אקסל פון דם בוסשה
 | |
| אקסל פון דם בוסשה | |
| לידה |
24 באפריל 1919 בראונשווייג, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1993 (בגיל 73) בון, גרמניה |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1937–1945 (כ־8 שנים) |
| דרגה |
 מיור (ורמאכט) |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
אקסל פון דם בּוּסְשֶׁה (בגרמנית: Axel von dem Bussche; 24 באפריל 1919 - 26 בינואר 1993), היה קצין צבא גרמני שהשתתף בקשר העשרים ביולי 1944 להתנקש בחייו של אדולף היטלר.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
אקסל פון דם בוסשה נולד בעיר בראונשוויג ב-24 באפריל 1919, לאב גרמני ולאם דנית. שמו המלא היה הברון אקסל-ארנסט אוגוסט קלמור פרנץ אלברכט אריך לאו פון דם בוסשה-שטרייטהורסט (בגרמנית: Axel Ernst-August Clamor Franz Albrecht Erich Leo von dem Bussche-Streithorst).
בשנת 1937, בגיל 17 הצטרף דם בוסשה כחייל מקצועי לרגימנט של חיל רגלים של הצבא הגרמני. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 לחם בפלישה לפולין. בשנת 1940 השתתף במערכה על צרפת. לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות ביוני 1941 לחם דם בוסשה בחזית הרוסית. במרוצת הזמן זכה בארבעה עיטורי גבורה.
עד ראייה לרצח המונים
ב-5 באוקטובר 1942 נכח סרן פון דם בוסשה בשדה התעופה של העיר דובנו בחבל ווהלין במערב אוקראינה בעת שהושמדו בו אלפים מיהודי דובנו בירי לתוך בורות.
עד אחר לטבח זה היה המהנדס הגרמני, לימים חסיד אומות העולם, הרמן גרבה, שמסר במשפטי נירנברג עדות על האירוע. בעדותו סיפר גרבה כיצד הוא נקלע ב-5 באוקטובר 1942 לשדה התעופה של דובנו, שבו בוצע רצח המוני של אלפי יהודים. גרבה נוכח במו עיניו לראות כיצד אנשי האיינזצגרופן מובילים לאתר ההשמדה את יהודי העיר, משפחות משפחות. האנשים נצטוו להתפשט ולרדת לבור וטיפסו מעל ראשי אלו שנורו לפניהם אל המקום שלשם כיוונו אותם אנשי האס אס ונשכבו על המתים. כמה מהם ליטפו את אלה שהיו עדיין בחיים ואז נורו גם הם.
בפרוץ המלחמה העריץ דם בוסשה את היטלר, אולם בהדרגה, לאחר שנוכח ביחס כלפי תושבי פולין הכבושה, ולאחר מכן כלפי הרוסים, התעוררה בו סלידה עזה ממעשי הנאצים ולאחר שנוכח אישית בטבח בדובנו, החליט כי עליו לעשות מעשה.
בקשר נגד היטלר
דם בוסשה הצעיר, שהיה אז בן 23 שנים, לאחר שנכח בטבח, נחרד ממראה עיניו וטראומת הטבח רדפה אותו כל חייו. הוא החליט כי יש למגר את השלטון הנאצי ולהיפטר מאדולף היטלר. הוא חבר לקבוצת קציני צבא קושרים מן קבוצת ארמיות מרכז שהחל מספטמבר 1943 הונהגה על ידי הרוזן שטאופנברג. לימים הצהיר כי עמדו בפניו שלוש דרכים בלבד כדי להגן על כבודו כקצין: למות בשדה הקרב, לערוק, או למרוד נגד השלטון שהורה על הטבח בדובנו וכל מעשי הטבח האחרים. הוא בחר בחלופה השלישית והצדיק את כוונתו להרוג את היטלר בזכותו החוקית להגן על אחרים מפני ביצוע מעשים לא חוקיים ופליליים.
