אנריקו דאנדולו
אנריקו דאנדולו (באיטלקית: Enrico Dandolo; 1107 לערך - 21 ביוני 1205) היה הדוכס ה-41 של ונציה. דאנדולו כיהן כדוג'ה משנת 1195 ועד פטירתו.
דאנדולו ידוע בשל תפקידו והשפעתו במסע הצלב הרביעי נגד האימפריה הביזנטית ואשר הוביל לביזת קונסטנטינופוליס, בירת האימפריה, וזאת על אף עיוורונו וגילו המופלג (דאנדולו היה בן 90 במהלך מסע הצלב).
קורות חיים
אנריקו נולד בוונציה לוויטאלה דאנדולו (Vitale Dandolo), משפטן וחבר החצר של הדוג'ה, ויועץ קרוב של הדוג'ה ויטאלה מיקלה השני. דודו, אשר נקרא אף הוא אנריקו דאנדולו, כיהן כפטריארך גראדו.
הן האב והן הדוד חיו חיים ארוכים, ואנריקו חי בצילם עד הגיעו לגיל 60.
לא ידוע בוודאות מתי התעוור דאנדולו וכיצד. על פי מסורות שנשמרו בכתבים (אשר אין ודאות כי הן נכונות, ומרבית ההיסטוריונים העכשיוויים לא מקבלים אותן), דאנדולו התעוור בעת שהותו בשגרירות ונציה בקונסטנטינופוליס בשנת 1171. לא ברור כיצד התעוור - כאשר לפי סברה אחת עוור על ידי הביזנטים. ישנה סברה אחרת לפי התעוור כתוצאה ממכה שקיבל בראשו בין השנים 1174–1176.
לא ברור אם העוורון היה מלא או חלקי. ג'פרי דה וילהאדואין אשר הכיר את דאנדולו כתב 30 שנה לאחר מכן, כי אף שלא ראו על פניו את עוורונו, דנאדולו לא יכול היה לראות יד המונחת סנטימטרים מעיניו, וזאת בעקבות מכה שקיבל בראשו.
קריירה מוקדמת
בתחילת דרכו שירת אנריקו דאנדולו את רפובליקת ונציה בשליחויות שונות, וכיהן כשגריר ונציה בפרארה ובקונסטנטינופוליס. הקריירה הפוליטית של דאנדולו החלה בשנת 1171. במרץ באותה שנה הלאים השלטון הביזנטי את רכוש אלפי הוונציאנים שהתגוררו ברחבי האימפריה הביזנטית וזמן קצר לאחר מכן נאסרו כולם. בעקבות לחץ ציבורי הורה הדוג'ה של ונציה על מסע נקמה, אולם הכוחות הוונציאנים התוקפים ניגפו במגפה שפרצה בשנת 1172.
דאנדולו היה אחד ממפקדי הכוח שיצא לתקוף את הביזנטים (כוח שבראשו עמד הדוג'ה ויטאלה מיקלה השני). בשובם לוונציה נהרג מיקלה על ידי ההמון הזועם. דאנדולו ניצל בלא פגע, וזמן קצר לאחר מכן מונה לשגריר ונציה בקונסטנטינופוליס, עת שוונציה ניסתה להגיע להסכם שלום עם ביזנטיון. המשא ומתן המחודש הסתיים לאחר 12 שנים, והסכם שלום נחתם בשנת 1186, אולם במהלך שנות כהונתו בקונסטנטינופוליס רכש דאנדולו שנאה עזה כלפי הביזנטינים.
לאחר תום כהונתו כשגריר בביזנטיון, כיהן דאנדולו כשגריר ונציה בחצרו של ויליאם השני, מלך סיציליה ובשנת 1183 שב לקונסטנטינופוליס על מנת לדון עם השלטונות הביזנטינית בהשבת הרכוש הוונציאני ושיקום הרובע הוונציאני בעיר.
כהונתו כדוג'ה
ב-1 בינואר 1193 נבחר דאנדולו לדוג'ה של ונציה, על אף גילו המתקדם ועוורונו. למרות גילו (85 בעת מינויו), חדות חשיבתו וכוחו הפיזי הפכו את דאנדולו לאחד הדוג'ים החשובים בהיסטוריה של ונציה.
שנתים לאחר מינויו, בשנת 1194, יזם דאנדולו רפורמה במטבע הוונציאני. הוא הורה על הטבעת מטבע הגרוסו השווה 26 דינארו, ומטבע הקווארטארולו השווה רבע דינארו. דאנדולו החזיר למחזור את מטבע הביאנקו השווה חצי דינארו, שלא הוטבע מאז שנת 1174. דאנדולו שינה את הרכב המטבע וקבע כי הגרוסו יהיה עשוי 98.5% כסף טהור על מנת להבטח את היותו מטבע סחיר ברחבי אירופה והמזרח התיכון. ואכן, במהרה הפך המטבע למטבע המרכזי ששימש את הסוחרים בים התיכון, דבר שהעלה את קרנה, השפעתה ועוצמתה של ונציה. ערכו של מטבע הגרוסו עלה עם השנים, עליה שהמשיכה עד שנת 1332.
