אלפרד פון לאריש
| לידה |
דנציג, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
אוברנקירכן, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1874–1919 (כ־45 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל הרגלים |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית המשמר ה-1 מפקד הדיוויזיה ה-10 מפקד דיוויזיית המילואים ה-81 מפקד דיוויזיית התחלופה של המשמר מפקד הקורפוס ה-54 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט | |
גאורג קרל קונו אלפרד פון לאריש (בגרמנית: Georg Karl Kuno Alfred von Larisch; 20 באוקטובר 1856 – 20 במרץ 1952) היה גנרל חיל הרגלים גרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא פיקד על הדיוויזיה ה-10, דיוויזיית המילואים ה-81, דיוויזיית התחלופה של המשמר והפיקוד המיוחד ה-54 בחזית המערבית והמזרחית.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פון לאריש נולד ב-20 באוקטובר 1856 בדנציג כבנו של הגנרל הפרוסי קרל פון לאריש (גר') ומארי פון צדרסטולפה.[1] [2] לאריש התגייס בשנת 1874 לצבא הגרמני הקיסרי כצוער, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-93 (אנהלט) בדסאו.[1] מאוגוסט 1883 הוא שירת ברגימנט הגרנדירים של המשמר ה-1 (הקיסר אלכסנדר) בברלין, והועלה לדרגת אובר-לויטננט בינואר 1884.[1] מאוקטובר אותה שנה למד באקדמיה הצבאית הפרוסית, סיים את לימודיו ביולי 1887, ולאחר מכן חזר לשירות ברגימנט הגרנדירים של המשמר ה-1. במאי 1885 הועלה לדרגת האופטמן, ומונה למפקד גדוד. במאי 1895 הוא הועלה לדרגת מיור והועבר למטה דיוויזיית המשמר ה-2, שם שירת כשליש.[1] הוא החזיק בתפקיד זה עד נובמבר 1897, אז מונה למפקד גדוד ברגימנט המשמר ה-4.[1]
במאי 1901 מונה למפקד גדוד היגר ה-7 (וסטפאליה). בספטמבר 1902 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, ובספטמבר 1905 הועלה לדרגת אוברסט. הוא פיקד על הגדוד האמור עד פברואר 1906, אז מונה למפקד רגימנט המשמר ה-4 בברלין. הוא פיקד עליו במשך השנתיים הבאות, עד אפריל 1908, אז מונה למפקח הכללי של חיל הרגלים הקל; תחילה באופן זמני ולאחר מכן, מאוגוסט, לצמיתות. בינואר 1910 הועלה לדרגת גנרל-מיור ובאפריל 1912 לדרגת גנרל-לויטננט. באוקטובר 1912 הוא מונה למפקד דיוויזיית המשמר ה-1, היוקרתית במקום פריץ פון בלו. הוא פיקד על הדיוויזיה האמורה למשך חודש בלבד, והוא פרש בנובמבר.[1]
מלחמת העולם הראשונה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה גויס לאריש מחדש וקיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-10.[3] הדיוויזיה לחמה בחזית המערבית כחלק מההארמייה החמישית, בפיקודו של נסיך הכתר וילהלם, והשתתפה בכיבוש מבצר לונגווי. לאחר הקרב הראשון על המארן, הדיוויזיה החזיקה בעמדות מזרחית לוורדן, שם היא נשארה עד אוקטובר 1916.
באוקטובר 1915 הועבר לאריש לחזית המזרחית, שם מונה למפקד דיוויזיית המילואים ה-81, עמה השתתף בקרבות סביב פינסק והביצות של פריפיאט.[1][3] הוא פיקד על הדיוויזיה עד אפריל 1916, אז מונה למפקד דיוויזיית התחלופה של המשמר.[1] הדיוויזיה, חזרה לחזית המערבית, השתתפה בקרב ורדן ולאחר מכן בקרבות שמפאן. באפריל 1917 התבלטה הדיוויזיה בקרב השני על האן, שלאחריו הוענק ללאריש את הדרגה הראשונה של עיטור מסדר הכתר על שירותיו שם.
ביולי 1917 לאריש והדיוויזיה שלו הועברו זמנית לחזית המזרחית, והפכו לחלק מהארמייה השמינית בפיקודו של אוסקר פון הוטייה. במסגרת הארמייה, הוא השתתף בקרב על יוגלה. לאחר המבצע המוצלח הם הועברו חזרה לחזית המערבית שם החזיקה הדיוויזיה בעמדות סביב ורדן.
ב-20 בינואר 1918 מונה לאריש למפקד הפיקוד המיוחד ה-54.[1][3] ככזה, הוא פיקד על חלק קדמי של הארמייה השביעית מצפון לאילט. הקורפוס כלל את הדיוויזיות ה-5 וה-6, דיוויזיית המילואים ה-51 ודיוויזיית המילואים הבווארית ה-6; לאריש יצא לקרב השלישי על האן. ב-25 ביוני 1918, לאריש הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים.[1]
בקרב אמיין, במסגרת הארמייה השנייה, הצליח לאריש להגן בהצלחה על החלק הקדמי שלו, מצפון לסום, ועל כך זכה בעיטור פור לה מריט ב-25 באוגוסט 1918.[1][3] מ-22 באוגוסט עד ה-2 בספטמבר הוא לחם באלברט-פרון, מה-8 בספטמבר במשך חודש בקו הינדנבורג, השתתף בקרבות קמברה וסן-קנטן, ולאחר מכן בביצורי הרמן. בתחילת נובמבר 1918 נסוג לאריש לאזור אנטוורפן - מז.
לאחר המלחמה
לאחר שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918, הוביל לאריש את הדיוויזיות הכפופות לו חזרה הביתה, שם שוחרר הקורפוס שלו ב-18 בינואר 1919. לאחר מכן הוא פרש שוב מהצבא. הוא מת ב-20 במרץ 1952 באוברנקירכן בגיל 95.[1]
משפחתו
לאריש נשא לאישה את אליזבת פון שפרבר ב-10 באפריל 1896, והביאו לעולם את הילדים הבאים: [4]
- הרמן יוגן אלפרד קונו קרל
- מארי אליזבת אריקה מרגרט אסטה
- אריך וילהלם פטר ניקולאוס
- אורסולה [5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 "Alfred von Larisch". The Prussian Machine. נבדק ב-29 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kurt von Priesdorff (1942). Soldatisches Führertum. Vol. 10. Hamburg: Hanseatische Verlagsanstalt Hamburg. p. 120. 986919810.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Namenlos". deutsche-kriegsgeschichte.de. נבדק ב-29 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gothaisches genealogisches Taschenbuch der adeligen Häuser 1903. Sechster Jahrgang. p. 413.
- ^ Walter v. Hueck (1988). Genealogisches Handbuch der Adeligen Häuser A (Uradel) 1988: Gesamtreihe GHdA seit 1951, Nachfolger des "Gotha" bis 1942. Vol. XX (Dt. Adelsarchiv ed.). Limburg an der Lahn: C. A. Starke. pp. 202–203. ISSN 0435-2408. נבדק ב-12 ביולי 2021.
{{cite book}}: (עזרה)
39027844אלפרד פון לאריש