ארתור ניומן (חוקר)
 | |
| ארתור הנרי ניומן, 1897 |
ארתור הנרי ניומן (באנגלית: Arthur Henry Neumann; 12 ביוני 1850 - 29 במאי 1907) היה חוקר, צייד, חייל, חקלאי וסופר אנגלי, שהתפרסם בזכות פעילותו במזרח אפריקה המשוונית. בשנת 1898 פרסם ספר על ציד פילים באפריקה המשוונית המזרחית.[1]
ראשית חייו
ניומן נולד בהוקליף, בדפורדשייר. הצעיר מבין שבעה ילדים של הכומר ג'ון סטאבס ניומן ואשתו אנני מרי פורמבי. אביו היה ראש הקהילה הכפרית. ניומן זכר את "הניסיון שעשיתי לצאת מתחום הבתים בחלק מבודד מרכז הכפר ומצאתי את עצמי באזור לא מיושב"[2] אף על פי שידוע כי אחיו של ניומן - פורמבי, למד בקולג' ואדהאם באוקספורד, השכלתו של ארתור אינה ידועה וככל הנראה הוא התחנך בבית עם מורים פרטיים.
בשנת 1869 אביו, בן למשפחה עשירה של סוחרי מלח בליברפול פרש מחייו בבדפורדשייר ויצא לאיטליה, מדינה עם קהילה גדולה של יוצאי בריטניה עשירים, וחי שם במשך חמש השנים הבאות. המעבר הזה דרבן את ארתור לצאת לדרום אפריקה כדי להתחיל חיים עצמאיים. ניומן הצהיר בהמשך חייו המאוחרים, שהחיים עבורו החלו באמת רק בשנת 1868מה שקרה לפני כן, כמעט לא נחשב. כשהגיע לדרבן בחוף נטאל מצא ניומן עיירה שהייתה בקושי בת חמישים שנה עם מאפיינים של עיירת גבול. הוא קבל עבודה במטע קפה ליד פורט נטאל זמן קצר לפני שהחיפושית הקטלנית בורדר הדביקה את עצי הקפה ופגעה במטעים. כמה חודשי עבודה אלה הספיקו לניומן, ועם אחיו צ'ארלס הם פנו צפונה לעבר האגן התחתון של נהר אומבוטי. כאן הם מצאו אדמות ממשלתיות המתאימות לגידול טבק וכותנה. עם זאת, ארתור לא הצליח להתיישב ופנה בשנת 1871 לשדה הזהב שהתגלה במזרח טרנסוואל.[2]
רפובליקת הבורים הייתה קרובה לפשיטת רגל בתקופה זו של המאה ה -19, עם חובות ועוינות מצד תושבי זולו, תהליכים שהקטינו את הסיכוי לכריית זהב. ניומן הצעיר חזר לנטאל עד שנת 1872.
ניומן לא הצליח להתבסס כחוואי, לדברי חברו האמן והצייד ג'ון גיל מילאיס הוא התיישב בסווזילנד והקים שם חברת הסעות משלו, והעביר עגלות עם סחורות אל ומנטאל.[3] צורת חיים זו איפשרה לו לפתח את הכישורים הנדרשים כדי לשרוד בשטח ולהבין את עמי דרום אפריקה על ידי לימוד לדבר כמה שפות מקומיות.
צייד וחייל
בשנת 1877 ניומן לקח פסק זמן מחייו כבעל חברת הובלה וסוחר, כדי לממש את תשוקתו לצייד. הוא פנה אל תחום צייד החיות הגדולות של סווזילנד וכן לאזורי הצייד במזרח טרנסוואל. ככל הנראה הוא הסתפק בניהול חיים פשוטים שמטרתם לרכוש כישורי צייד חיות הבר. שהרגיש שהוא מוכן הוא העביר את פעילותו למזרח אפריקה.
