באד אנדרסון
.jpg) |
קלארנס אמיל "באד" אנדרסון (באנגלית: Clarence Emil "Bud" Anderson; נולד ב-13 בינואר 1922) הוא קצין בדימוס של חיל האוויר האמריקאי, טייס קרב לשעבר, אס משולש ואס הקרב האמריקאי החי עם הניקוד הגבוה ביותר. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, לאחר סיום שני סבבי הלחימה שלו, הועלה אנדרסן לדרגת רב-סרן בגיל 22, גיל יוצא דופן אפילו עבור סרן מצטיין. לאחר סיומה הפך אנדרסון לטייס ניסוי נחשב ואף התמנה בסופו של דבר למפקד כנף. אנדרסון וכנפו השתתפו בלחימה בווייטנאם. בשנת 1972 פרש בדרגת קולונל ועבר לעבוד עבור חברת מקדונל דאגלס בניהול מבחני טיסה. אנדרסון חבר בהיכל התהילה הלאומי לתעופה. אנדרסון נשאר לנואם מבוקש באירועי תעופה וצבא גם בשנות ה-90 לחייו.
ראשית חיים
אנדרסון נולד ב-13 בינואר 1922 באוקלנד, קליפורניה, וגדל בחווה ליד ניוקאסל, קליפורניה. בתיכון שיחק כדורגל וכדורסל. הוא נחשף לראשונה לתחום התעופה כאשר נהג לשטוף מטוסים בנמל התעופה העירוני באוקלנד.
קריירה צבאית
בינואר 1942 אנדרסון התגייס לצבא ארצות הברית כצוער תעופה. הוא השלים אימון טיסה ראשוני בשדה התעופה לינדברג, סן דייגו, ואת אימוני ההכשרה המתקדמת שלו גמר בבסיס חיל האוויר לוק, אריזונה. בספטמבר 1942, אנדרסון קיבל את כנפיו והתמנה לתפקיד כסגן משנה בשדה התעופה המילטון, קליפורניה.[1]
מספטמבר 1942 עד למרץ 43', אנדרסון החל להתאמן עם מטוס בל P-39 איירקוברה תחת טייסת היירוט הקרבית ה-329, בגף ה-357. לאחר מכן הוצב תחת טייסת הצי האווירי ה-363 בבסיס חיל האוויר טונופה, נוואדה. לאחר שהוצב מחדש במספר בסיסים נוספים, הוצב לבסוף אנדרסון באנגליה בנובמבר 1943.[2]
מלחמת העולם השנייה
הגף ה-357 הוצב בלייסטון, אנגליה עד שצויד במטוסי P-51 מוסטנג חדישים. גיחתו הראשונה הייתה ב-5 בפברואר 1944. ב-3 במרץ 1944 ניצח בקרב אוויר ואף השיג את הפלתו הראשונה. הוא הפיל מטוס מסוג מסרשמיט BF-109 שתקף מפציץ B-17 שהשתרך מאחור מעל ברלין. בניצחון האווירי החמישי שלו, השיג הפלנה נוספת, מטוס BF-109 נוסף מעל פרנקפורט. דבר שהפך אותו לאלוף הפלות.[2]
ב-29 ביוני 1944, הפיל שלושה מטוסי פוקה וולף FW-190 בקרב אוויר יחיד מעל לייפציג. ביולי, לקח חופשה וחזר לארצות הברית, בסתיו חזר לטייסת והמשיך לצבור ניצחונות אוויריים. ב-5 בדצמבר 1945, השתתף אנדרסון בקרב האוויר האחרון שלו, בו הפיל שני מטוסי FW-190 נוספים מעל ברלין.[3]
אנדרסון לחם בלופטוואפה במהלך שני סבבי הלחימה תחת טייסת הצי האווירי ה-363; בהם ביצע 116 גיחות קרביות, מעולם לא הופל, נפגע מאש קרקע או שנאלץ אי פעם לשוב לאחור בשל תקלה. ואף היה השלישי מבחינת מספר ההפלות הרב ביותר בגף כולו, עם כ-¼16 ניצחונות אוויריים אותם ביצע עם מטוס המוסטנג P-51B שלו, "העורב הזקן".
אנדרסון שב לארצות הברית בפברואר 1945, בדרגת רב-סרן.
