ארתור קונאן דויל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ארתור קונן דויל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארתור קונאן דויל
Arthur Conan Doyle
ארתור קונאן דויל בינואר 1913
ארתור קונאן דויל בינואר 1913
לידה 22 במאי 1859
סקוטלנדסקוטלנד אדינבורו, סקוטלנד
פטירה 7 ביולי 1930 (בגיל 71)
אנגליהאנגליה קרוובורו (אנ'), אנגליה
לאום בריטי
שפות היצירה אנגלית
סוגה ספרות בלשית, רומן היסטורי
יצירות בולטות ספרי שרלוק הולמס
הושפע מ אדגר אלן פו
השפיע על אגאתה כריסטי וכותבי ספרות בלשית אחרים, אדגר רייס בורוז.
http://www.conandoyleestate.com

סר ארתור קונאן דוילאנגלית: Arthur Conan Doyle‏; 22 במאי 18597 ביולי 1930) היה סופר סקוטי, ידוע בעיקר בשל סיפורי הבלש הבדיוני שרלוק הולמס, אשר נחשבו לחידוש משמעותי בתחום הספרות הבלשית. הוא היה סופר פורה, שעבודותיו האחרות כללו סיפורי מדע בדיוני, רומנים היסטוריים, מחזות ושירה. קונאן דויל היה רופא בהכשרתו.

"קונאן" הוא במקור שם אמצעי, אך בשנים מאוחרות יותר השתמש בו דויל כחלק משם משפחתו.

חייו

ארתור קונאן דויל נולד ב-22 במאי 1859 באדינבורו לזוג ממוצא אירי: צ'ארלס ומארי דויל. הוא נשלח לבית ספר ישועי בגיל תשע, וכאשר עזב את בית הספר בשנת 1875 נטש את הנצרות והפך לאגנוסטי.

מ-1878 ועד 1881 למד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. לאחר לימודיו שירת כרופא אונייה בנסיעה לחוף מערב אפריקאי, ובשנת 1882 ביצע את התמחותו בפלימות' (עיר בדרום-מערב אנגליה). הוא השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1885.

התמחותו הרפואית לא הייתה הצלחה גדולה. לכן, בזמן שהמתין למטופלים, החל לחבר סיפורים. התנסותו הספרותית הראשונה פורסמה במגזין מקומי באדינבורו לפני שהיה בן 20.

הוא עבר לגור בסאות'סי. יצירתו המשמעותית הראשונה הייתה "חקירה בשני", שפורסמה בעיתון חג המולד של שנת 1887, והציגה לראשונה את שרלוק הולמס, שדמותו עוצבה בהשראת פרופסור ג'וזף בל - מרצה באוניברסיטת אדינבורו. בזמן מגוריו בסאות'סי, בין השנים 1884 ו-1890, שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל החובבנית AFC פורטסמות', שהתפרקה בשלהי המאה ה-19 ואינה קשורה למועדון הכדורגל פורטסמות' שנוסד רק ב-1898.

בשנת 1885 נישא ללואיזה הוקינס. היא סבלה משחפת, ומתה בפתאומיות בשנת 1906. בשנת 1907 הוא נישא בשנית, לג'ין לאקי. לקונאן דויל היו חמישה ילדים, שניים מאשתו הראשונה, ושלושה מהשנייה.

בשנת 1890 למד רפואת עיניים בווינה, וב-1891 עבר לגור בלונדון כדי להתמחות בתחום זה. באוטוביוגרפיה שלו כתב שאף לא מטופל אחד עבר את סף דלתו. דבר זה נתן לו עוד זמן לכתיבה, ובנובמבר 1891 כתב לאמו: "אני חושב להרוג את הולמס... ולהיפטר ממנו אחת ולתמיד. הוא מסיט את דעתי מדברים חשובים יותר". בדצמבר 1893 הוא אכן עשה זאת, במטרה להקדיש יותר מזמנו לדברים "חשובים יותר".

קונאן דויל שילח את הולמס ביריבו הגדול פרופסור מוריארטי, ושניהם מצאו את מותם כשנפלו יחד במורד מפלי רייכנבאך. בעקבות הפצרות פומביות רבות (וכנראה גם תגמול נאה מהוצאת הספרים) החליט קונאן דויל להשיב את הולמס לחיים, עם ההסבר הלא משכנע שרק מוריארטי נפל אל התהום, אבל מכיוון שלשרלוק אויבים נוספים, תכנן להתחזות למת גם הוא. בסך הכול הופיעה דמותו של שרלוק הולמס ב-56 סיפורים קצרים ובארבעה רומנים של קונאן דויל (כמו כן, הופיע ברומנים וסיפורים של סופרים רבים אחרים).

בעקבות מלחמת הבורים בדרום אפריקה בתחילת המאה ה-20, והגינוי הבינלאומי על ההתנהלות הבריטית, כתב קונאן דויל חוברת קצרה: "המלחמה בדרום אפריקה: הסיבה וההתנהלות", אשר הצדיקה את התנהלות בריטניה במלחמה זו ותורגמה בצורה נרחבת ביותר.