כאשר ניומן המשיך במסעו אחרי חיות הבר הגדולות, האזור לא היה יציב מבחינה פוליטית בין שבטי הזולו לבריטים ובני בריתם הסווזי. מהומות פרצו שהוליכו להתקוממות אלימה בזולולנד. ניומן עם כישורי השפות שלו, וידידות עם מנהיגי סווזי והיכרות אינטימית עם השטח היה מסוגל לפעול מטעם הכוחות הצבאיים הבריטים. הוא קיבל הצעה להצטרף לצבא בדרגת סרן ולהיות מפקד אחד המוצבים הסוואזיים.[2]
במהלך תקופה זו ניומן פגש והתיידד עם נורמן מגנוס מקלאוד אחד מחבריו המרכזיים. האריסטוקרט מקלאוד היה חייל לשעבר ומילא מגוון תפקידים אדמיניסטרטיביים בממשלת הקולוניה, וגם עסק בצייד חיות בר גדולות. הוא בחן אפשרות לפעול באופן דומה לניומן רק באזור אחר - דרום אפריקה. מקלאוד וניומן יצרו שותפות הדוקה וכשהמצב הפוליטי הגיע לצומת קריטי בשלהי 1878 הם נסעו לפגוש את המלך הסווזי כדי שינתק את תמיכתו במלך זולו.
בינואר 1879 החלה מלחמת אנגלו-זולו. התבוסה של הכוחות הבריטיים בקרב הובילה לנסיגתם. לאחר זמן מסוים הם התארגנו בכוח גדול יותר להילחם ולהביס את אנשי הזולו. במהלך המלחמה הקצרה ניומן הצטיין באומץ וסייע לביסוס ההשגים הבריטים בטרנסוואל וכריתת הברית עם ממלכת סווזילנד.
ניומן בילה לסירוגין את רוב העשור לאחר מכן בין דאגותיו לחקלאות, למסחר ולארגן משלחות ציד. הוא טייל וצד רבות ברחבי נהר הלימפופו תוך שהוא השכיר את החווה שלו ושכר אדמות ממשפחת המלוכה הסווזאית לגידול בקר בגבולות סווזילנד וטרנסוואל. בשנת 1885 היה מעורב בסכסוך עם ממשלת טרנסוואל לגבי הבעלות על האדמות שלדעתם היו בטרנסוואל ולא בסוואזילנד כפי שניומן האמין. נראה כי ניומן חי בתקווה ששלטונות טרנסוואל בפרטוריה ישכחו אותו, אבל הם לא שכחו.[2]
מזרח אפריקה
בשנת 1890 ניומן התעייף מהתנצחויות המשפטיות על הבעלות על חוותיו ועבר למזרח אפריקה ונזקק להון כדי לארגן מסעות לציד פילים. במאי 1890 התמנה לתפקיד בכיר בצוות הניהולי הבריטי במזרח אפריקה הבריטית. ניומן שישב במומבסה הגדיר את עצמו כפעיל במזרח אפריקה תחת הנהגתו של פרדריק לוגארד עמו פיתח במהירות מערכת יחסים עדינה. בארבעת החודשים הראשונים שלו עם חבורת עובדים הם פרצו דרכים בתוך הסוונות לתוך הארץ, תוך יצירת קשרים עם התושבים המקומיים. כשהדרך הושלמה היא סיפקה לניומן גישה קלה לשטחי הציד של פנים הארץ, גם אם לא שיפרה את תנאי המסחר.
בסוף 1890 השתתף ניומן במסע של חברת תשתיות של סר ויליאם מקינון, כדי להכשיר את מסלול קו הרכבת המוצע לאגם ויקטוריה. כשהם עזבו את מומבסה ב -1 בדצמבר הם נסעו ברחבי מדבר טארו הצחיח והתקדמו צפון מערבה עד אזור ניירובי הנוכחי. הייתה זאת עונת הגשמים, והמסע היה קשה, עד שהגיעו לאגם ויקטוריה וסיימו את הסקר בעיר קיסומו.
במהלך הסקר לחברת הרכבות, ניומן צד חמישה פילים וחמישה היפופוטמים.[4] עוצמת החוויה שלו הייתה גדולה ומרגשת. חוויה שהובילה להחלטה להפוך לצייד פילים מקצועי. בנסיעתו חזרה למומבסה ב־25 במאי 1891 הותקפה המשלחת החוזרת על ידי אנשי המסאי כגמול על החרמת הבקר שלהם על ידי משלחת קודמת שהוביל פרדריק ג'קסון, ידידו של ניומן. ניומן נפצע בפרק כף היד ולצידו נהרגו שלושים ושמונה מאנשיו .
