ארקדי וייספאפיר
| ידוע בשל | השתתפותו במרד בסוביבור |
|---|---|
ארקדי מויסייביץ' וייספאפיר (ברוסית: Арка́дий Моисе́евич Вайспапи́р; (23 בדצמבר 1921 – 11 בינואר 2018) היה ממשתתפי המרד בסוביבור, ומאחרוני הניצולים ממנו שנותרו בחיים.
קורות חיים
ערך מורחב – המרד במחנה סוביבור
נולד במושבה חקלאית יהודית בוברובי קוט בדרום אוקראינה (כיום נמצאת המושבה בתחומי מחוז חרסון של אוקראינה), ילדם האמצעי של מויסיי (משה) וראיסה וייספאפיר. למד בבית ספר יהודי ביידיש. בשנת 1938 נאסר אביו ונידון למוות באשמת פעילות אנטי סובייטית. בשנת 1939 סיים את לימודיו בבית הספר והחל לעבוד כטרקטוריסט. ב-1940 התגייס לצבא האדום.
מהיום הראשון של הפלישה הנאצית לברית המועצות לחם בחזית. במהלך הקרב להגנת קייב נפצע ונפל בשבי הגרמני. בהתחלה הצליח להסתיר את יהדותו. שהה במחנות שבויים בצ'רניהיב ולאחר מכן בעיר הומל תחת שם בדוי. במרץ 1942 "התגלתה" יהדותו. הוא הופרד מהחיילים שאינם יהודים, ונשלח למחנה עבודה בגטו מינסק, שם שהה כשנתיים. בספטמבר 1943 נשלח עם עוד יהודים ממינסק למחנה הריכוז וההשמדה סוביבור שבפולין. במחנה הוא התקשר עם אלכסנדר פצ'רסקי, ולקח חלק בתכנון התקוממות האסירים שהתרחשה במחנה ב-14 באוקטובר אותה שנה. בתחילת המרד הוא ביחד עם הנער יהודה לרנר חיסל בעזרת גרזן את מפקד השומרים, איש SS זיגפריד גרייטשוס ואת השומר האוקראיני בשם קריאט . וייספאפיר הצליח להימלט מהמחנה אל היערות שבסביבה. הוא נע דרך היערות מזרחה, עד שפגש יחידת הפרטיזנים סובייטים באזור ברסט. הוא הצטרף אליהם ולחם בשורות הפרטיזנים כמקלען עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום.
עם הגעת הצבא האדום, התגייס וייספאפיר מחדש לצבא. הוא צורף ליחידת הסיור ולחם בשורותיה עד לסוף המלחמה. הגיע עם יחידתו עד לאזור פומרניה שבצפון-מזרח גרמניה. לאחר המלחמה שב לעיירת הולדתו ושם גילה כי הוא היחיד ששרד את המלחמה מכל משפחתו - אחיו הבכור נפל בקרבות עם הגרמנים ב-1941, אימו ואחותו הקטנה נרצחו על ידי הנאצים יחד עם כל תושבי המושבה היהודים.
ארקדי למד הנדסה בעיר זפורוז'יה. שם גם התחתן ונולדו לו שני בנים. לאחר סיום הלימודים עבד במפעלים שונים בערים : לוהנסק, באחמוט ודונייצק. בשנת 1953 פגש בלוהנסק באקראי את אלכסנדר פצ'רסקי. בשנת 1963 השתתף בפגישה הראאשונה של תשתתפי המרד, אשר נערכה בדירתו של אלכסנדר פצ'רסקי בעיר רוסטוב על הדון. מאז נערך המפגש של הניצולים כל 5 שנים, עד למותו של פצ'רסקי ב-1990.
ארקדי פרש לגמלאות בסוף שנות ה-80. בשנת 1994 עבר להתגורר בקייב.
ב-1 בדצמבר 2016 העניק לו נשיא אוקראינה את אות מסדר ההצטיינות (אנ') מהדרגה השלישית.
ב-11 בינואר 2018 נפטר בביתו בקייב.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של ארקדי וייספאפיר (רוסית)
