אלכסנדר בליי
 | |
| בליי, מרצה על רקע הסניף הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה |
אלכסנדר בליי (Alexander Bligh) הוא המדען הראשי של משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל לשעבר, שכיהן גם כסגן דקן הפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל (2014-2016) וראשן של מספר מחלקות (1999-2009).
קורותיו
נולד ביפו להורים שעלו מרוסיה ומאוקראינה. מוצא המשפחה בעיר פרנקפורט על האוֹדֶר בגרמניה. למד בבית הספר התיכון החדש בתל אביב.
שירת בצה"ל בסדיר בחיל המודיעין והמשיך לשירות קבע כ-7 שנים, במהלכם השתתף גם במלחמת יום כיפור. אחרי השחרור נרשם ללימודי תואר הראשון בשפה ובספרות ערבית ובלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר השני קיבל באוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיו בארץ יצא לארצות הברית ללימודים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק בה סיים לימודים לתואר ד"ר (1981). בעקבות הישגיו הזמינה אותו האוניברסיטה העברית למשרת מחקר. נמנה עם אנשי האוניברסיטה כסגל מחקר והוראה עד שנת 1997 ואחר כך לימד קצרות במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
שימש כמנהל פרויקטים ניהוליים וכלכליים בחברת אידע בניהול אברהם סנפירי (1994-1998).
משנת 1998 איש הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל. במהלך השנים שהה בשבתון באוניברסיטאות בחו"ל מן הבולטות בתחומי מדעי החברה והרוח. פרופ' בליי פרסם מונוגרפיות מפרי עטו, ערך שני קובצי מאמרים ופרסם מאמרים רבים בעיתונות המדעית. לצד כל אלה הקים את התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ואת המחלקה ללימודי ישראל והמזה"ת, המשלבת לימודי מדעי המדינה עם לימודי האזור, באוניברסיטת אריאל. פרופ' בליי נמצא בקשר הדוק עם גורמי מחקר רבים בחו"ל והביא לחתימת הסכמי שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות בחו"ל ובהן: בסין.
במקביל לעיסוקיו האקדמאיים, הקים בליי את הדסק לענייני ערבים של העיתון חדשות ושימש ככתבו הראשון לענייני ערבים, כתב בעיתונים "דבר" ו"מעריב" כפרי-לנסר ובמחצית שנות התשעים שידר עבור קול ישראל מקנדה. בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים שירת במשרד ראש הממשלה ובתפקידו האחרון היה יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים בלשכת ראש הממשלה יצחק שמיר.
כאיש אקדמיה חוקר פרופ' בליי ארבעה תחומים מרכזיים: יחסי ישראל עם ירדן וערב הסעודית, ישראל והפלסטינים ובמיוחד ערביי ישראל, מדיניות השבויים והנעדרים בדמוקרטיות המערביות וכן פעל במסגרת תוכנית נאט"ו "ביטחון באמצעות מדע" לפיתוח כלים למלחמה בטרור המשלבים חשיבה מתמטית עם הכרה קרובה של הזירה.
נמנה במהלך השנים עם וועדות אקדמיות וציבוריות במשרדי הממשלה ובאקדמיה, היה מעריך של מאמרים וספרים לקראת פרסום ועמד בראש וועדות קידום של אנשי אקדמיה.
כתביו המרכזיים
הספר: מנסיך למלך
ספר פורץ דרך שקיבע את מעמדו של בליי כאחד ממנהיגי החוקרים בנושא ערב הסעודית משנות השמונים ועד היום. הספר ראה אור באנגלית בשנת 1984, ותורגם לערבית ב-1989. הרעיון לכתוב ספר על ערב הסעודית בא כתוצאה מהתפתחויות מדיניות ופוליטיות במזרח התיכון בכלל, ובסעודיה בפרט בשנות ה-70.
הספר מציג את ההיסטוריה של המדינה – שורשים אסלאמיים ושבטיים. טוען כי שורשים אלה מעצבים עד היום את תהליך קבלת ההחלטות של המדינה. משפחת אלסעוד היא זו האוחזת בכתר השלטון, אבל מכלל בני החמולה, החלטות חשובות באמת מתקבלות על ידי מספר מצומצם של נסיכים המשתייכים לממלכה. בעידן המודרני הצמיחה המשפחה 5 מלכים, שכל אחד מהם נבחר בדרך שונה. הפרק מציג דרכים שונות של בחירת מנהיג במקומות שונים במפרץ הפרסי (כווית, עומאן, תימן וכך הלאה).
מאמר: חכמי הדת (עלמאא') בערב הסעודית
המאמר התפרסם בשנת 1985 במידל איסט ג'ורנל. המאמר מנסה לבדוק את התוכן של המונח עלמאא' בערב הסעודית תוך ניתוח מערכת היחסים בין מוסד זה לבין השלטון במספר אירועים מרכזיים בהתפתחותה דל החברה הסעודית. כדי לעשות זאת חוזר בליי למחצית המאה ה-18, ומנתח את הברית ההיסטורית שנרקמה בין שתי משפחות מרכזיות: האחת משפחת אל-סעוד, שמחזיקה במוסרות השלטון עד עצם היום הזה; האחרת משפחת עבד אל-והאב, שייסדה את תנועת הווהאביה. אל-סעוד סיפקו את הכוח שאיפשר שליטה, ואילו הווהאבים את הסמכות, או הצידוק המוסרי, ללגיטימציה לשלטון.
