלוסייה
המחוז היה אמור להתאכלס מחדש לאחר הכיבוש ההבסבורגי מכיוון שהיה בו צפיפות אוכלוסין נמוכה מאחר שהשטח סבל מצרות רבות מהמלחמות הקודמות. צפיפות האוכלוסייה הייתה מהנמוכות באירופה; כמה חוקרים טוענים שזה היה בסביבות אדם אחד / קילומטרים רבועים. על פי מפקד האוכלוסין הראשון שנערך על ידי רשויות הצבא ההבסבורגי, אוכלוסיית באנאט מנתה כ-20,000 תושבים, בעיקר הסרבים. האוכלוסייה המוסלמית לשעבר בבאנאט עזבה את האזור מיד לפני הכיבוש ההבסבורגי ובמהלכו. צפיפות האוכלוסייה הנמוכה הביאה להתאכלסות השטח מחדש על ידי משפחות גרמניות שבאו מארצות אוסטריה ודרום גרמניה, רומנים הגיעו מוולאכיה וטרנסילבניה, סלובקים מהצפון,[5] ועל ידי פליטים סרבים מהאימפריה העות'מאנית, בעוד כמה סרבים הגיעו לאזור מאזורים אחרים של המלוכה ההבסבורגית. ההתיישבות של קבוצות אתניות שונות באזור נמשכה עד תחילת המאה ה-19. הממשלה ארגנה מחוזות רגימנטליים שבהם הייתה אוכלוסייה סרבית בעיקר עם זכויות מיוחדות בתמורה להגנה על הגבולות. האזור איבד גם את אוכלוסייתו ההונגרית במאה ה-16,[6] אך ההונגרים לא הורשו לחזור[5] עד שנות ה-40 של המאה ה-18, מכיוון שההבסבורגים ראו בהם "לא מהימנים מבחינה פוליטית".[5] לפיכך, ההונגרים נעדרו כמעט לחלוטין מהבאנאט במחצית הראשונה של המאה ה-18. לאחר קבלת האישור הגיעו מתיישבים הונגרים מאזורים שונים בממלכה (בעיקר מטרנסדנוביה, מחוז צ'ונגראד ומחוזות יאש וקון).
על פי נתונים משנת 1774, אוכלוסיית הבאנאט של טמשוואר הורכבה מ:[7]
המפקד הרשמי הראשון נעשה בתקופת שלטונו של יוזף השני, מסוף המאה ה-18. הוא הראה רוב רומני במזרח, סרבי במערב, והרבה אוכלוסיות גרמניות באזור כולו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ WHKMLA : History of the Banat, 1718-1778, www.zum.de
- ^ http://keptar.niif.hu/000500/000586/magyaro-honf-terkep_nagykep.jpg
- ^ http://www.euratlas.net/history/europe/1000/index.html
- ^ Dov Ronen, Anton Pelinka: The challenge of ethnic conflict, democracy and self-determination in Central Europe, Frank Cass & Co. Ltd., Great Britain, 1998, page 18
- ^ 5.0 5.1 5.2 Károly Kocsis, Eszter Kocsisné Hodosi, Ethnic Geography of the Hungarian Minority on the Carpathian Basin, Simon Publications LLC, 1998, pp 140 -141
- ^ Károly Kocsis, Eszter Kocsisné Hodosi: Ethnic Geography of the Hungarian Minority on the Carpathian Basin, Simon Publications LLC, 1998, page 140
- ^ Miodrag Milin, Vekovima zajedno (Iz istorije srpsko-rumunskih odnosa), Temišvar, 1995.
32016097באנאט טמשוואר