אפקט האדם השלישי
אפקט האדם השלישי (באנגלית: The Third Person Effect) הוא מושג שנטבע בשנת 1983 על ידי חוקר תקשורת ההמונים פיליפס דויסון (Phillips Davison), והוא מתאר את התופעה לפיה אנשים נוטים להעריך כי התקשורת משפיעה על אנשים אחרים יותר מאשר היא משפיעה עליהם עצמם. ב"אפקט האדם השלישי" נעשה שימוש במחקרים רבים, בעיקר בכאלה הבודקים ההשפעה של מסרים תקשורתיים כגון פרסום, אלימות, תפיסות גוף וכדומה.
ייחוס השפעת התקשורת ל"אחר" משקף אמונה במודל המייחס השפעות חזקות של התקשורת על הציבור, עד הבניית המציאות עצמה. לפי דויסון, הנטייה מתחזקת ככל שאותם אנשים "אחרים" נתפסים כרחוקים מקבוצות הייחוס העצמית (מעמד סוציו-אקונומי שונה, גיל, מגדר שונה וכדומה).
חקר הנושא
המחקר הראשון שערך דויסון היה בהשתתפותם של 33 סטודנטים מאוניברסיטת קולומביה, שנשאלו על ההשפעה של אמירה של מועמד בבחירות בניו יורק, בשאלה כמעט זהה בשני חלקים: הראשונה - השפעת האמירה על תושבי ניו יורק, והשאלה השנייה אודות ההשפעה עליהם (לו היו תושבי ניו יורק, או אם למעשה הם כאלה). התוצאות הראו ש- 48% חושבים שאחרים מושפעים יותר מהם, 6% שהם יותר מושפעים, 36% שההשפעה זהה, ו9% לא ענו. בנוסף, דויסון ערך ראיונות עם עיתונאים ושאל אותם כמה השפעה יש למאמרי המערכת של העיתונים. התשובות שקיבל היו לרוב בנוסח "מעט מאוד על אנשים כמוני וכמוך, והרבה על האנשים הפשוטים".
המחקר "הורים ומורדים" (ישראל)
במסגרת דיון שנערך בכנסת בשנת 2003 ועסק בהשפעות המדיה על ילדים ובני-נוער, הוצג בפני הוועדה לזכויות הילד המחקר "הורים ומורדים" שנערך על ידי ד"ר רבקה ריב"ק וד"ר יונתן כהן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ובו נבדקו בין היתר הערכות של הורים את מידת ההשפעה של הטלנובלה "המורדים" על ילדיהם ועל ילדים של אחרים. מבין ההורים לילדים הצופים בסדרה, 7% העידו כי הם מוטרדים מהשפעת הסדרה על התנהגות הבן או הבת שלהם, ו-26% ציינו כי הם מוטרדים מהשפעת הסדרה על התנהגות ילדים אחרים כלפי ילדיהם.
החוקרים ציינו שתי סיבות הפוכות אפשריות לתופעה:
- הערכה מוגזמת של תיאור החשש מהסדרה כלפי אחרים והערכה ריאליסטית של החשש מהשפעה עצמית ועל הקרובים.
- בושה בהודאה על כך שלסדרה השפעה עצמית ולכן הפחתה מההערכה על השפעה עצמית ועל הקרובים ואילו על הרחוקים ההערכה ריאליסטית.
החוקרים ציינו כי המחקר מוכיח את הבעייתיות שבדיווח עצמי.
סיבות אפשריות לתופעה
מהניסויים שונים שערך הסיק דויסון כי ישנה נטייה לתפוס את המסר השכנועי של התקשורת כמשפיע על אחרים יותר מאשר על "האני", והוא ייחס לכך כמה סיבות אפשריות:
- אופטימיזם לא ריאלי: אנשים נוטים לחשוב שהם חסינים למניפולציות, בניגוד לאנשים אחרים.
- עמדות כלפי המדיה: באופן כללי, יש עמדות שליליות נגד התקשורת ואנשים רבים קובלים על הטיות פוליטיות בהצגת המידע באמצעי התקשורת.
- מרחק אישי: אנשים שקרובים אלינו מבחינות מסוימות, נתפסים כדומים לנו יותר ולהפך.
אפקט האדם השלישי בחיי היום-יום
ניתן לראות דוגמאות להשלכות האפקט בתחומים שונים בכלכלה ובחברה. לדוגמה, בשוק המניות. כאשר ישנם פרסומים של אירועים שעלולים להשפיע על שוק המניות האפקט משפיע על ההיגיון של הסוחר, שמתאר לעצמו כי הפרסומים יגרמו למכירה או קניה של המניות האלה, ולכן הוא יבצע את הפעולות הללו בעצמו ויגרום להן לקרות. דוגמה נוספת היא שפרסומים הצופים מחסור של משהו (מוצר יסוד, לצורך העניין), יגרמו לאנשים למהר ולרכוש אותו - ובכך לגרום למעשה לאותו מחסור. תועמלנים משתמשים בהשפעה זו, והם יכולים לתמרן אנשים להתנהגות צרכנית מסוימת ("יש מלאי מוגבל"). הדוגמה נוספת היא בצנזורה. אנשים יטענו שיש להטיל צנזורה על פרטים מסוימים בתואנה כי הם יכולים להזיק ולהשפיע לשלילה על הציבור, אך עליהם עצמם יעידו כי הדברים אינם משפיעים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Davison, W.P, (1983), The Third Person Effect in communication, Public Opinion Quarterly, 47, 1-15
- Perloff, R.M. (2002). The third-person effect. In J. Bryant & D. Zillmann (Eds.), Media effects: Advances in theory and research (2nd ed., pp. 489-506). Mahwah, Mahwah, NJ : Lawrence Erlbaum.
26530945אפקט האדם השלישי