א-שרק אל-אווסט

א-שרק אל-אווסט
תדירות	עיתון יומי
פורמט	ברואדשיט
עורך ראשי	טארק חמיד
תאריכי הופעה	1978–הווה (כ־46 שנים)
שפה	ערבית
מערכת	לונדון
מדינה	בבעלות משפחת המלוכה הסעודית; יוצא לאור בלונדון

אַ-שַּׁרְק אלְ-אַוְסַט (בערבית: الشرق الأوسط – "המזרח התיכון") הוא יומון בשפה הערבית, היוצא לאור בלונדון מאז 1978 וזוכה לפופולריות רבה בעולם הערבי.

העיתון מודפס באמצעות הלוויין בפרנקפורט, ניו יורק, קזבלנקה, קהיר, ריאד, ג'דה, דמאם, מדינה, דובאי, בגדאד, ביירות ובמקומות נוספים. הוא גם מפעיל אתר אינטרנט בערבית ואתר נוסף באנגלית. "א-שרק אל-אווסט" מסקר אירועים ברחבי העולם באמצעות רשת של כתבים הפזורים באירופה, ארצות הברית, אסיה ובעולם הערבי. בנוסף קיים שיתוף פעולה עם העיתונים וושינגטון פוסט, ניו יורק טיימס ולוס אנג'לס טיימס.

העיתון בבעלותו של סלמאן בן עבד אל-עזיז, המשתייך למשפחת המלוכה הסעודית.

אמינות

כמו עיתונים נוספים היוצאים לאור בלונדון, נחשב "א-שרק אל-אווסט" כעיתון אמין ונקי מצנזורה באופן יחסי.^[^{דרוש מקור]} עורך העיתון, טארק חמיד, סיפר כי כתבי העיתון חשופים לאיומים ברצח, וכי גורמים המקורבים לשליטי מדינות ערב רואים בכתבי העיתון "כופרים" שמשחירים את שמם ופוגעים במעמדם.^[^{דרוש מקור]} בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין בעיראק נאסרה הפצת העיתון במדינה. העובדה שהעיתון נמצא בבעלות סעודית מסייעת גם היא לאיזון הדיווחים בעיתון, בשל היותה של סעודיה מדינה פרו-מערבית.^[^{דרוש מקור]}

עם זאת, פרופ' אייל זיסר טוען כי "בעולם הערבי אין עיתון מהימן, נקי-כפיים וחסר-אג'נדה דוגמת ה'ניו יורק טיימס'".^[1] ב-2006 פרסמה מונא טחאווי, כתבת העיתון שפוטרה ממשרתה, מאמר בו טענה כי "א-שרק אל-אווסט" אינו ליברלי כמו שהוא מתיימר להיות, והוא נמנע מפרסום ביקורת על השלטון הסעודי ובעלי בריתו. בנוסף, טענה טחאווי כי מידע שיכול להביך את שליטי מדינות ערב מתפרסם רק בגרסה האנגלית של אתר האינטרנט, אך לא בגרסה הערבית. בתגובה, פרסם העורך חמיד מאמר חריף שבו כינה את דבריה "שקר מוחלט", וטען כי העיתון לא מושפע מלחצים חיצוניים ונותן מקום גם לביקורת על שליטי ערב. לדבריו, "איננו טוענים שאנו מביאים את האמת במלואה או מחזיקים בה באופן מלא, אבל כמו שאמר בן בראדלי, עורכו לשעבר של ה'וושינגטון פוסט', אנו מנסים להגיע לאמת קרוב ככל האפשר".^[2]