אסכולת המדריגל האנגלי
אסכולת המדריגל האנגלי מגדירה את תקופת השגשוג הקצרה אך האינטנסיבית של המדריגל המוזיקלי באנגליה, שנמשכה בעיקר משנת 1588 עד 1627, ומלחיני המדריגלים שפעלו בתקופה זו. המדריגלים האנגליים היו א-קפלה, שירה ללא ליווי, בסגנון קליל, ובראשית הדברים הסתמכו ברובם, אם כהעתקים ואם תרגומים ישירים, על מדריגלים איטלקיים. רובם נכתבו לשלושה עד שישה קולות.
סגנון ומאפיינים
סביר להניח, שהמניע לכתיבת מדריגלים נולד בהשפעתו של אלפונסו פראבוסקו, שעבד באנגליה בשנות ה-60' וה-70' של המאה ה-16 בחצר המלכה אליזבת; הוא כתב יצירות רבות בצורה זו, ולא זו בלבד, שהמדריגלים שלו היו פופולריים אלא שאף היוו השראה לחיקוי מצד מלחינים מקומיים. ההתפתחות שחוללה את פרץ כתיבת המדריגלים באנגליה הייתה, מכל מקום, התפתחות השירה בשפת המקום - בייחוד הסונטה - שהוליכה לכתיבת מוזיקה בסגנון האיטלקי. כשניקולאס יונג הוציא לאור את "מוזיקה טרנסאלפינה" בשנת 1588, זכה האוסף לפופולריות עצומה ופתח את השער לאופנה החדשה של הלחנת מדריגלים.
מוזיקה טרנסאלפינה היה קובץ של מדריגלים איטלקיים, רובם משל פראבוסקו ומארנציו, שהותאמו להם מילים אנגליות. הציבור אהב אותם וכמה אנתולוגיות דומות יצאו לאור מיד לאחר הצלחתה של הראשונה. יונג עצמו הוציא לאור "מוזיקה טרנסאלפינה" שנייה בשנת 1597, בתקווה לחזור על הצלחת הקובץ הראשון.
בעוד שוויליאם בירד, שהיה כנראה המלחין האנגלי המפורסם ביותר בזמנו, ניסה את כוחו בצורת המדריגל, הרי בפועל לא כינה מעולם את יצירותיו מדריגלים, וזמן קצר לאחר שכתב כמה שירים חילוניים בסגנון מדריגלי, חזר לכתיבת מוזיקה דתית ברובה הגדול.
מלחיני המדריגלים המשפיעים ביותר באנגליה, אלה שיצירותיהם שרדו במירב ההצלחה עד לימינו, היו תומאס מורלי, תומאס וילקס וג'ון וילביי. מורלי הוא המלחין היחיד מאותה תקופה, שהמוזיקה שכתב לבתי שיר של שקספיר שרדה עד היום. סגנונו מלודי, נוח לזמרה ועודנו מקובל על קבוצות של שירת א-קפלה. תפוקת ההלחנה של וילביי הייתה קטנה מאוד, אבל המדריגלים שלו בולטים בייחודם במבע רגשי ובכרומטיות; בשום פנים אי אפשר לטעות בינם לבין קודמיהם האיטלקיים. גם וילקס הלחין מוזיקה עתירת מבע ולעיתים כרומטית (והיה גם מלחין מיומן של מוזיקה כנסייתית, אבל לרוע מזלו כילה את עצמו בגיל צעיר, כשהפסיד במאבק עם אלכוהוליזם ודיכאון.)
השורה האחרונה של "ברבור הכסף" מאת אורלנדו גיבונס (1612):
- "רבים בימינו אווזים מברבורים, ורבים הטיפשים מן החכמים."
- "More Geese than Swans now live, more Fools than Wise."
נחשבת לעיתים קרובות לקינה על מות המסורת האנגלית.
אחד הקבצים החשובים ביותר של מדריגלים אנגליים היה "ניצחונות אוריאנה", אוסף מדריגלים שכינס תומאס מורלי, שהכיל 25 מדריגלים מאת 23 מלחינים שונים. הקובץ התפרסם בשנת 1601 כביטוי הוקרה לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה; כל אחד מן המדריגלים מכיל אזכור לאוריאנה, שם שהתייחס למלכה.
