אמדה בורל

אמדה מארי ונסאן בורל (בצרפתית: Amédée Marie Vincent Borrel;‏ 1 באוגוסט - 14 בספטמבר 1936) היה רופא ומיקרוביולוג צרפתי, תלמידו האחרון הישיר של לואי פסטר. בורל כיהן בשנים 1900–1914 כפרופסור במכון פסטר ובשנים 1919–1936 כפרופסור לבקטריולוגיה באוניברסיטת שטרסבורג.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הבית שבו נולד בורל בקזול-לה-בזייה

אמדה בורל נולד בקזול-לה-בזייה במחוז ארו בפרובאנס, להוריו, אמיל בורל ומארי אזאיס. הוא למד בתיכון בעיר מונפלייה ובהמשך למד מדעי טבע (תואר ראשון ב-1889) ואחר כך רפואה באוניברסיטת מונפלייה. בשנת 1890 סיים תואר דוקטור ברפואה עם עבודה על האפיתל ואפיתליומה, שעוררה את שתומת לבו של איליה מצ'ניקוב. בשנת 1892 קיבל אותו מצ'ניקוב לעבודה במחלקתו במכון פסטר בפריז. בורל נמנה עם חברי קבוצת "הפסטריאנים", תלמידיו של לואי פסטר. בנובמבר 1894 יחד עם חברים אחרים מאותה קבוצה השגיחו על פסטר שהיה במצב קשה אחרי שלקה באי ספיקת כליות חריפה (אורמיה חריפה).

המשך פעילותו המדעית

בשנים 1894–1895 יחד עם איליה מצ'ניקוב עבד בורל במחקרים על השחפת על היווצרות ה"טוברקולים" בשחפת של הראות ושל הכליות. בשנים 1895–1900 המשיך לעבוד במכון פסטר תחת ניהולו של אמיל רו במסגרת הקורס למיקרוביולוגיה (קורס שכונה "Microbie technique"). בשנת 1900 התמנה על ידי אמיל רו למנהל אחת משתי המעבדות שבמסגרת הקורס למיקרוביולוגיה. המנהל השני היה ז'.בינו. יחד עם קלמט ויירסן השתתף בורל בייצור הנסיוב נגד הרעל של נחש הצפע. לצידו עבדו א פינואה, אטיין בורנה, ל. נגר וז'. ברידרה, אחר כך א. מגרו ופ. מאסון.

בורל היה ככל הנראה הראשון שערך מחקרים המבוססים על התאוריה הנגיפית של הסרטן והיה אחד מחלוציה המשוכנעים והנלהבים (1907-1903). הוא מצא שנגיפי האבעבועות של העופות גורמים להתרבות תאים. הוא האמין בנוסף שטפילים יכולים להיות סוכנים המובילים את הנגיפים הקרצינוגנים. המחקרים בתחום הזה כללו יצירת סרטן ניסויי, חיפוש אחרי סוכנים המעבירים את הנגיפים, וחיפוש אחר תאים קולטים. בורל ערך אז מחקרים גם בתחום אבעבועות הכבשים, דלקות הראות של הבקר, השחפת והספירוקטוזיס של העופות. בעקבות התאוריות של גיפורד נאש על "בתים נושאי הסרטן", שיער בורל שעכברים וחולדות מפתחים סרטן אם הם מוחזקים בכלובים מסוימים. הוא יצא מן ההנחה שישנם בתים, רחובות ואזורים בעלי סיכון לסרטן וכי הסרטן הוא מחלה סביבתית כמו המלריה או הקוקסידואיומיקוזיס. בשנות ה-1920–1930 תאוריות מסוג זה הופרכו.

יחד עם אלכסנדר ירסן ואלבר קלמט חיפש ליצור חיסון נגד הדבר. ב-1895 פרסם עם ירסן וקלמט בשנתוני המכון פסטר את המחקר "חיידק הדבר - הפעילות הטיפולית של הנסיוב מבעלי חיים מחוסנים", וכן פרסם ב"ארכיבי רפואה ימית וקולוניאלית" את מאמר "הדבר - הערה שנייה".

בשנת 1903 נמנה בורל לצד גבריאל ברטראן, אלכסנדר בסרדקה ואחרים, עם מייסדי "הביטאון של מכון פסטר" (Bulletin de l'Institut Pasteur). יחד עם א. סאלמבני ואדואר דיז'ארדן-בומס השתתף במחקרם של אדואר נוקאר ואמיל רו על חיידק של דלקות ראות ("פריפנוימוניה") אצל הבקר (1898). עם רו הוא פרסם מאמר על הטטנוס המוחי (1898) ועל החיסון נגד טטנוס.

מלחמת העולם הראשונה

בימי מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918 המציא אחת ממסיכות הגז הראשונות. הקים אז ביישוב פרז'י (Fréjus) שירות מיון ומרכז אבחון, חיסון והסתגלות לאקלים שנועד לחיילים אפריקאים במסגרת הצבא הצרפתי. נאבק נגד איום השחפת וה"פריפנוימוניה" בקרב החיילים.

