ארמין בלשה

ארמין בלשה
Balassa Ármin

ארמין בלשה (במקור: אהרון וייס, בהונגרית: Balassa Ármin; הודמזוושרהיי, 4 באוגוסט 1861 – סגד, 12 בינואר 1924) היה עורך דין, עיתונאי וסופר יהודי-הונגרי.

ביוגרפיה

הצלחות ראשונות

אהרון וייס נולד במשפחה יהודית ולפי פנקס הרישום של הקהילה היהודית בעיר הולדתו אביו היה אנטון וייס ואמו צילי גיינר. בלידתו נרשם בשם אהרון וייס. הוריו הקפידו מאוד על לימודיו ובשנת 1880 עבר את בחינות הבגרות בתוצאות מצוינות בבית הספר התיכון בעיר הולדתו. בכיתות הגבוהות של בית הספר התיכון שמו הפרטי ההונגרי היה ארמין. בסיום לימודיו בתיכון החל ללמוד בספטמבר 1880 בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). הוא סיים את לימודי המשפטים שלו רק ב-1888, משום שהקדיש זמן רב לשאיפותיו הספרותיות והעיתונאיות גם כסטודנט באוניברסיטה. הוא כתב מחזות והלחין שירי עם. מאמריו הופיעו ב"חדשות בודפשט" (Budapesti Hírlap) תחת השם של WA. כבר בשנת 1881 שינה את שמו לארמין בלשה, והצו מס' 45414 משנת 1881 אישר את שינוי השם. הצלחותיו המוקדמות הובילו אותו גם לספרות ולתיאטרון, לאחד ממחזותיו הלחינו את המוזיקה פישטה דנקו (מוזיקאי צועני הונגרי, כותב שירים מפורסם מאוד) ודיולה סקאצ', מחזה שלו הועלה בעיר הולדתו הודמזוושרהיי, ולאחר מכן בסגד, בקושיצה ובסקשפהרוואר. שם המחזה היה "לאצי המסכן". ב-1888 פרסם לחנים לשבעה שירים של הסופר ומשורר לאיוש פושה.

קריירה

הצלחתו בתחום הספרות והעיתונות לא גרעה מהקריירה המקורית שלו, הוא הפך לעורך דין לאחר לימודיו באוניברסיטה, ובמאי 1889 קיבל את הרישיון שלו מהמועצה המלכותית למשפטים בבודפשט. ביוני 1889 פתח את משרד עורכי הדין שלו בסגד בקומה הראשונה של "בית גרין" ליד בית המרקחת ברקצ'אי, בכיכר סצ'ני 13. כיום ידוע שזה התחיל אצלו קריירה מוצלחת מאוד של עורך דין. ארמין בלשה הפך לסנגור מצוין, הידע המעמיק שלו במשפט, הזיכרון המעולה וההיגיון המופתי שלו עזרו לו בכך. בנוסף לעיסוק המשפטי, מאמריו על הספרות המשפטית פורסמו בכתבי העת "המשפט" (A Jog) "עיתון עורכי הדין" (Ügyvédek Lapja), ו"המשפטן ההונגרי" (Magyar Jogász) בשנות ה-90 של המאה ה-19 ובעשור הראשון של המאה ה-20 הוא היה עורך דין וכותב מאמרים מבוקש בסגד. בלשה כתב הרבה לעיתונים מחוץ לבודפשט (Szegedi Napló, Szegedi Híradó, Aradi Közlöny, Hazánk, Nagyvárad) וכו' והקים את העיתון היומי "סגד והסביבה" Szeged és Vidéke) (1920-1902)), שבו הוא היה המוציא לאור וגם העורך הראשי. כיוון העיתון היה לאומי ליברלי, בדיוק כמו השקפת עולמו של ארמין בלשה. כעורך דין פלילי פעיל, בלשה היה משוכנע שהמשפט הפלילי משמש הן להגנה על האינטרסים הציבוריים וגם של המדינה והן להגנה על חירויות האזרח. הוא הוגדר על ידי צורת חשיבה זו גם בתחומים אחרים של החיים האזרחיים. במקביל, התאפיין גם בפתיחות הליברלית ולמרות הסיפורת האנכרוניסטית והפרובינציאלית שלו, הוא נתן מקום לכתבים המודרניים של המאה ה-20 כמו דיולה יוהאס, מיהאי באביץ', דז'ה קוסטולאני, גזה צ'אט (במקור יוז'ף ברנר), ואפילו לזולטאן שומיו (בסביבות 1910).