צייד פילים
בסוף 1893 חזר ניומן למומבסה כדי להתחיל בקריירה כסוחר שנהב. מטרתו הייתה לנסוע לנדורובו שם האמין שקיימים עדרי פילים גדולים. בסוף דצמבר 1893, הוא יצא למסע שנמשך ארבעה עשר חודשים. בתחילה הוא הלך בדרך השיירות הישנה, חצה את עמק נהר התנא ואז ירד למרגלות רכס ניאמבני. הוא עבר מרחק של 450 מיילים ממומבסה בתשעה שבועות.[1] לאחר שהקים את בסיסו ניומן היה מוכן להתחיל בציד. במהלך החודשים הבאים הוא הסתובב בתוך היבשת, אסף שנהב, ומדי פעם אסף חרקים ופרפרים באזור מרו.
הביקוש העולמי לשנהב ממזרח אפריקה הבריטית בסוף המאה ה -19 היה גבוה מאוד.[2] הדבר היה אסון עבור הפילים, אך הוא סיפק הון נחוץ לאפריקה המשוונית. אנשים כמו ניומן סיפקו את הביקוש למוצר. בזכרונותיו ניומן לא מתייחס לאתיקה של המסחר בשנהב. הוא התרכז במקום זאת בקשיי המסע אל פנים הארץ.[5] במסע מפרך אחד באוגוסט 1896 ניומן צד ארבעה עשר פילים, הצייד הגדול ביותר שלו.
שאיפתו של ניומן להגיע לאגם רודולף (המכונה אגם טורקנה) הושגה במהלך משלחת שערך בשנת 1895. עם זאת, הציד סביב אגם רודולף לא זכה להצלחה מכיוון שהשטח היה קשה וותנאי מזג אוויר קשים. ביום השנה החדשה 1896 נהרג משרתו האישי, שבבנה, על ידי תנין תוך כדי הרחצה ורבים מאנשיו נפגעו מעקיצות של זבוב הצה צה. ניומן כתב כי הוא צד מספר בעלי חיים גדולים לפני שהרובה שלו נתקע, מה שאפשר לפיל זועם לפצוע אותו. פציעותיו היו חמורות דיין וכפו עליו תקופת שיקום שנמשכה מספר חודשים.[1] הפציעה צמצמה את מסעות הציד אך הוא ניצל את זמנו לאיסוף דגימות עבור המוזיאון הבריטי, כולל סוג לא ידוע בעבר של דבורים שנקראו על שמו. הוא שב למומבסה עם השנהב ואוספים באוקטובר 1896 במצב גופני ירוד ובזרוע פצועה ונבולה.
כתיבה על ציד פילים
ניומן חזר לבריטניה בשנת 1897 שם הוא התאושש ונהנה בשנתיים שלאחר מכן. הוא ביקר בטירה של משפחת מקלאוד בדונווגן ושם כתב על קורותיו ופרסם אותם בספר "ציד פילים באפריקה המשוונית המזרחית"[1] הספר הוא אוטוביוגרפיה שהתקבלה היטב על ידי הביקורת באותם ימים.[6] הספר שופר בעבודותיהם של שלושה אמני טבע בולטים, חברו ג'ון גיל מילאיס, אדמונד קלדוול וג'ורג 'אדוארד לודג' והופיע כפרסום מפואר. הפרסום המפואר הנציח את שמו של ניומן כצייד פילים וכדמות ממסדית. ניומן זכה במוניטין גם ככותב מאמרים בנושא חיות בר ובעל סמכות בנושא חיות הבר של אפריקה. בזכות המחקרים המדעיים הכלולים בספרו הוא הוכר כזואולוג רציני.