ספר: המורשת הפוליטית של המלך חוסיין
הספר מנתח את ההתנהגות המדינית של ירדן מתוך הנחת מוצא או השערת מחקר שלירדן ולישראל היה אינטרס מדיני משותף בזירה – לפעול נגד האיחוד בין מצרים לסוריה (קע"מ). השערה נוספת הייתה שהמלך חסין מבקש להיפטר מהאוכלוסייה הפלסטינית הנתונה לשלטונו. הטענה הייתה כי חסין ישיג את מבוקשו אם יתקוף ראשון בגדה המערבית ביוני 67'. דרך השערות אלה, התבררו ממצאים הרבה יותר משמעותיים, גם עבור המחקר העוסק בממלכה הירדנית ולא רק בהיבט יחסיה עם ישראל.
הספר מציג את האידאולוגיה שהדריכה את המלך ואת דרכי הפעולה שבאמצעותן הוא מימש את מטרותיו. החזון, שמומש, היה ליצור לאום ירדני. הדרך לעשות זאת הייתה להתמודד עם משברים פנימיים וחיצוניים (בזירה האזורית) ולהוכיח כי המשטר בירדן יציב, מבוסס ואיתן.
מאמר: הסדר הקבע של השאלה הפלסטינית ועמדתה של הנהגת ערביי ישראל
המאמר התפרסם בשנת 2003. הוא דוגמה אחת, מני רבות, המשקפות את הראייה הפוזיטיביסטית של בליי. הוא עקב תקופה ארוכה אחר מגמה, ולבסוף העלה אותה על הכתב במאמר שמחדש במספר נקודות. המאמר מנתח את מעורבותה הגוברת של המנהיגות הערבית במימד הפלסטיני ומצביע על חיזוק קשרים בין שתי האוכלוסיות, בעיקר מאז החתימה על הסכם אוסלו בשנת 1993. לפי מסקנות המאמר, לאחר הסכם אוסלו ניתן לזהות ניסיון ממשלתי ישראלי לגבש מדיניות קוהרנטית כלפי המיעוט הערבי. הדבר נוצל על ידי המיעוט הערבי כדי לאתגר את הממסד הישראלי. מיעוט זה ראה עצמו כפלסטיני, ותורם את חלקו למאמץ הלאומי תוך שימור מעמד אזרחי והישגים שנצברו לאורך השנים. כמו כן מסיק המאמר כי כניסתם של אנשי אש"ף לשטח הפכה את המנהיגות הערבית למיותרת. אחד הביטויים לכך הייתה ההזדמנות שניתנה לאנשי אש"ף להגיע ישירות לציבור ולתקשורת הישראלי מבלי להזדקק עוד לסוכנים מתווכים.
מספריו
1) Alexander Bligh. From Prince to King; Succession to the throne in modern Saudi Arabia. New York, New York University Press (1984). Arabic edition: Alexander Bligh. Min amir ila malik. London, D.A. Publications (1989).
2) הערכים על ערביי ארץ ישראל אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992
3) Alexander Bligh, Jordanian Israeli strategic partnership in historical perspective, research and policy paper no. 43. Ariel Center for Policy research (1998).
4) Alexander Bligh. The Political Legacy of King Hussein. Sussex Academic Press (2002).
5) Alexander Bligh, The Political History of POW Issues in Israel Foreign and Security Relations, 1956-2011. MD: Lexington Books (forthcoming, 2016).
6) Alexander Bligh, National Schism and Civil Integration; Mutual Relations between the Israeli Central Government and the Israeli Arab Palestinian Minority. Sussex Academic Press (forthcoming, 2016).
Textbook
Alexander Bligh. Democracy and democratization in the Arab World. Israel: The Open University (2004) (Hebrew – study guide).
Editorship of collective volumes
1) Alexander Bligh (Ed.). The Israeli Palestinians. London: F. Cass (2003). Also appeared as: Alexander Bligh (guest editor) Israel affairs, vol. 9, nos. 1-2. Special issue on the Israeli Arabs.
2) Alexander Bligh (guest editor) and Efraim Karsh (eds.), Israel affairs, vol. 19, no. 1, Special issue on the Israeli Arabs (January 2013).
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר בליי - דף אישי
- משרד המדע, מדען ראשי חדש למשרד המדע – פרופסור אלכסנדר בליי מאוניברסיטת אריאל, באתר "הידען", 18 באוגוסט 2016
מכתביו:
- אוניברסיטאות למכירה, דבר, 4 באוגוסט 1980; המשך
- כס המלכות המתנודד, דבר, 14 בדצמבר 1979
31576923אלכסנדר בליי