אלפריד קרופ פון בוהלן אונד הלבך
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלפריד פליקס אלווין קרופ פון בוהלן אונד הלבך (בגרמנית: Alfried Felix Alwyn Krupp von Bohlen und Halbach; 13 באוגוסט 1907 – 30 ביולי 1967), המכונה לעיתים קרובות בקיצור אלפריד קרופ, היה תעשיין גרמני נאצי, מתחרה במרוצי יאכטות (אנ') אולימפיים, ובן למשפחת קרופ, שהייתה אחת המשפחות הבולטות ביותר בתעשייה הגרמנית מאז תחילת המאה ה-19. הוא הורשע לאחר מלחמת העולם השנייה בפשעים נגד האנושות על המאפיינים של רצח העם באופן שבו הפעיל את מפעליו (תוך שימוש בעבודת כפייה) ונידון ל-12 שנות מאסר, לאחר מכן הומתק עונשו לשלוש שנים ב-1951.[1][2]
החברה המשפחתית, הידועה רשמית בשם Friedrich Krupp AG Hoesch-Krupp, הייתה ספקית מרכזית של כלי נשק וציוד לחימה לממשלת גרמניה ולוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1943 הפך קרופ לבעלים בלעדי של החברה, בעקבות חוק לקס קרופ (אנ') ("חוק קרופ") שפסק אדולף היטלר. בשל הניצול של עובדי כפייה במפעלי חברת קרופ בזמן המלחמה נערך "משפט קרופ" בין השנים 1947–1948, שבעקבותיו ריצה אלפריד קרופ שלוש שנות מאסר. בפקודתו של קרופ, לאחר מותו ב-1967, עברה השליטה בחברת קרופ לידי קרן אלפריד קרופ פון בוהלן אונד הלבך (אנ'), ארגון פילנתרופי.
נעוריו ומשפחתו
אמו של קרופ, ברתה קרופ (אנ'), ירשה את החברה בשנת 1902 בגיל 16 מאביה פרידריך אלפרד קרופ. באוקטובר 1906 נישאה ברתה בטקס לותרני לאביו של אלפריד, גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך, דיפלומט גרמני וחבר אצולה, אשר הוסיף לאחר מכן את השם קרופ לשמו באישורו של וילהלם השני, קיסר גרמניה.[3] אלפריד נולד כמעט שנה לאחר מכן.
אלפריד קרופ למד בבית ספר תיכון, ולאחר מכן הוכשר בסדנאות של חברת קרופ ולמד מטלורגיה באוניברסיטאות טכניות (אנ') במינכן, ברלין ואאכן. החברה הרוויחה משמעותית מההתחמשות הגרמנית מחדש של שנות ה-20 וה-30. גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך, למרות התנגדותו הראשונית למפלגה הנאצית, תרם לה תרומות אישיות משמעותיות לפני הבחירות הפדרליות בגרמניה הנאצית (מרץ 1933), משום שראה יתרונות לחברה במיליטריזם של הנאצים ובהתנגדותם לאיגודים מקצועיים עצמאיים. משנת 1931 היה אלפריד חבר תומך ב-אס אס (förderndes Mitglied der SS) הוא היה חבר בחיל הטייסים הנאצים (אנ'), שם הגיע לדרגת שטנדרטנפיהרר, ומשנת 1938 היה חבר במפלגה הנאצית. ב-1937 מונה קרופ – כמו אביו – למנהיג כלכלי צבאי (אנ') (Wehrwirtschaftsführer). הוא היה גם סגנו של אביו בתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של קרן אדולף היטלר למסחר ותעשייה גרמניים (אנ').