חיבור מדריגלים נמשך באנגליה עד שנות ה-20' של המאה ה-17, אבל השיר (air) ו"מוזיקת הרצ'יטטיב" עשו אותו למיושן; באיחור מה, הופיעו לבסוף מאפייני סגנון הבארוק באנגליה. בעוד המוזיקה של אסכולת המדריגל האנגלי כתובה בדרך כלל באיכות גבוהה ועודנה פופולרית גם כיום. התפוקה הכוללת של מלחיניה קטנה יחסית: לוקה מארנציו האיטלקי לבדו הוציא לאור יותר ספרי מדריגלים מסך כל פרסומי המדריגלים באנגליה, ופיליפה דה מונטה כתב יותר מדריגלים (מעל 1100) משנכתבו באנגליה במשך כל התקופה.
מלחינים
הרשימה הבאה כוללת כמעט את כל מלחיני אסכולת המדריגלים האנגלית שיצירותיהם התפרסמו. רבים מהם היו מלחינים חובבים, מהם שנודעו רק בספר מדריגלים יחיד, ואחרים בתרומות קטנות עוד יותר.
- ג'ון בנט (1575 בקירוב-אחרי 1614)
- ג'ון בול (מלחין) (1562-1628)
- ויליאם בירד (1543-1623)
- תומאס קמפיון (1567-1620)
- ריצ'רד קרלטון (1558 בקירוב-1638?)
- מייקל קוונדיש (15615 בקירוב-1628)
- ג'ון דאולנד (1563-1626)
- מייקל איסט (1580 בק'ירוב-1648 בקירוב)
- ג'ון פארמר (1565 בקירוב-1605)
- גיילס פרנאבי (1560מ בקירוב-1620 בקירוב)
- אלפונסו פראבוסקו (1543-1588) (איטלקי, אבל עבד באנגליה במשך שני עשורים)
- אורלנדו גיבונס (1563-1626)
- תומאס גרייבס (נודע בעבודתו מאז 1600 בקירוב)
- ויליאם הולבורן (נודע בעבודתו מאז 1629)
- ג'ון הולמס (מת ב-1629)
- ג'ון ג'נקינס (1592-1678)
- רוברט ג'ונס (נודע בעבודתו מאז 1597-1616)
- ג'ורג' קירביי (1565 בקירוב-1634)
- הנרי ליצ'פילד (נודע בעבודתו מאז 1613, מת אחרי 1620)
- תומאס מורלי (1557-1603)
- ג'ון מונדי (1555 בקירוב-1630)
- פיטר פיליפס (1560 בקירוב-1628) (חי ופרסם בהולנד, אבל כתב בסגנון אנגלי)
- פרנסיס פילקינגטון (1570 בקירוב-1638)
- תומאס טומקינס (1572-1656)
- תומאס ואוטור (1580 בקירוב-?)
- ג'ון וורד (1571-1638)
- תומאס וילקס (1576-1623)
- ג'ון וילביי !(1574-1638)
לקריאה נוספת
- The Oxford Book of English Madrigals, ed. Philip Ledger. Oxford University Press, Oxford, England, 1978. מסת"ב 0-19-343664-7 (Issued with recordings of 38 of these madrigals by Pro Cantione Antiqua (augmented) under Philip Ledger - OUP 151/2)
- Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. מסת"ב 0-393-09530-4
- Article "Madrigal" in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. מסת"ב 1-56159-174-2
- "ספר אוקספורד למדריגלים אנגליים" בעריכת פיליפ לדג'ר. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, אנגליה, 1978, מופץ בלוויית הקלטות של 38 מן המדריגלים האלה בביצוע "פרו קנטיקה אנטיקווה" (מורחב) בהנחיית פיליפ לדג'ר.
- גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות', 1954
- הערך "מדריגל" ב"מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, הוצאת מקמילן בע"מ, 1980
קישורים חיצוניים
34006175אסכולת המדריגל האנגלי