מסע הצלב הרביעי
בשנת 1202 הגיעו האבירים המשתתפים במסע הצלב הרביעי לוונציה, אולם לא היה להם די מימון לשלם לספינות האמורות לקחת אותם לארץ הקודש. בשל כך הוצע כי בתמורה לסיוע לוונציאנים במלחמתם בזארה הסמוכה, הם יוותרו על התשלום להובלה.
שני הצדדים הסכימו, ודאנדולו, בטקס חגיגי שנערך בבזיליקת סן מרקו הסכים להצטרף למסע הצלב ולממן אותו, והפך לאחד ממנהיגי מסע הצלב.
הצלבנים יצאו לזארה וכבשו אותה עבור ונציה ב-15 בנובמבר 1202.
זמן קצר לאחר מכן אלקסיוס הרביעי, בנו של קיסר האימפריה הביזנטית איזאקיוס השני הגיע אל העיר, וההנהגה ה"חילונית" של מסע הצלב הסכימה לתקוף את קונסטנטינופוליס ולהושיב את אלקסיוס על כס הקיסרות, בתמורה לסיועה של האימפריה בהמשך מסע הצלב. בעקבות הסכם זה תקפו הוונציאנים והצלבנים את קונסטנטינופוליס, ובזזו אותה ב-13 באפריל 1204. בעקבות כיבוש העיר הקימו הצלבנים במקומה של האימפריה הביזנטית מדינה קתולית שנקראה האימפריה הלטינית, כאשר שלוש שמניות משטחי האימפריה עברו לשליטת ונציה. הכוח אשר הוביל דאנדולו היה משמעותי ביותר משום שהוא היווה את הזרוע הימית של מסע הצלב והשלים את הכוח הכוח היבשתי אשר סיפקו האבירים בראשות בוניפציו ממונפראט ובלדווין הראשון. הכוח הימי של וונציה במסע הצלב הרביעי כלל חידושים טכנולוגיים רבים אשר הדהימו הן את עמיתיו והן את אויבי מסע הצלב.
ויכוח על אישיותו ותפקידו של דאנדולו במסע הצלב הרביעי
ישנן עדויות סותרות על תפקידו של דאנדולו במסע בצלב הרביעי. מקורות היסטוריים ביזנטיים וכנסייתיים נוטים לתאר את דאנדולו כמנהיג ערמומי המונע מתוך רגשות טינה כלפי האימפריה הביזנטית בשל עוורונו אשר הטה את מסע הצלב ממצרים לקונסטנטינופול על מנת להביא את וונציה להישגים טריטוריאליים ומסחריים. מנגד, מקורות היסטוריים של צלבנים שלחמו עם דאנדולו מתארים אותו כמנהיג חכם ונוצרי אדוק אשר הצלחת מסע הצלב היה בראש מעייניו. מקורות אלו מצביעים על כך שקבלת ההחלטות במסע הצלב היו משותפות ולא תחת הנהגתו של דאנדולו, ולכן אין לראות בו אחראי להטיית מסע הצלב ולכשלונו. עדות נוספת לכוונותיו של דאנדולו בנוגע למסע הצלב הרביעי נמצאת בבניית האניות אשר וונציה בנתה עבור מסע צלב זה. חוקרי התקופה מאמינים כי האניות נבנו בצורה שמתאימה יותר לעגינה במצרים מאשר תקיפה ימית על קונסטנטינופול. כיום היסטוריונים נוטים יותר להאמין למקורות של הנהגת מסע הצלב מאשר המקורות הביזנטיים והכנסייתיים, בין השאר משום שהמקורות הצלבניים יותר מדויקים ופחות מוטים.
מותו ומורשתו
בשנת 1205 השתתף דאנדולו במסע צבאי נגד הבולגרים, ונפטר זמן קצר לאחר הניצחון על הבולגרים. דאנדולו נקבר בכנסיית האגיה סופיה שבקונסטנטינופוליס, ככל הנראה בגלריה המזרחית העליונה של הכנסייה. מיקום הקבר המדויק אינו ידוע, מאחר שנהרס במהלך כיבוש קונסטנטינופול על ידי העות'מאנים בשנת 1453 והפיכת הכנסייה למסגד, אולם במאה ה-19 הוצב באתר ציון במקום המשוער של הקבר.
במשך התקופה הארוכה בה נעדר דאנדולו מוונציה, בשל הצטרפותו למסעות הצלב, כיהן בפועל בנו, ראנייר, כדוג'ה. ראנייר נהרג בקרב מול ג'נובה במאבק לשליטה בכרתים. נכדתו של דאנדולו, בתו של ראנייר נישאה למלך סרביה סטפן השני. אין תיעוד לצאצאים נוספים של דאנדולו אף שוונציאנים רבים טענו להיותם צאצאיו.
במאה ה-19 קרא הצי האיטלקי לאחת מספינות הקרב שלו על שם אנריקו דאנדולו.
בתרבות הפופולרית
לדאנדולו וקברו תפקיד בספר התופת של דן בראון ובסרט המבוסס עליו (2016).
קישורים חיצוניים
| הקודם: אוריו מאסטרופיירו |
דוכסי ונציה 1192–1205 |
הבא: פייטרו ציאני |
אנריקו דאנדולו27600425