פרופסור באלזס

ב-1919 התמנה בורל לפרופסור, ראש הקתדרה לבקטריולוגיה כחלק מהסגל החדש, הצרפתי, של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת שטרסבורג. בשנים 1919–1936 שימש כמנהל המכון לתברואה ולבקטריולוגיה בשטרסבורג. באותן שנים ערך מחקרים בנוגע לטיפול בסרטן על ידי גליקוגן יודאט או באמצעות מתכות שונות, וכן חקר את הקשר האטיולוגי בין תולעים לסרטן ואת הסרטן שנגרם על ידי חשיפה לזפת. בהשראת עבודותיו של אלכסיס קארל, לצורך חקר הרקמות הבריאות או הסרטניות המציא בורל שיטת תרבית תאים על שקופיות דקות.

עם תלמידיו נמנו פייר מאסון, לאופולד נגר (בפריז), לואי בואז (1930-1880), דה קולון.

חיים אישיים

לאמדה בורל ולאשתו, קאמי מטילד לבית פיגארה (Figaret) נולדו שלוש בנות ובן. בנם, אלבר בורל (1918-1895), סגן משנה (לוטננט משנה) אשר שירת כקצין תצפית אווירית בגדוד 33 לתותחני שדה, נהרג בינואר 1918 בקרב אווירי בשמי אלזס בשנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה.

בזמן הפנוי עסק בורל גם בצילום, בפיסול ובציור. יצר בין השאר, פסל דיוקן של מורו ורבו, אמיל רו.

אמדה בורל הלך לעולמו בשנת 1936 באחוזתו במונמאז'ו, ביישוב הולדתו, קזול-לה-בזייה.

מונחים רפואיים הנקראים לפי שמו (אפונימים)

• סוג החיידקים בורליה נקרא לפי שמו.

מחלה הנגרמת על ידי בורליה נקראת בורליוזיס - למשל מחלת ליים, או הבורליוזיס של העופות.

תגליות

• באבעבועות השחורות של העופות גילה בורל (1904) גופיפים אואזינופילים (הנצבעים באדום) המורכבים מנגיפים, והמתחברים בגופי בולינגר - נקראים גופי בורל.

• "כחול בורל" - הוא צבע במעבדה הצובע ומאפשר את זיהוים של חיידקים כמו ספירוקטה, טרפונמה, בורליה

פרסים ואותות הוקרה

• 1929 - פרס הנסיך אלבר של מונקו - מטעם האקדמיה לרפואה של צרפת על מחקריו בתחום הסרטן
• אות לגיון הכבוד של צרפת, בדרגת מפקד

הנצחה

• שדרה ביישוב הולדתו, קזול-לה-בזייה, נושאת את שמו.

מבחר פרסומים

• 1892. Évolution cellulaire et parasitisme dans l'épithélioma Editor Camille Coulet, 30 pp. (האבולוציה של התאים וטפילות באפיתיומה)
• 1892. La peste bubonique: deuxième note. avec Alexandre Yersin, Albert Calmette. 592 pp. (הדבר: ההערה השנייה)
• Les théories parasitaires du cancer (התאוריות הטפיליות של הסרטן)
• Épithélioses infectieuses et épithéliomas (אפיתליוזות זיהומיות ואפיתליומות)
• Étude expérimentale de la clavelée (מחקר ניסויי על אבעבועות הכבשים)
• 1902. Planches murales destinées à l'enseignement de la bactériologie, publiées par l'Institut Pasteur, de Paris. Texte explicatif, par le Dr Borrel, en 3 langues (français, anglais, allemand). Editor Masson, 98 pp.

(פוסטרים מאוירים שנועדו להוראת בקטריולוגיה, מכון פסטר בפריז, ביאורים מאת א. בורל - בשלוש שפות - צרפתית, אנגלית, גרמנית)

• 1909. Acariens et cancers. Imp. Charaire, 31 pp. (avec Gastinel et Gorescu) (עם גסטינל וגורסקו - אקריות וסרטן
  • 1911. Le problème du cancer. Editor O. Doin, 24 pp.
• 1912. Le cancer . 621 pp. (הסרטן)
• 1928. Filaire et Adéno-carcinome. Editor impr. Coueslant, 7 pp. (פילריה ואדנוקרצינומה)
• 1930. Surcoloration et microbes * 1902. l'enseignement de la bactériologie,

לקריאה נוספת

• Pascu Atanasiu, Luc Montagnier, "Amédée Borrel 1867-1936, sa vie son oeuvre", Histoire des pasteuriens, Paris, 1986,.
• Chung King-thomm Liu Jong-kang Pioneers in Microbiology:The Human Side of Science World Scientific New Jersey,Singapore 2017 chapter Emile Roux,

James Goedert (ed) Infectious Causes of Cancer - Targets for Intervention, Humana Press, Springer, New York 2000, ע' 17–19

• Léopold Négre, "Le problème du cancer. Un précurseur : Amédée Borrel", La Biologie Médicale, 1957,p. 39
• René Le Guyon Borrel et la théorie virusale des cancers Bulletin de l'Académie Nationale de Mèdicine 151,, 21 Novembre 1967, 585-593 -
• Sheryl Persson Smallpox, Syphilis and Salvation:Medical Breakthroughs That Changed the World Exisle Publishing RHYW 2010 ,ע' 177

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמדה בורל בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר המכון פסטר - ארכיב

Notices biographiques - Repères chronologiques

• Théodore Vetter Amadée Borrel ביוגרפיה קצרה באתר הפדרציה של חברות להיסטוריה ולארכאולוגיה של אלזס 1984

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32745493אמדה בורל