אק קויונלו
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | שאה |
| שפה נפוצה | טורקמנית, פרסית |
| עיר בירה | דיארבקר, תבריז |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1378 |
| פירוק | |
| תאריך | 1508 |
| ישות קודמת | קארה קויונלו |
| ישות יורשת | האימפריה הספווית |
אק קויונלו (טורקמנית: Akgoýunly, אזרית: Ağqoyunlu,טורקית: Akkoyunlu, פרסית וטורקית עות'מאנית: آق قوینلو, מילולית "בעלי הכבשה הלבנה") הייתה פדרציה של שבטי אוע'וז ששלטה בין השנים 1378–1508 באזרבייג'ן, ארמניה, מזרח טורקיה צפון עיראק ואיראן של ימינו.
היסטוריה
אק קויונלו השתייכו לשבט האוע'וזי ביאנדור (בגנדור) וייחסו עצמם לאב הקדמון המיתולוגי אוע'וז ח'אן. לפי מקורות ביזנטיים, כבר בשנת 1340 הייתה נוכחות של אק קויונלו באנטוליה. המדינה הראשונה של אק קויונלו, אשר שכנה באזור דיארבקיר, הוקמה בשנת 1402, בשטח שהוענק לאק קויונלו בידי טימור לנג. התפשטותם של האק קויונלו נמנעה בגלל עוצמתה של פדרציית השבטים היריבה קארה קויונלו (בעלי הכבשה השחורה). בשנת 1467, בהנהגת אוזון חסן (חסן הגבוה), שנחשב לגדול מנהיגיהם, הצליחו לגבור על שבט הקארה קויונלו, שהונהגו בידי ג'האן שאה. בנוסף על כך גבר אוזון חסן על המנהיג הטימורי אבו סעיד.
אק קויונלו התפשטו על חשבון הטימורים לאזור בגדאד, חופי המפרץ הפרסי. בנוסף, הם התפשטו לאיראן עד מזרח ח'וראסאן. התפשטות העות'מאנים ממערב הביאה את אק קויונלו לחתום ברית עם אויביהם הקרמאנים ממרכז אנטוליה. בשנת 1463 ביקש אוזון חסן את עזרתה של ונציה, יריבתם של העות'מאנים, אולם העזרה הוונציאנית לא יצאה לפועל. בשנת 1473 הובסו האק קויונלו על ידי העות'מאנים בטרג'אן, אבל המשיכו להתקיים.
בתקופת שלטונו של יאקוב (1478-1490) המשיכו בני אק קויונלו להתקיים, אולם מאבקים פנימיים גרמו להתפוררותם. בנוסף על כך היה איום מבחוץ. הספווים השיעים נלחמו נגד אק קויונלו, שהיו ברובם סונים. בקרב נחיצ'יבאן הובסו האק קויונלו בהנהגת אלואנד בידי הספווים בהנהגתו של שאה אסמאעיל הראשון. כך הקיץ הקץ על מדינת אק קויונלו האוטונומית שישבה במרדין. מנהיג האק קויונלו האחרון, מוראד, הובס גם הוא בידי הספווים, אך הצליח לזמן קצר, בשנת 1508, להקים מדינה בבגדאד. לבסוף נאלץ לסגת לדיארבאקר, וכך בא הסוף על שלטונם של האק קויונלו.
קישורים חיצוניים
