אמיל גאלא (אמן זכוכית)

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אמיל גאלה (בצרפתית: Émile Gallé‏; 8 במאי 1846 - 23 בספטמבר 1904) היה אמן, מעצב רהיטים וזכוכית, חלוץ בחידושים בזכוכית ותעשיין. גאלה היה מוביל בתנועת הארט נובו הצרפתית ומייסד אסכולת ננסי^[1]

תולדות חיים

בנו של שארל גאלה (1818 – 1902) אמן ויצרן מצליח בתחומי הרהיטים והקרמיקה. לאחר לימודי התיכון ב Henri Poincare, גרמנית בווימאר, אמיל גאלה למד גם פילוסופיה, בוטניקה מינרולוגיה וציור ואחר כך הצטרף למפעל המשפחתי ב - 1867. את אהבתו לבוטניקה ששימשה לו השראה במרבית יצירותיו, קיבל מסבו שהרבה לטייל איתו ביערות שבאזור. בגנו הפרטי היו למעלה מ - 3000 מינים של צמחים. בטכניקת ייצור כלי זכוכית השתלם במייזנטל Meisenthal, במפעל חרסינה בשם סנט קלמנט. גאלה התנדב לשרת כחייל במלחמת צרפת-גרמניה. בשנת 1871 נסע ללונדון, למד שם אנגלית ועבד במוזיאון ויקטוריה ואלברט בקנזינגטון ובגן הבוטאני המלכותי – קיו גרדן ,kew Garden. בפריז השתלם באמנות בגבישים עתיקים ובעבודות אמייל בטכניקות ערביות. שם גם נחשף לסגנון היפני – שהשפיע על עבודתו כמו על מרבית אמני הארט נובו. בשנת 1875 נישא להנרייטה גרים וב – 1877 הצטרף כמנהל לעסק של אביו, העביר אותו לרחוב לה גרן בננסי והפך אותו למוסד מוביל באמנות הארט נובו בזכוכית, בחרסינה ובעץ (רהיטים). בסוף שנות ה -80 עבדו בסדנה – מפעל שלו, יותר משלוש מאות אמנים ובעלי מלאכה. המפעל במתכונת חצי תעשייתית ייצר דגמים של גאלה ושל אמני זכוכית אחרים עד שנסגר ב – 1936. ב – 1901 לאחר שזכה בפרסים רבים ופרסום רב הוא ייסד בשיתוף עם אמני זכוכית, ביניהם ויקטור פרוב, צורף, לואי מיורל, בונה רהיטים ואנטון דאום אמן זכוכית, תנועה אמנותית ברוח הארט נובו שידועה בשם אסכולת ננסי. ב – 1904 בן 58 נפטר מלויקמיה, מחלה שסימניה הופיעו כבר ב – 1900 ושנגרמה כנראה מיסודות (חומרים) כמו קדמיום, מנגן, ארסן ואורניום שעבד עמם בצביעת הזכוכית האמנותית. הוא נקבר בבית הקברות פרוויל בננסי (Préville). הרבה מעבודותיו של גאלה (למעלה מ - 400) מצויות היום במוזיאון של אסכולת ננסי Musée de l'École de Nancy. אחרות, מצויות במוזאונים רבים בעולם ביניהם מוזיאון ד'אורסיי Muse'e d'Orsay והלובר בפריס והמטרופוליטן בניו יורק.^[1]^[2]

גאלה כאמן זכוכית

את כלי הזכוכית הראשונים שייצר קישט באמייל. בהמשך פיתח סגנון אישי וייצר כלים מזכוכית עבה ולא שקופה שקישט בחריטה ובצריבה. בהשראת לימודי הבוטניקה שלו וסגנון הארט נובו שהתפתח באותה תקופה, המוטיבים לציורים ביצירותיו היו מהצומח, בעיקר פרחים, וחרקים: כמו שפיריות, פרפרים וחיפושיות. הוא פיתח טכניקות לייצור כלי זכוכית מזכוכית אטומה וכבדה, בעיקר אגרטלים ומנורות. החשובה שבהן הייתה התכה של שתיים ויותר שכבות של זכוכית בצבעים שונים ואחר כך הסרה בחריטה תחילה ידנית ואחר כך במכונה של חלק מהשכבות העליונות. חשיפת הצבעים של השכבות התחתונות בשילוב צבעי העליונות. כדי להעשיר את הזכוכית, הוסיף לה כשהיא במצב מותך אבקות של מתכות ובועות אויר. טכניקה זו מכנים היום כ"סגנון גאלה" tip Galle. זכוכית שמייצרים בטכניקה זו מכנים זכוכית קמאו. גאלה כינה את הטכניקה שלו כשיבוץ זכוכית: glass marquetry וגם כקדרות בזכוכית .^[3]^[4]^[5]

