אנה בירמן

אנה בירמן
לידה	8 במרץ 1898
פטירה	14 בינואר 1933 (בגיל 34)

אנה בירמן (באנגלית: Aenne Biermann; ‏8 במרץ 1898 - 14 בינואר 1933) הייתה צלמת יהודיה-גרמניה. מחסידי תנועת "האובייקטיביות החדשה" ('Neue Sachlichkeit'), זרם באמנות שהתפתח בגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20. פיתחה טכניקת צילום ופיתוח ייחודית המשקפת התייחסות חדשנית לעצמים ומשחקי אור וצל.

ביוגרפיה

נולדה בשם אנה סיבילה סטרנפלד (Anna Sibilla Sternfeld), בקוך (Goch) שבגרמניה ליד הגבול עם הולנד, למשפחה יהודית אשכנזית אמידה. אביה, אלפונס סטרנפלד (Alfons Sternfeld), היה הבעלים של מפעל לעיבוד עורות, אותו ירש מאביו וולפגנג סטרנפלד (Wolfgang Sternfeld), שיסד אותו ב-1855. אימה הייתה יולי קך (Julie Geck;‏ 1868 - 1927).

בשנת 1920, בגיל 22, נישאה אנה להרברט יוסף בירמן (Herbert Joseph Biermann), בנו של מקס בירמן (Max Biermann), בעל בתי מסחר אמיד מהעיר קוך, חובב אמנות וממקימי הקהילה היהודית בעיר. כשנישאה שינתה את שמה ל-Aenne וקיבלה עליה את שם משפחת בעלה, בירמן. באותה שנה עברו בני הזוג לגור בעיר גרה (Gera) שהוותה באותם הימים מרכז לאמנות מתקדמת. לזוג נולדו שני ילדים: ב-1921 בת בשם הלגה (Helga) ובשנת 1923 בן בשם גרשון (Gerd).

בירמן נפטרה ממחלת כבד בשנת 1933, בגיל 34, בעיר הגרמנית גרה (Gera).

בעלה וילדיה הצליחו לברוח לישראל זמן קצר לפני עליית הנאצים לשלטון.

קריירה

בירמן למדה בכוחות עצמה את יסודות הצילום, והחלה לצלם בעיקר מ-1925. בתחילה צילמה בעיקר את שני ילדיה. עם הזמן פיתחה טכניקה שונה מהמקובל באותם ימים, לצילום פורטרטים.

בהמשך החלה לצלם עצמים שכללו מינרלים, גבישים, פרחים וצמחים בתקריב. צילומיה מבטאים התבוננות מעמיקה במבנה הצמחים והצורות הארכיטקטוניות אותם הם יוצרים.

בשנת 1927 הנחה אותה בעבודתה הגאולוג רודולף הונד (Rudolf Hundt), והוא ביקש ממנה צילומים לעבודה מקצועית אותה פרסם.

ב-1929 צילמה בירמן בעיקר כלי בית, בניסיון למצות מכלים יומיומיים משהו ייחודי בעזרת צילום וטכניקת פיתוח ייחודית אותה פיתחה. היא השקיעה זמן רב בהכרה מקרוב של העצמים היומיומיים שצילמה.

בירמן עבדה בבידוד יחסי, עם נטייה לצילום חדשני, בעיקר עבור כתבי עת מקצועיים לצילום ואומנות. עם זאת, עבודותיה הוצגו לצד עבודות של כל הצלמים החשובים באותה התקופה (Lucia Moholys, Florence Henris, Germaine Krulls).

עם הזמן הפכה לחסידה נלהבת של זרם "האובייקטיביות החדשה", זרם חשוב באמנות ברפובליקת ויימר.

עבודתה זכתה לפרסום עולמי בסוף שנות העשרים, כשהשתתפה בכל תערוכת צילום חשובה של צלמים גרמנים: בשנת 1929 הציגה תערוכת יחיד ב-Kunstkabinett במינכן, באסן בתערוכת צילום עכשווי, ובשטוטגרט בתערוכת צילום וסרטים (Fifo). ב-1930 הציגה שוב במינכן, ב- 1931 בבזל שבשווייץ בתערוכת "צילום חדש", וב-1932 בבריסל שבבלגיה בתערוכת צילום בינלאומית.

בשנת 1929 כתבה על התפתחות צילומיה: ”"ברור לי יותר מאי פעם שהתאורה היא מרכיב בעל ערך עליון לבהירות העבודה... השפעת האור על משטח מבריק של כלי, משחק הצל הכמעט לא מורגש, ניגודים מפתיעים של שחור ולבן, הקושי בהשגת סידור מרחבי שמח בתמונה, יוצרים אוצר בלתי נדלה של הפתעות."”

מתוך כ-3000 תשלילים שבירמן יצרה, נותרו היום כ-400 תמונות. הן נשמרו על ידי בנה, גרשון בירמן, בביתו בישראל. לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989 ואיחוד מזרח גרמניה עם מערבה, נוצר קשר בין גורמים בעיר גרה שבמזרח גרמניה, לבין משפחת בירמן, והמוזאון העירוני בגרה ביקש להציג את יצירותיה של אנה בירמן. כך הוצאו יצירותיה בתחילת שנות ה-90 וזכו לפרסום מחודש. משנת 1992 מוצגות עבודותיה במוזאון העירוני בגרה. מדי שנה נערכת תחרות צילום ובה מוענק "הפרס על שם אנה בירמן לצילום גרמני עכשווי", אירוע חשוב בתחום הצילום בגרמניה.

בשנת 2002 הוצגו תמונות של אנה בירמן במוזיאון לאומנות במינכן. ב-2009 הוצגו עבודות שלה במוזאון ספרנגל בהנובר וב-2021 הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה "אנה בירמן: תקריב".