קונאן דויל האמין כי חוברת זו היא שהקנתה לו את תואר האבירות בשנת 1902. בשנת 1900 כתב ספר ארוך יותר בשם "מלחמת הבורים הגדולה". במהלך השנים המוקדמות של המאה ה-20, ניסה סר קונאן דויל להיבחר פעמיים לפרלמנט הבריטי, אך למרות שזכה לתוצאות הצבעה נאות - לא הצליח להיבחר.

קונאן דויל היה רודף צדק, וחקר בעצמו שני מקרים. החקירה הובילה לשחרורם ממעצר של אסירים שהורשעו על לא עוול בכפם. במקרה הראשון, בשנת 1906, היה מעורב עורך דין בריטי ממוצא הודי בשם ג'ורג' אדאלג'י, אשר לכאורה כתב מכתבי נאצה והתעלל בבעלי חיים. המשטרה הרשיעה את אדאלג'י, על אף שההתעללויות נמשכו גם לאחר שנאסר. אירועים אלה היוו את הבסיס לספר "ארתור וג'ורג'" מאת ג'וליאן בארנס שיצא בשנת 2010.

חלק מתוצאות מקרה זה היו הקמתו של בית משפט לעתירות פלילים בשנת 1907, כך שפעולתו של קונאן דויל למען הצדק לא הסתיימה בעזרתו לאדאלג'י, אלא המשיכה הודות להיווסדו של מוסד לתיקון טעויות שיפוט קודמות.

המקרה השני, בו היה מעורב אוסקר סלאטר, יהודי גרמני ומפעיל בית הימורים, שהורשע בשנת 1908 כי חבט בקשישה בת 82 באלה. מקרה זה עורר את סקרנותו של דויל בשל חוסר העקביות במקרה התביעה ותחושה פנימית שסלאטר הופלל.

לאחר מות אשתו לואיזה בשנת 1906, ומותם הטראגי של בנו, אחיו, שני גיסיו ושני אחייניו במלחמת העולם הראשונה, שקע קונאן דויל בדיכאון עמוק, ואיבד את משיכתו ליצירה. הוא הפך סקפטי, ומצא נחמה בספיריטואליזם ובהוכחתו המדעית, לכאורה, של קיום חיים לאחר המוות.

דויל היה לזמן מה חברו של הקוסם המפורסם הארי הודיני, מתנגד חריף לתנועה הספיריטואליסטית. למרות התעקשותו של הודיני על כך שמדיומים ספיריטואליסטיים מוליכים את הקהל שולל (וניסיונותיו שוב ושוב לחשוף אותם כרמאים), קונאן דויל עצמו השתכנע שהודיני היה בעל כוחות על-טבעיים. הודיני לא הצליח, ככל הנראה, לשכנע את קונאן דויל כי כל יכולתו מבוססת על פעלולי קסמים פשוטים, דבר שהוביל לאווירה מרירה בין השניים.

סר ארתור קונאן דויל מת מהתקף לב בשנת 1930, בגיל 71, ונקבר בחצר כנסייה בהאמפשייר שבאנגליה.

סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מן הדמויות פרי יצירתו של קונאן דויל שרלוק הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל[1].

מספריו

שרלוק הולמס

מהדורות סיפורי שרלוק הולמס בעברית שנמכרות בישראל

  • שרלוק הולמס - הטוב שבטוב
  • תעלומת עמק בוסקומב
  • שרלוק הולמס - כל הסיפורים, הוצאת מחברות לספרות
המהדורה הכרונולוגית

מהדורה זו סידרה את הסיפורים הקצרים כך שיופיעו על פי זמן ההתרחשות של החקירה המתוארת בהם. כל סדרת הספרים הכוללת שמונה ספרים (ארבעה המוקדשים לסיפורים הקצרים, ועוד ארבעת הרומנים) תורגמה לעברית בעריכת יחיעם פדן וספריית מרגנית של הוצאת זמורה-ביתן באמצע שנות ה-80. אוספי הסיפורים הקצרים, לפי הסדר, הם (כל השמות נבחרו על פי שמות של סיפורים קצרים מאותו קובץ):

  • פרשת הבלש הגוסס
  • תעלומת עמק בוסקומב
  • פרשת נזר התרשיש
  • תעלומת הדמויות המרקדות (תרגם אורי בלסם)

רומנים היסטוריים

רומנים אחרים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונאן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "אין פלא אפוא שצימודם של הולמס ווטסון הוליד יותר חקיינים מכל צמד ספרותי אחר. דרמות שוטרים בנות- ימינו שואבות מהם בלי הפסק. הם אחראים בלעדיים כמעט לסרטי הצמד- חמד. המותחן המודרני היה אבוד בלעדיהם. בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי- פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי- פעם לסמיילי את העזר- כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25531917ארתור קונאן דויל