קרופ קיבל תואר דיפלומיונגר (אנ') (תואר שני בהנדסה) מ-RWTH אוניברסיטת אאכן בשנת 1934, עם קבלת התזה שלו על התכת פלדה בריק. במהלך אולימפיאדת ברלין של 1936, השתתף קרופ בשייט יאכטות של 8 מטר וזכה במדליית ארד.[4][5] באותה שנה, לאחר שעבר הכשרה פיננסית בבנק דרזדנר (אנ'), הצטרף קרופ לחברה המשפחתית. בשנה שלאחר מכן נישא לאנליזה למפרט (Anneliese Lampert), לבית בהר (1909–1998); בנם, ארנדט (אנ'), נולד ב-1938.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה גדלו רווחי החברה והיא השתלטה על מפעלים שהוחרמו על ידי הצבא הגרמני באירופה הכבושה על ידי הנאצים. אלפריד נעשה פעיל יותר בשליטה בחברה כאשר בריאותו של אביו הידרדרה. הוא הפך למעשה למנהל החברה בשנת 1941 כאשר גוסטב קרופ לקה בשבץ מוחי. תחת אלפריד, החברה השתמשה בעובדי כפייה (בפועל עבדים) שסופקו על ידי הממשלה ולעיתים קרובות שיבצה אסירים יהודים ממחנות ריכוז לעבודה ברבים ממפעליה. אפילו כשהצבא הציע שסיבות ביטחוניות מכתיבות שחלק מהעבודות יבוצעו על ידי עובדים גרמנים חופשיים, אלפריד התעקש להשתמש בעבודות כפייה.
הוא החליף רשמית את אביו כראש החברה המשפחתית תחת חוק לקס קרופ (אנ') ("חוק קרופ"), שהוכרז על ידי אדולף היטלר ב-12 בנובמבר 1943, אשר ביטל את חוקי הירושה הרגילים ושימר את חברת קרופ כעסק משפחתי. לפי חוק זה, אלפריד הוסיף רשמית את השם קרופ לשלו. הוא גם מונה ל-Reichsminister für Rüstung und Kriegsproduktion ("השר לחימוש וייצור מלחמה"). העברת הבעלות הייתה מחווה של הכרת תודה על ידי היטלר והייתה אמורה להיות אחד מכמה חוקי ממשל נציונל-סוציאליסטים מרכזיים בלבד ששרדו את נפילת המשטר. במהלך המלחמה היה אלפריד קרופ אחראי על העברת מפעלים מסוימים מהשטחים הכבושים לרייך הגרמני. הוא זכה בצלב ההצטיינות במלחמה (אנ'), דרגה שנייה וראשונה.
קרופ עבד בשיתוף פעולה הדוק עם האס אס, ששלט במחנות הריכוז מהם הושגה עובדי כפייה. במכתב מיום 7 בספטמבר 1943 כתב: "באשר לשיתוף הפעולה של המשרד הטכני שלנו בברסלאו, אני יכול רק לומר שבין משרד זה לבין אושוויץ קיימת ההבנה הקרובה ביותר ומובטחת לעתיד". לדברי אחד מעובדיו, גם כשהיה ברור שהמלחמה אבודה: "קרופ ראה חובה לגרום ל-520 בנות יהודיות, חלקן לא יותר מילדות, לעבוד בתנאים האכזריים ביותר בלב הקונצרן, באסן".
חייו אחרי המלחמה ומשפט קרופ
לאחר המלחמה, הממשל הצבאי של בעלות הברית חקר את העסקת עובדי הכפייה של קרופ. הוא הורשע בפשעים נגד האנושות ונידון ל-12 שנות מאסר וחילוט כל רכושו. במשפט קרופ נטען על ידי הפרקליטות כי הנאשמים (אלפריד קרופ ועוד אחד עשר שותפים) ביצעו פשעים נגד השלום, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, והשתתפו בתוכנית ובמזימה משותפת, הכל כפי שהוגדר בחוק מס' 10 של מועצת הבקרה. מיום 20 בדצמבר 1945[6] משפט קרופ היה העשירי מתוך סדרה של שנים עשר משפטים צבאיים (שנודעו כמשפטי נירנברג הנוספים) בגין פשעי מלחמה נגד חברי הנהגת גרמניה הנאצית. כתב האישום שהוגש נגד 12 הנאשמים העלה טענות מפורטות שקובצו בארבעה אישומים:
- תכנון, הכנה, ייזום וניהול מלחמה תוקפנית
- ביזה וגזל
- פשעים הכוללים שבויי מלחמה ועבודת עבדים
- תוכנית או קונספירציה נפוצה
כל הנאשמים מלבד אחד נמצאו אשמים בכך שהעסיקו, בניגוד להוראות משפט בין-לאומי פומבי, שבויי מלחמה, אזרחים זרים ואסירי מחנות ריכוז בתנאים לא אנושיים בעבודה הקשורה בניהול מלחמה. מעשים והתנהגות של הנאשמים שהתביעה טענה שבוצעו בניגוד לחוק, ביודעין ובמזיד.[6]
קרופ נידון ל-12 שנות מאסר. עם זאת, הוא לא הודה בשום אשמה. בשנת 1947, הוא הצהיר:
הכלכלה הייתה זקוקה להתפתחות מתמדת או צומחת. בגלל היריבות בין המפלגות הפוליטיות הרבות בגרמניה והאי-סדר הכללי לא הייתה הזדמנות לשגשוג. ... חשבנו שהיטלר ייתן לנו סביבה כל כך בריאה. אכן הוא עשה זאת. ... לנו, קרופ, אף פעם לא היה אכפת הרבה מרעיונות [פוליטיים]. רצינו רק מערכת שעובדת טוב ומאפשרת לנו לעבוד באין מפריע. פוליטיקה היא לא ענייננו.
