אנרי, רוזן פריז (1933–2019)

אנרי, רוזן פריז
Henri Philippe Pierre Marie d'Orléans
	אנרי, רוזן פריז
לידה	14 ביוני 1933; ווליאה-סן-פייר, ממלכת בלגיה
פטירה	21 בינואר 2019 (בגיל 85); הרובע השמיני של פריז, פריז, צרפת
שם מלא	אנרי פיליפ פייר מארי ד'אורליאן, רוזן פריז
מדינה	צרפת
בת זוג	מריה תרזה, דוכסית וירטמברג ; מיכאלה קוזיניו
שושלת בית אורליאן
תואר	רוזן פריז
אב	אנרי, רוזן פריז
אם	איזבל, נסיכת אורליאן-ברגנסה
צאצאים	ראו בהמשך

אנרי, רוזן פריז (בצרפתית: Henri d'Orléans;‏ 14 ביוני 1933 - 21 בינואר 2019) היה ראש בית אורליאן.

ביוגרפיה

אנרי נולד בווליאה-סן-פייר בבלגיה ב-14 ביוני 1933 לאנרי, רוזן פריז ולאיזבל, נסיכת אורליאן-ברגנסה, בתם של פדרו דה אלקנטארה, נסיך גראו-פארה ואלז'בייטה, רוזנת דוברז'נסקי דה דוברז'ניץ. בעת לידתו התגוררו הוריו בבלגיה בשל החוק שאסר על יורשי השושלות המלכותיות להתגורר בצרפת, אולם בשנת 1950 בוטל החוק ובני המשפחה עברו להתגורר בצרפת. עוד קודם לכן, בשנת 1947 קיבל אנרי היתר מיוחד מנשיא צרפת ונסן אוריו ללמוד בבורדו.

בשנת 1940 מת סבו הנסיך ז'אן, דוכס גיז, ואביו הפך לטוען לכתר הצרפתי, תוך שהוא נותן לאנרי את התואר דופן צרפת, ובשנת 1957 הוא העניק לו בנוסף את התואר רוזן קלרמון. ב-5 ביולי 1957 התחתן אנרי עם מריה תרזה, דוכסית וירטמברג, בתם של פיליפ אלברכט, דוכס וירטמברג ורוזה, ארכידוכסית אוסטריה, ממנה נולדו לו 5 ילדים. מאוקטובר 1959 עד אפריל 1962 עבד קלרמון במזכירות הכללית של הביטחון הלאומי כחבר בלגיון הזרים הצרפתי. לאחר מכן הוא הועבר לחיל המצב בגרמניה, ולאחר מכן שירת כמדריך צבאי בקורסיקה, שם אשתו וילדיו הצטרפו אליו בתחילת 1963.

בשנת 1967 השתחרר אנרי מהצבא, והוא ומשפחתו התגוררו לזמן קצר באחוזת מנואר דו קור-וולנט בלובסיין, ולאחר מכן שכרו דירה משלהם ברובע ה-15 בפריז. בתחילת שנות ה-70 ניהל אנרי משרד יחסי ציבור בז'נבה, שווייץ של חברת השקעות שווייצרית ששכנה בקורי. אנרי כתב מספר ספרים:

À mes fils‏ (1989)
Adresse au futur chef de l'État‏ (1994)
Désolé, Altesse, c'est mon jour de sortie‏ (1994)
?La France survivra-t-elle à l'an 2000‏ (1997)
Le passeur de miroir‏ (2000)
La France à bout de bras‏ (2002)
L'histoire en héritage‏ (2003)
La Royauté de l'Homme‏ (2016)

בנוסף, אנרי היה גם צייר ואף השיק מותג משלו של בושם. בנוסף, הוא התמודד ללא הצלחה במהלך הבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2004 מטעם אליאנס רויאל.

בשנת 1984 התגרש אנרי מאשתו מריה תרזה, דוכסית וירטמברג, ובאוקטובר אותה שנה התחתן בשנית עם מיכאלה אנה מריה קוסיניו אי קויניו דה ליאון, בתם של לואיס קוסיניו אי סבירה ואנטוניה מריה קויניונס דה ליאון אי באנואלוס, מרקיזת דה סן קרלוס. בעקבות גירושיו ונישואיו ללא אישור מהכנסייה נישל אותו אביו מתאריו והעניק לו רק את התואר "רוזן מורטן", בעוד אמו העניקה לגרושתו את התואר "דוכסית מונטפנסייה". בשנת 1989 התארסה בתו מארי, נסיכת אורליאן עם גונדאקאר, נסיך ליכטנשטיין, ואנרי ואשתו השנייה התקבלו בברכה על ידי אמו וגרושתו במהלך טקס האירוסין. לאחר מכן נודע לאנרי שהוא לא ילווה את בתו בחתונה, וכן שאביו לא הוזכר בהזמנת החתונה, ובעקבות כך החרימו כל בני בית אורליאן את טקס הנישואין, מלבד אחותו של אנרי דיאן, נסיכת אורליאן ואמו איזבל, נסיכת אורליאן-ברגנסה.

בשנת 1991 החזיר לו אביו את תאריו, ונתן לאשתו השנייה את התואר "רוזנת ז'ואנוויל". בשנת 1999 מת אביו אנרי, רוזן פריז, ואנרי ירש את תאריו והוסיף לעצמו את התואר "דוכס צרפת". בשנת 2003 מתה אמו איזבל, נסיכת אורליאן-ברגנסה, ואשתו קיבלה את התואר "רוזנת פריז".

לאחר מותו של אביו, אנרי ביטל את החלטת אביו לשלול את תוארי אחיו הנסיך מישל, רוזן אברו והנסיך תיבו, רוזן לה מרשה, אשר התחתנו ללא קבלת רשות מאביהם. בנוסף, הוא העניק גם תארים לאחייניו, הנסיך ז'אק, הדוכס אורליאן, הנסיך שארל לואי, דוכס שארטר והנסיך פולק, דוכס אומלה ורוזן אה.

אנרי הכיר בבנו הבכור פרנסואה כיורשו, עם התואר "רוזן קלרמון", והכריז כי בנו האמצעי, הנסיך ז'אן, דוכס ונדום יירש את מעמדו כראש בית אורליאן.

בשנת 2009 השיג אנרי את ביטול נישואיו עם מריה תרזה, דוכסית וירטמברג מהכס ה"קדוש", ובעקבות כך הוא התחתן מחדש עם אשתו השנייה, מיכאלה קוזיניו, בכנסייה הקתולית בספטמבר אותה שנה.

בשל מעמדו אנרי השתתף באירועים שונים של האצולה האירופית, ובשנת 2011 השתתף בחתונתו של אלבר השני, נסיך מונקו.

אנרי נפטר ב-21 בינואר 2019, ובנו הנסיך ז'אן, דוכס ונדום ירש את תאריו.