אפוריה
אפּוריה (מיוונית: ἀπορία) הוא מצב של בלבול ומבוכה הנובע מסתירות בטיעונים לוגיים. המונח מאפיין את סיומם של הדיאלוגים המוקדמים של אפלטון.
משמעות המילה ביוונית היא בלבול, חוסר מוצא. בפילוסופיה יוונית משתמשים במושג כדי לתאר את המבוכה שחשו בני שיחו של סוקרטס כאשר הביא אותם לסתירה. הוגים כמו דרידה, הגל והיידגר השתמשו במונח כדי לתאר מצב שבו אין פתרון לבעיה או שאלה פילוסופית.
פילוסופיה
השימוש באפוריה מוכר מהדיאלוגים של אפלטון, בעיקר מהמוקדמים שבהם. בדיאלוגים, אנשי השיחה (מצביאים, סופיסטים, רטוריקנים וכדומה) פותחים את הדיון בהגדרה שלהם. סוקרטס מתחיל לשאול שאלות ולתת דוגמאות נגדיות. הוא לא טוען ישירות נגד ההגדרה, אלא מנסה להבינה עד הסוף. בתהליך הזה הוא חושף את הפגמים מאחורי ההגדרות, ובכך מערער את ביטחונם של אנשי שיחו. לתהליך הזה קוראים השיטה הסוקרטית, על שמו. סוקרטס טוען כי הוא עצמו חש באפוריה והוא גורם לבני שיחו לחוש בה גם כן. רק אחרי שמגיעים לאפוריה יכולים להתחיל לבנות שיטה פילוסופית אמיתית[1]. אפוריה משמשת ככלי רטורי, ולא רק פילוסופי.
אריסטו טוען שבמקום להתחיל את הידע שלנו מהעולם ומתפיסתו השכלית, עלינו להתחיל לנסות לענות על השאלות שלא הצלחנו לענות עליהן. עלינו להתחיל באפוריה[2]. חלק בטא של ספרו מטפיזיקה הוא סדרה של שאלות הנובעות מאפוריה, ומשם מתחיל השיח הפילוסופי[3].
דרידה הגדיר את האפוריה כמצב של חוסר מוצא, סתירה פנימית בטקסט. אבל הוא טוען שלמרות זאת, מצב זה עדיף על כל פישוט שגוי של המציאות[4].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב. פילוסופיה יוונית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה תשנ"ז 1997-תשס"א 2001 כרך ב
- ^ אריסטו, המטפיזיקה;תרגם מיוונית ח"י רות ; עיבד ש' שקולניקוב, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ח
- ^ שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב. פילוסופיה יוונית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה תשנ"ז 1997-תשס"א 2001 כרך ג.
- ^ Hassan mohamed Gziel. Four Jacobean plays examined in terms of Derridian Aporia and the Dialogic concept of Mikhail Bakhtin. PH. D ThesisBar Ilan University Ramat Gan. 1998 p. 2