לאחר המלחמה
אנדרסון שב לארצות הברית בפברואר 1945, לשירות בשדה התעופה האזורי פרין, טקסס עד אוקטובר אותה שנה, עד שהועבר לאוהיו, שם הוצב כמגייס עד מאי 1948. ממאי 1948 עד פברואר 1953, עבר לאגף ניסוי טיסה בבסיס חיל האוויר רייט פטרסון, אוהיו. שם אף שירת כטייס ניסוי. בתקופה שמפברואר 1953 עד ספטמבר 1954, עבר לשרת במטה חיל האוויר האמריקני בפנטגון. במהלך תקופה זו, הוא לקח חלק בפרויקט FICON, שניסה להגדיל את טווח הטיסה של מטוסי הקרב.[1][4][5]
מספטמבר 1954 עד אוגוסט 1955 אנדרסון למד במכללת הפיקוד והצוות האווירי בבסיס חיל האוויר מקסוול, אלבמה ולאחר מכן הוצב כמפקד המבצעים של גף המפציצים ה-58 בבסיס חיל האוויר אוסן, דרום קוריאה. שם שירת כמפקד טייסת מפציצי הקרב ה-69. מאוגוסט 1956 עד נובמבר 1957, שירת כקצין בכיר באגף ניסויי מצנחי הטיסה במתקן האווירי הימי אל סנטרו, קליפורניה.[1]
מנובמבר 1957 עד אוגוסט 1962, אנדרסון המשיך לשרת כטייס ניסוי והוצב כעוזר ראשי ולאחר מכן כראש אגף ניסויי הטיסה בבסיס חיל האוויר אדוארדס. בתקופה שבין 1962 עד 1967, שירת במגוון תפקידים שונים באגף הטיסה בבסיס אדוארדס והיה למפקד המבצעים בבסיס חיל האוויר קדנה באוקינאווה.[1]
מיוני עד דצמבר 1970, אנדרסון פיקד על גף הקרב הטקטי ה-355, יחידת מטוסי ה-F-105 ת'נדרצ'יף במהלך החודשים האחרונים של שירותו במלחמת וייטנאם. משם, ביצע אנדרסון מספר גיחות צבאיות נוספות לפגיעת קווי האספקה של הוייטקונג. כשהיחידה נסגרה, היה אחראי לסגירת הבסיס.[6]
במרץ 1972, אנדרסון פרש בדרגת קולונל. הוא עוטר 25 פעמים על שירותו לארצות הברית. במהלך הקריירה שלו, הוא טס במעל ל-100 סוגי מטוסים שונים ורשם למעלה מ-7,000 שעות. אנדרסון היה חבר קרוב של הבריגדיר גנרל צ'אק ייגר ממהלך מלחמת העולם השנייה, שם שירתו שניהם בגף הקרב ה-357 בלייסטון.
חיים אישיים
ב-23 בפברואר 1945, אנדרסון התחתן עם אלינור קוסבי (2 במרץ 1923 – 30 בינואר 2015).[7]
לאחר פרישתו בדרגת קולונל, אנדרסון נהיה למנהל מתקן ניסוי הטיסה של חברת מקדונל דאגלס באדוארדס, שם עבד עד 1998.[8]
בשנת 1990, אנדרסון היה שותף בכתיבת ספר האוטוביוגרפיה שלו "To Fly & Fight — Memoirs of a Triple Ace".[9]
ב-19 ביולי 2008, אנדרסון נכנס להיכל התהילה הלאומי לתעופה.[10]
בשנת 2013, אנדרסון הוכנס להיכל התהילה הבינלאומי של האוויר והחלל במוזיאון האוויר והחלל של סן דייגו.
בינואר 2022, מלאו לאנדרסון מאה שנים. עיר הולדתו של אנדרסון אובורן כיבדה אותו בחגיגה גדולה.[11]
הוקרה
במהלך שירותו הצבאי, עוטר אנדרסון במדליות רבות, החל מלגיון ההצטיינות, צלב התעופה המצוינת, כוכב הארד, מדליית האוויר, מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה, לגיון הכבוד, צלב המלחמה ועוד רבות.
ביביליוגרפיה
- Anderson, Colonel Clarence "Bud" with Joseph P. Hamelin. To Fly and Fight, Memoirs of a Triple Ace, Pacifica Military History, Library of Congress. מסת"ב 0-935553-34-7
ראו גם
- צ'אק ייגר, טייס ניסוי
- פיט אוורסט, טייס ניסוי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "Clarence E. "Bud" Anderson". Veteran Tributes.
- ^ 2.0 2.1 Bud Anderson, Triple Ace of 357th Fighter Group Acepilots.
- ^ "Clarence E. Anderson". Ciel de Glorie.
- ^ Mark Wolverton. "Project Tip-Tow". History Net.
- ^ "Caught by the Wing Tip". To Fly and Fight. אוטוביוגרפיה מאת באד אנדרסון.
- ^ "Bud Anderson - FU Hero". Fighter Pilot University.
- ^ Eleanor Cosby Anderson Obituary (1923 - 2015) Auburn Journal, Legacy.com
- ^ "The 10th Annual 'Taste Of Flight' Gala, An Incredible Evening with Bud Anderson". planesoffame.org.
- ^ To Fly and Fight: Memoirs of a Triple Ace.
- ^ "Anderson, Clarence E. "Bud".
- ^ Happy Birthday, Bud! Auburn celebrates as World War II Triple Ace pilot Anderson turns 100. goldcountrymedia.com.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "באד אנדרסון".