— אלפריד קרופ, בכתב היד של גולו מאן שפורסם לראשונה בספרה של פריץ, 1988.[7]
עם זאת, לאחר שלוש שנים, דאג ג'ון ג'. מקלוי (אנ'), הנציב העליון האמריקני לגרמניה, לשחרור קרופ וחילוט רכושו בוטל בלחץ פוליטי. אף על פי כן, חלקים מסוימים מנכסיו נחשבו לפיצויים והוטלו עליו מגבלות על פעילות עסקית. נישואיו השניים של קרופ ב-19 במאי 1952 לוורה הוסנפלד (1909–1967), מיד לאחר שחרורו מכלא לנדסברג, הסתיימו בשערורייה והסדר ב-1957.
.jpg)
לפני מותו של קרופ מסרטן הריאה, עוזרו, ברתולד בייץ, פעל להעברת השליטה בחברה לקרן (Stiftung), בשם קרן אלפריד קרופ פון בוהלן אונד הלבך (אנ'),[8] שתהיה במעקב של שלושה חברים בפיקוח דירקטוריון, כולל הרמן יוזף אבס (אנ'), לשעבר מ־Deutsch-Asiatische Bank A.G ודויטשה בנק. בהסכם זה, ויתר בנו ויורשו של קרופ, ארנדט (אנ'), על כל תביעה על עסקיו של אביו, והיה אמור לקבל סכום מזומן צנוע יחסית, בתשלומים שנתיים, עד למותו שלו.[9]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Trials of War Criminals Before the Nuernberg Military Tribunals Under Control Council Law No. 10. Nuernberg October 1946-April 1949, Volume IX: The Krupp Case. United States Government Printing Office, Washington 1950
- ^ Subsequent Nuremberg Proceedings, Case #10: The Krupp Case. Holocaust Encyclopedia. Washington DC: United States Holocaust Memorial Museum.
- ^ "KRUPP WEDDING GIFT $500,000 TO WORKMEN; Emperor at Church Marriage of Miss Krupp and Lieut. Bohlen. CHANGES BRIDEGROOM'S NAME Also Alludes to Bride's "Sainted Father" and the Aggressive Egoism of the Present Generation". The New York Times. 16 באוקטובר 1906.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Alfred Krupp von Bohlen und Halbach Olympic medals and stats". Databaseolympics.com. 13 באוגוסט 1907. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Alfried Krupp von Bohlen und Halbach | German Industrialist, Nazi Collaborator & Nürnberg Tribunal | Britannica". www.britannica.com (באנגלית).
- ^ 6.0 6.1 "United States v. Krupp, Judgment, N/A (U.S. Mil. Trib. (Nuremberg), Jun. 30, 1948)" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Friz, D. M. (1988). Alfried Krupp und Berthold Beitz—der Erbe und sein Statthalter (in German). Zürich: Orell-Füssli. מסת"ב 3-280-01852-8.
- ^ Alfried Krupp von Bohlen und Halbach-Stiftung. Historie
- ^ End of the Dynasty. Time, 11 August 1967.
37937560אלפריד קרופ פון בוהלן אונד הלבך