מסורת בניית כינורות בקרמונה
 | |
| אנטוניו סטרדיווארי בסטודיו שלו | |
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו | |
|---|---|
| מזהה | 00719 |
| שנת הכללה | 2012 |
מסורת בניית כינורות בקרמונה היא צורה עתיקה של אומנות ומלאכת מחשבת, המאפיינת את העיר קרמונה שבאיטליה, שם נבנים כלי קשת, כגון כינורות, ויולות, צ'לי וקונטרבסים מאז המאה ה-16. "אומנות בניית הכינורות המסורתית בקרמונה" (ששמה הרשמי באיטלקית הוא: "Saperi e saper fare liutario della tradizione cremonese") הוכרזה ב-2012 מורשת תרבותית בלתי מוחשית במיזם "יצירות מופת שאינן מוחשיות" של ארגון אונסק"ו, במושב השביעי של הוועדה הבין-ממשלתית בפריז.[1][2]
טכניקה
כלי קשת אפשר לבנות בשיטות שונות, אבל בוני הכינורות של קרמונה פיתחו טכניקה, הנחשבת לייחודית בעולם.[3]
כל כלי מיוצר בעבודת-יד, ומורכב מלמעלה מ-70 חתיכות עץ שונות זו מזו בתבניתן. כל חלק של כינור חדש מחייב טכניקה מיוחדת לו, שבונה הכינור מתאים שוב ושוב בהתאם לתגובה האקוסטית של כל חתיכת עץ: מסיבה זו, לעולם לא תיתכן זהות גמורה בין שני כינורות. כל חלק של הכינור חייב להיבנות מסוג מסוים של עץ, שנבחר בקפדנות והוכשר בתהליך ייבוש טבעי, כך שאין אפשרות לזרז את הכנתו או לבצע אותה באופן מלאכותי.[4]
בייצור הכינור המסורתי של קרמונה, אין אפשרות להשתמש באיזה שהוא חלק תעשייתי או תעשייתי-למחצה, ואסור גם לצבוע אותו בריסוס. לכאורה, נדמה שרבים מן הרכיבים היסודיים של כלי הנגינה נועדו לקישוט בלבד, אך למעשה הם ממלאים תפקיד חשוב ביותר בהגברת הצליל לעוצמה הרצויה, או בהגנת הכלי משברים אקראיים: זהו מאפיין כפול של יצירת הכינורות הראשונים.[4]
בונה הכינורות מלווה את תהליך בניית הכינור באופן אישי, בכל שלב ושלב, החל באילן וכלה בכלי המוגמר. מסיבה זו, בונה כינורות בקרמונה יכול לייצר לא יותר מ-3 עד 6 כינורות בשנה.
בניית הכינורות המסורתית דורשת בקיאות מושלמת בכל החומרים הטבעיים ובטכניקות הייחודיות הנמסרות מדור לדור באמצעות מילים, מחוות והרגלים מאז המאה ה-16, אז הייתה בניית הכינורות בקרמונה לפופולרית, הודות למיומנויות של בית אמאטי, שאותן שיפרו ושכללו סטרדיווארי, גוארנרי וברגונצי.
הגנה
המסורת העתיקה של בניית כינורות בקרמונה נתונה להגנתם של גופי פיקוח: קונסורציום בוני הכינורות של סטרדיווארי ואיגוד בוני הכינורות האיטלקי, המייצג יותר מ-140 אומנים. נוסף לכך, "בית הספר הבינלאומי לבניית כינורות של קרמונה" (Scuola Internazionale di Liuteria di Cremona) נוסד בקרמונה ב-12 בספטמבר 1938.[5]
אחרי ההכרזה של אונסק"ו, נפתח בשנת 2013 מוזיאון הכינור החדש בארמון האמנויות (Palazzo dell'Arte) בקרמונה, מחודש ומשופץ במלואו וכולל אולם חדש להאזנה למוזיקה, המנוגנת בכלים עתיקים וחדשים שנוצרו בקרמונה.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- נעם בן זאב, צליל מכוון מאוד, באתר הארץ, 20 במאי 2011
הערות שוליים
- ^ אונסק"ו, בניית כינורות מסורתית בקרמונה (בצרפתית)
- ^ החלטת הוועדה הבין-ממשלתית COM 11.18, אונסק"ו
- ^ הודעת משרד התרבות האיטלקי על הכללת מורשת בוני הכינורות מקרמונה ברשימה של אונסק"ו (באיטלקית)
- ^ 4.0 4.1 תיק מועמדות מס' 00719, שנת 2012, ארגון אונסק"ו
- ^ "בית הספר הבינלאומי לבניית כינורות"
- ^ מוזיאון הכינור
