ארננדו דה אלרקון
אַרְנַנְדוֹ דֶה אַלַרְקוֹן (בספרדית: Hernando de Alarcón) היה מגלה ארצות ספרדי בן המאה ה-16 שנודע כמי שהוביל משלחת ימית, בצמוד למשלחת היבשתית של פרנסיסקו וסקס דה קורונדו דרך מפרץ קליפורניה ובמעלה נהר הקולורדו עד הקצה הדרום-מערבי של מדינת אריזונה של ימינו והקצה הדרום-מזרחי של מדינת קליפורניה של ימינו.
על קורותיו בטרם הצטרף למשלחת קורונדו לא ידוע דבר פרט לכך שנולד בטרוחיו שבאקסטרמדורה שבצפון-מערב ספרד.
משלחת קורונדו הוקמה ביוזמת אנטוניו דה מנדוסה, המשנה למלך של מלכות המשנה של ספרד החדשה (מקסיקו של ימינו) לאחר שקיבל דיווח מהכומר הפרנציסקני מרקוס דה ניסה שערך סיור צפונה ב-1539 במטרה לברר את נכונות האגדה על העיר סיבולה שעל פי האגדה עמדה בראש ממלכה של שבע ערי הזהב. דה ניסה סיפר לדה מנדוסה שהוא הגיע לסיבולה, אם כי לא נכנס אליה ורק ראה אותה מרחוק, אבל העיר שניצבה על גבעה רמה, נראתה עשירה וגדולה כמו טנוצ'טיטלאן בירתם של האצטקים (כיום מקסיקו סיטי). דה מנדוסה החליט למנות את פרנסיסקו וסקס דה קורונדו, שהיה ידידו, לפקד על משלחת שמטרתה למצוא ולספח לספרד החדשה את סיבולה ואת הערים העשירות סביבה.
קורונדו הכין משלחת גדולה שכללה שתי קבוצות: הקבוצה הראשית, ובה מעל ל-300 חיילים אירופים (מרביתם ספרדים), ובין 1,300 ל-2,000 אינדיאנים מקסיקנים מבני בריתו, נעה צפונה ביבשה, והקבוצה שנייה, שכללה שלוש ספינות, שבראשה עמד אלרקון, נועדה לשאת את האספקה ונשק נוסף ולנוע במקביל צפונה לאורך החוף. המשלחת היבשתית שבראשה קורונדו יצאה מקומפוסטלה (כיום במדינת נאיאריט) ב-23 בפברואר 1540.
אלרקון הפליג צפונה מאקפולקו ב-9 במאי 1540 בשתי ספינות: "סן פדרו" ו-"סנטה קטלינה" ובקולימה הצטרפה אליו ספינה שלישית "סן-גבריאל". ההוראות שקיבל אלרקון מדה מנדוסה היו לפגוש את קורונדו בקו הרוחב 36 צפון. הצי הקטן נע לאורך החוף במפרץ קליפורניה עד שהגיע לשרטונות החול שבראש המפרץ, חלק מהדלתה של הקולורדו, שבלמו את משלחתו של פרנסיסקו דה אויואה שהגיע לאזור שנה קודם לכן. מכיוון שהוא הצטווה לחבור לקורונדו צפונה משם בכל מחיר הוא ניסה להפליג דרך השרטונות, וכל שלוש הספינות עלו על שרטון ונתקעו. שיטפון פתאומי שחרר את הספינות והם המשיכו צפונה וגילו את השפך של נהר הקולורדו. האירופים הראשונים שחזו בנהר. אלרקון החליט לכנות את הנהר Buena Guia (המדריך הטוב), בהתייחס לפרט בשלט האצולה של דה מנדוסה.
ב-26 באוגוסט 1540 הפליג אלרקון בראש צוות בן שתי סירות במעלה הקולורדו, שנעזרו במפרשים ובחתירה. הם פגשו אינדיאנים, ככל הנראה בני היומן (Yuman), שהיו תחילה עוינים, אבל אלרקון הצליח לשכנע אותם באמצעות מתנות על כוונותיו לשלום, והם הסכימו לצייד אותו במזון ואף לסייע בגרירת הסירות במעלה הנהר תמורת מתנות. במסגרת כמה מסעות שערך בקולורדו הגיע אלרקון עד שפך הנהר חילה לקולורדו באזור העיר יומה באריזונה של ימינו. הוא לא המשיך צפונה, ומכיוון שלא הצליח לקבל ידיעות מהאינדיאנים על מיקומו של קורונדו הוא החליט לחזור על עקבותיו. לפני כן הוא הכין צרור מכתבים לקורונדו וקבר אותם מתחת לעץ כשהוא מסמן את המקום בצלבים. זמן קצר אחר-כך הגיע למקום מלצ'יור דיאס, אחד ממפקדיו של קורונדו שהצטווה לאתר את אלרקון, חשף את המכתבים וגילה שאלרקון עזב.
אלרקון שב לנמל בקולימה ודיווח למשנה למלך על קורותיו. המשנה למלך היה כה מאוכזב שהוריד אותו בדרגה, שלח אותו לאחת מהאחוזות של המרקיז דל ואייה (Marquis Del Valle) והוא מת זמן קצר אחר-כך.[1]
אף שלא השיג דבר מבחינת המשלחת היה אלרקון לאירופאי הראשון שהגיע לנהר הקולורדו והוא היה גם הראשון שזיהה ששטח האדמה אותו כינו "האי קורטס" (אִיסְלָה דֶה קוֹרְטֶס) או האי קליפורניה איננו אי אלא חצי אי (כיום חצי האי באחה קליפורניה) ולכן הים אותו כינו ים קורטס הוא בעצם מפרץ גדול (מפרץ קליפורניה).
לקריאה נוספת
- James Burney, A chronological history of the discoveries in the South Sea or Pacific Ocean, pages 213-216
- Paul A. Myers, North to California: The Spanish Voyages of Discovery, 1533-1603, Llumina Press, 2004, מסת"ב 9781595262516, pages 166-177
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
33074699ארננדו דה אלרקון