כלים מקוריים וזיופים

בגלל ערכם הכספי הגבוה של יצירות גאלה, הפופולריות שלהם והעובדה שנעשו בייצור תעשייתי יש היום בשווקים זיופים רבים. בחלקם מזייפים גם את החותמת ובחלקם רושמים tip Galle כאשר ה - tip קטן מאד. הזיופים שלא כמו היצירות המקוריות עשויים מזכוכית חד שכבתית, והקישוט בציור או בתבליט ולא בחריטה או צריבה. מחירם גם זול בהרבה מהיצירות המקוריות.^[6]

גאלה כבונה רהיטים

ב-1885 החל לעבוד בעץ במטרה להציג את יצירות הזכוכית שלו בדרך המרשימה ביותר כמו על שולחן או שידה. הוא ערך ניסיונות בבניית פריטים קטנים אבל בסופו של דבר בנה רהיטים שלמים. ניסיונותיו הפכו להצלחה גדולה ועד שנת 1900 העסיק במפעל מאות עובדים שבנו רהיטים מסוגי עץ שונים. העיקר מהגוני בחלק החיצוני של הרהיט ואלון בפנימי. עיצובי הרהיטים של גאלה התבססו על סגנון הרוקוקו והמשיכו את המסורת הצרפתית שעשתה שימוש בצורות אורגניות עדינות. העיקרון שהנחה את גאלה בעיצוב הרהיטים היה מה שכינו אז "הרהיטים המדברים": הקישוטיות ברהיטים אלה קיבלה את השראתה מציטוטים מתוך ספרות עכשווית של סופרים סימבוליסטים באותה תקופה של שלהי המאה התשע- עשרה, ביניהם מוריס מטרלינק ופול ורלין. גאלה נהג ליצור במשותף עם אמנים אחרים. שותף לעיצוב רהיטיו היה לואי מיורל, אחד מבוני הרהיטים המפורסמים של הארט נובו הצרפתי

בין עבודות העץ הנפלאות של גאלה ניתן לראות גם ההשפעה האסייתית בשולחנות המעוטרים בחיתוכי עץ של פרחים, פרפרים, ואפילו דרקונים.^[5]^[7]

פעילותו החברתית של גאלה

גאלה היה הומניסט מושבע וככזה היה מעורב בפעילויות למען הציבור ולמען עקרונות של חופש ושוויון גם במחיר של סיכון עסקיו. היה בין מארגני בתי ספר של ערב למעמד העובד בננסי, היה גזבר של סניף ננסי של ארגון זכויות האדם של צרפת וגם מהראשונים שיצאו בפומבי להגנתו של אלפרד דרייפוס ואישים יהודים אחרים, הביע את תמיכתו באירים הקתוליים במאבקם נגד בריטניה ובוויליאם אובריאן ממובילי המרד האירי. כמייסד וכחבר באסכולת ננסי שילב במפעלו ברוח האסכולה שדגלה ב"אמנות לכל" בין אמנות וייצור תעשייתי כדי להבטיח מחירים נמוכים ועיצוב ברמה גבוהה גם למעמדות העובדים.^[1]

הוא הקדיש את חייו לחיפוש אחר היפה והטוב. הוא ראה בטבע את התגלמות השלמות וההרמוניה והאמין שאם יבין את נפשו של הצמח ויצליח לתרגמה לשפת האמנות, יביא ערך משמעותי לעולם.^[1]^[7]

פרסים ותערוכות

גאלה השתתף בתערוכות רבות, ביניהן התערוכה העולמית של פריז (1878), בה זכה בארבע מדליות זהב ובתהילה עולמית. בתצוגה נוספת בפריז 1884 הוא זכה במדליית זהב נוספת. בשנים 1894 – 1899 כתב ספר "כתיבה על אמנות" " ב – 1889 קיבל האת הפרס הגדול בתערוכה הבינלאומית בפריז וניתן לו תואר חבר לגיון הכבוד. ב – 1893 הוא השתתף בתערוכה העולמית בשיקגו וב 1894 בתערוכה לאמנויות דקורטיביות בננסי. הוא המשיך להציג בתערוכות: מינכן, 1897, פרנקפורט ולונדון. ב – 1900 בשנה בה פרסומו הגיע לשיא בתערוכה העולמית שוב זכה במדליית זהב ובתואר אביר לגיון הכבוד. בתערוכה בדרזדן השתתף ב – 1901. ב -1902 השתתף בתערוכת האמנות הדקורטיבית בטורינו וזכה להערכה רבה שהתבטאה בכך שהפך לחבר של החברה הלאומית לאמנויות יפות של פריז.^[1]^[6]^[2]