אמנון ויינשטיין

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. אמנון ויינשטיין (21 ביולי 1939 – 4 במרץ 2024) היה בונה כינורות ישראלי.

ויינשטיין הוא דור שני לשושלת של בוני כינורות ישראלים. אביו משה עלה לארץ ישראל ופתח בתל אביב סטודיו לבניית כינורות בשנת 1939.^[1] אמנון המשיך במסורת וצירף אליו גם את בנו, הדור השלישי בשושלת, המקיימת את מסורת בוני הכינורות הגדולים בקרמונה שבאיטליה, משפחות אמאטי וגוארנרי.

שאר משפחתו של ויינשטיין נשארה באירופה ונספתה בשואה, והקשר הזה הוליך את אמנון לאיתור כינורות של יהודים שלקחו אתם את כלי הנגינה למחנות הריכוז הנאציים. כינורות אלה, רובם כלים פשוטים ששימשו לנגינה בשמחות, סומנו במגן דוד על גב הכינור, ואמנון ויינשטיין הציב לעצמו כמשימה את תיקון הכינורות האלה והבאתם לנגינה בקונצרט סימפוני, שיסגור את אירועי שנת השישים למדינת ישראל. הקונצרט, שכונה בשם "כינורות של תקווה", התקיים ב-24 בספטמבר 2008, וניגנו בו הסולן שלמה מינץ עם סימפונט רעננה ותזמורת איסטנבול הטורקית.^[2]

ויינשטיין הגיע לרעיון איתורם ושיפוצם של הכלים בעקבות הרצאה בנושא "כינורות בתקופת השואה", שנשא בגרמניה בשנות ה-90 של המאה ה-20. חלק מן הכינורות המשובחים שהיו באירופה הועלו לארץ ישראל עם הכנרים, שברוניסלב הוברמן הזמין לנגן בתזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית. אחרים נבזזו בידי הגרמנים. הכינורות שנשארו, בגיטאות, ביערות ובמחנות הריכוז היו כלים פשוטים וזולים, ונמצאו במצב ירוד וכמעט הרוס, שחייב שיפוץ יסודי וממושך כדי להחזירם למצב נגינה. עד פטירתו ב-2024, החזיק ויינשטיין בסדנה שלו שמונה כינורות כאלו והמשיך בחיפוש אחר כלים דומים שעודם קיימים במקומות שונים בעולם.

ויינשטיין היה שותף להקמה ולניהול המוזיקלי של קשת אילון, מרכז לקידום וטיפוח הנגינה בכינור בקיבוץ אילון, שבגליל המערבי.