לאחר שורת ניסיונות כושלים של הקושרים להתנקש בחייו של היטלר, נערכו הקושרים בספטמבר 1943 לבצע ניסיון נוסף שהיה כרוך בהתאבדות. האיש שמצאו הקושרים, שהיה מוכן למסור את נפשו למען כבוד מולדתו ולמען ההגינות האנושית היה אקסל דם בוסשה. התוכנית התבססה על כך שנתברר כי מדי הצבא הגרמני אינם מתאימים לאקלים בחזית הרוסית והוחלט לעצב דגמים חדשים של מדים וחגור ולהציגם בפני היטלר. לשם כך נבחר אקסל פון דם בוסשה שהומרץ לפעול, אישית על ידי פון שטאופנברג. הדגמים עוצבו ותוכנן כי דם בוסשה יציגם בפני היטלר, במטהו, "מאורת הזאב", שבמזרח פרוסיה. דם בוסשה נבחר לתפקיד כי קצין חיל הרגלים נאה המראה, כחול העיניים ורם הקומה התאים לאידיאל של מה שכונה "הגזע הארי". הוא החליט לטמון בכיסי דגם המעיל שני מוקשים אשר יתפוצצו עם הפעלת מצת. בכוונתו היה לתפוס את היטלר בשעת בדיקת הדגמים, לאחוז בו ולהתפוצץ ביחד עמו. לימים תיאר דם בוסשה את משימתו כ"התאבדות פטריוטית".
ניסיון ההתנקשות לא יצא אל הפועל כאשר ב-16 בנובמבר 1943, יום לפני מועד ההדגמה המתוכנן, הותקפה מן האוויר על ידי מטוסי בנות הברית הרכבת שבה הובאו המדים וחגור, הדגמים הושמדו ודם בוסשה חזר ריקם לפלוגתו בחזית הרוסית. בדצמבר 1943 חזר דם בוסשה למטהו של היטלר על מנת לערוך ניסיון נוסף עם דגמים חדשים, כאשר היטלר החליט לפתע לצאת לברכטסגאדן לפגרת חג המולד. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1944, נפצע דם בוסשה קשה בחזית הרוסית ואיבד את אחת מרגליו. משימת ביצוע תוכניתו של דם בוסשה, להתפוצץ עם היטלר בעת הדגמת המעיל, הוטלה על קושר אחר – אוולד פון קלייסט. עקב שינויי לוח הזמנים התכופים והלא צפויים של היטלר לא התאפשר לפון קלייסט לבצע את ההתנקשות, עד אשר ההתנקשות בוצעה לבסוף ב-20 ביולי 1944 על ידי קלאוס שנק פון שטאופנברג.
כשיצאה ההתנקשות אל הפועל היה דם בוסשה מאושפז זה חודשים בבית החלמה של הוואפן אס אס בגרמניה, ועל כן לא היה מעורב בביצועה. דבר מעורבותו בשלבי הקשר שקדמו להתנקשות לא נתגלה לגסטפו ואיש מהקצינים הקושרים לא בגד בו ולא חשף את חלקו בקשר. כתוצאה מכך היה דם בוסשה אחד מן הבודדים מהקושרים ששרדו את מלחמת העולם ונותרו בחיים.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה למד דם בוסשה משפטים באוניברסיטת גטינגן ולאחר מכן נתקבל לשירות הדיפלומטי של גרמניה המערבית. בשנים 1954–1958 שירת בשגרירות הגרמנית בוושינגטון. לאחר מכן היה למנהל פנימייה בדרום גרמניה. בנוסף לכך היה חבר במועצת הכנסייה האוונגליסטית ויועץ לבנק העולמי. דם בוסשה עזב את תפקידו כמנהל הפנימייה לניהול חברה פרטית בשווייץ. בשנות השישים והשבעים הוא היה בעל משרה במועצה העולמית של הכנסיות ובשנת 1985 שב לגרמניה.
אקסל פון דם בוסשה נפטר בשנת 1993. בן 74 שנים היה במותו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יואכים פסט, היטלר יומנו של לא איש, עמ' 730. הוצאת כתר 1973.
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, עמ' 843. הוצאת שוקן 1962.
- זאב לקויר, הסוד הנורא, עמ' 24. הוצאת שוקן 1981.
- קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר לרציחת היטלר. עמ' 62 - 63. הוצאת מערכות, 1987.
- יוסף טל: Ein Mensch-zu-Mensch-Erlebnis im Wissenschaftskolleg Berlin (1994) in Axel von dem Bussche, Hase & Koehler Verlag, pp 125-131 מסת"ב 3-7758-1311-X
קישורים חיצוניים
28748125אקסל פון דם בוסשה