מלחמת הבורים
באוקטובר 1899 התחילה מלחמת הבורים בין הרפובליקות הבוריות ובריטניה. ניומן חזר לדרום אפריקה שם התגייס לצבא הדרום אפריקאי שהוקם. הידע שלו באפריקה ובמיוחד ניסיונו במלחמת זולו גרמו לכך שקיבל את דרגת סגן. ניומן שירת כחלק מחטיבה רכובה בכוח שדה של נטאל בפיקודו של סגן אלוף דאגלס קוקרנה, והשתתף בשבירת המצור על העיירה לדיסמית' ובקרבות נוספים.[8] ניומן לא נשאר עד סיום המלחמה בדרום אפריקה ושב לבריטניה בשנת 1901.
שנים אחרונות במזרח אפריקה
לאחר תקופה מסוימת בדרום אפריקה, שם לא הצליח להשיג תפקיד ממשלתי בטרנסוואל, חזר למזרח אפריקה שם התכוון לחדש את פעילות ציד הפילים שלו. באוגוסט 1901 הוא ביקור אצל ידידו הוותיק פרדריק ג'קסון שמילא את מקום המושל באנטבה.[2] כוונתו של ניומן הייתה לצאת צפונה לצוד בסמוך לגבול אטיופיה. ניומן חזר ככל הנראה זמן קצר לאחר מכן לבריטניה.
בתחילת 1902 הוא שב שוב למזרח אפריקה, שם שהה בהר קניה במשך חמש שנים, ויצא מעת לעת צפונה לצוד פילים. הוא נע בין ביצות לוריאן, אגם רודולף וצפון גוואסו נירו במהלך 1903 ו -1904. אף על פי שסחר השנהב עדיין היה רווחי, אבל הרווח היה בירידה עקב בעיות פוליטיות שיצרו האתיופים והסומלים שהקשו על הצייד והמסחר בשנהב.
עם סיום שנת 1905 רווחיו הכספיים משנהב היו נמוכים מאוד. במהלך אותה שנה הוא ירה בסך הכל בחמישה עשר פילים. ניומן שכבר אז היה במצב קשה, ספג גם ביקורת מתושבי הקולוניה במזרח אפריקה שהתנגדו לציד הבלתי מבוקר של חיות הבר הגדולות. ניומן התחיל להרגיש מותקף ואמר שהוא מרגיש מנודה.[7] הוא הגיב בפרסום מודפס בו הציג את רעיונותיו כיצד ניתן לשלוט בסחר השנהב וציד הפילים הבלתי לגיטימי. הוא גם הציע את שירותיו שוב כסוכן ממשלתי תמורת משכורת שכללה את זכותו לסחור בשנהב. דבריו אלה לא הועילו לו, ואחרי מסע ציד אחרון באגם רודולף בשנת 1906 התברר כי ימיו כצייד פילים הסתיימו.
מוות בלונדון
בספטמבר 1906 הפליג ניומן לאנגליה. על הספינה היה מלאי השנהב שאותו מכר בסכום סביר של 4,500 ליש״ט.[2] הוא שמר כמה פריטים נבחרים עבור חבריו, כולל מילאיס, שאיתם שהה בהורשאם באפריל 1907. בנו של מילאיס, ראול מילאיס – לימים גם אׇמָּן וצייד – זכר אותו בתור „איש קטן עליז, שעשה הרבה כיף והיה טוב עם לילדים”.[2]
ניומן הבודד התכוון לחזור למזרח אפריקה. הוא קיים פגישה עם ג׳יימס הייז סאדלר במשרד המושבות בלונדון מתוך כוונה לנהל משא ומתן על קבלת אדמות ממשלתיות בקניה. על כך הוסכם ביניהם בסוף מאי, אך ההסכם עם ניומן מעולם לא נחתם, מאחר שב־29 במאי ניומן התאבד בביתו במרכז לונדון.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 A H Neumann, Elephant Hunting In East Equatorial Africa, London, Rowland Ward, 1897
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Monty Brown, Hunter Away, The Life and Times of Arthur Henry Neumann, Private Pressing, London, 1993
- ^ J G Millais., Wanderings and Memories, London, Longmans, Green, 1919
- ^ G Sacker, Arthur Neumann- White Hunter, The Journal of the Orders and Medals Research Society, Vol 19, No.3
- ^ The Field Magazine 15 June 1895
- ^ Edinburgh Review 1899
- ^ J G Millais, Obituary of Arthur Henry Neumann, June 1907
32616872ארתור ניומן (חוקר)