השינויים הפוליטיים

עמדתו התקרבה לרדיקליזם הליברלי של אוסקר יאסי מאמצע העשור הראשון של המאה ה-20 אך אחרי 1910 הוא לא יכול היה וגם לא רצה "לצעוד" איתם. מלחמת העולם הראשונה הגיעה עם בעיות פיננסיות. באותה תקופה בלשה ערך את העיתון עם צוות צעיר יותר. במהלך שתי המהפכות (מהפכת החרציות והרפובליקה הסובייטית ההונגרית), השליטה בעיתון חמקה לחלוטין מידיו. הוא לא יכול היה לעקוב אחר האירועים המואצים. למורת רוחו הופיעו בעיתון שלו מאמרים שבגינם המערכת האנטי-מהפכנית המנצחת תקפה אותו. בספטמבר 1919 הוביל בלשה משלחת לפרנסי העיר בשם יהודי סגד כדי למחות נגד ההסתה לביצוע פוגרום באזרחי סגד היהודים. לאחר מכן, פרש יותר ויותר מהחיים הציבוריים אל ספריו, שם עסק בקלאסיקות ובפילוסופים שהיו יקרים ללבו. הוא רצה לכתוב את זיכרונותיו, אבל היה עייף ומוגבל בשל מחלת הלב שלו. בלשה נפטר ב-12 בינואר 1924 בסגד. ההספד שלו נכתב על ידי הסופר הגדול פרנץ מורה. על קברו, נפרדו ממנו הרב עמנואל לעף ודיולה יוהאס. הוא הובא למנוחות בבית הקברות היהודי בסגד (29-1-9).

חייו הפרטיים

ב-10 במרץ 1891, נשא לאישה את בתו של אדולף לייר (Leyer Adolf), בעל אחוזות. שלושה ילדים נולדו מנישואיהם.

יצירותיו (מבחר)

• "לאצי המסכן" (מחזה עממי, 1887);
• "סמל הפירמה" (מחזה עממי, 1893);
• "לבבות איכרים" (טרגדיה עממית, 1899);
• "בזכות הלאמת אמנות הבמה בסגד" (1896);
• "מקלופי עד בוקאני" (מחשבות פוליטיות, 1909).
• "פסטיבל הזיכרון של אגודת דוגוניץ': לרגל יום השנה הראשון למותו של המזכיר הכללי המנוח של האגודה ב-28 באפריל 1918 כתבו ארמין בלשה ופרנץ מורה עורך יוז'ף סלאי. סגד: אגודת דוגוניץ', 1918.
• "זריעת סתיו": (שנים עשר נאומים). סגד, ארמין בלשה, 1920.
• בלשה עסק גם בהלחנת מוזיקה וכמה שירי עם שלו ראו אור.

חברות באגודות

• לשכת עורכי הדין סגד (מ-1889 עד מותו)
• אגודת סגד למדעי החברה (1904–1910)
• אגודת דוגוניץ' (מ-1892 עד מותו)

לקריאה נוספת

• אנדראש לנדייל: ארמין בלשה. כתב העת סגד 1991/14; ראה גם באנדראש לנדייל: "חייליו הפשוטים של העט": סקיצות לתולדות העיתונות של סגד. סגד: 1999. עמוד 84–98. מסת"ב 963 9144 42 8
• לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. פטר אויווארי. ארמין בלשה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמין בלשה בוויקישיתוף

• דיוקנאות מהיסטורית העיתונות של סגד, ארמין בלשה, באתר sulinet.hu

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34538836ארמין בלשה