ארווין זלצברגר
| לידה |
1912 פאלה, בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1995 (בגיל 83 בערך) בלגרד, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה  |
| כינוי | סטאנקו Stanko |
| השתייכות | הצבא העממי היוגוסלבי |
| דרגה | גנרל-מאיור |
| תפקידים בשירות | |
| הפרטיזנים של טיטו, מפקד מערך הארטילריה של צבא יוגוסלביה. | |
ארווין (סטאנקו) זלצברגר (בבוסנית: Ervin-Stanko Salcberger; 1912, פאלה, בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית - 1995, בלגרד, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה וגנרל-מאיור בצבא העממי היוגוסלבי.
זלצברגר נולד בפאלה ואת השכלתו רכש בסרייבו. ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית הצטרף ארווין זלצברגר לכוחות הפרטיזנים של טיטו וזכה לכינוי "סטאנקו". הוא פיקד על יחידת פרטיזנים בבוסניה ובהמשך, מונה לראש מטה אוגדת הפרטיזנים ה-17. שני אחיו אלכסנדר ואלפרד ואחותו בבה הצטרפו אף הם לכוחות הפרטיזנים ומצאו את מותם.[1]
לאחר המלחמה המשיך ארווין זלצברג לשרת בצבא יוגוסלביה. הוא סיים את האקדמיה הצבאית היוגוסלבית בבלגרד ומונה למפקד בית הספר לארטילריה של הצבא. בהמשך פיקד על מערך הארטילריה בצבא יוגוסלביה והיה ראש המטה של אחת מאוגדות הצבא. הוא השתחרר מהצבא בדרגת גנרל-מאיור. ארווין זלצברגר הלך לעולמו ב-1995 בבלגרד ונקבר בשדרה המרכזית של בית העלמין היהודי שבעיר.[2][3] רעייתו של ארווין זלצברגר לאה (לייקה) זלצברגר לבית אָבִינוּן (1913 - 2006) הייתה אף היא פרטיזנית ולחמה באוגדת הפרטיזנית ה-7 של באניה.[4]
הערות שוליים
- ^ יהודים - "גיבורים לאומיים של עמי יוגוסלביה", באתר "ההתנגדות היהודית בשואה", אוחזר ב-1 באוגוסט 2014.
- ^ השדרה המרכזית של בית העלמין היהודי בבלגרד, באתר makabijada.com, אוחזר ב-1 באוגוסט 2014 (בסרבו-קרואטית).
- ^ תמונת מצבתם של ארווין ולאה זלצברגר בבית העלמין היהודי בבלגרד, באתר makabijada.com, אוחזר ב-6 באוגוסט 2014.
- ^ "רבע מיהודי בוסניה הבוגרים לחמו", באתר "ההתנגדות היהודית בשואה", אוחזר ב-10 באוגוסט 2014.
25770057ארווין זלצברגר