אליס המילטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ד״ר אליס המילטון
Dr. Alice Hamilton
לידה 27 בפברואר 1869
מנהטן, ניו יורק, ארה״ב
פטירה 22 בספטמבר 1970 (בגיל 101)
האדליים, קונטיקט, ארה״ב
ענף מדעי

בטיחות וגיהות בתעסוקה

טוקסיקולוגיה בתעשייה
מקום לימודים

בי"ס מיס פורטר (1888) אוניברסיטת מישיגן (1893)
אוניברסיטת לייפציג,
אוניברסיטת מינכן,
ואוניברסיטת פראנקפורת (1895)
אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (1897)

אוניברסיטת שיקגו (1899-1901)
מוסדות

בי״ס לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן מכון ההנצחה למחלות זיהומיות

בי״ס לרפואה בהארווארד
פרסים והוקרה פרס אלברט לאסקר לשירות ציבור (1947)

אליס המילטון (באנגלית: Alice Hamilton;‏ 27 בפברואר 1869[1] - 22 בספטמבר 1970) הייתה רופאה, מדענית וסופרת אמריקאית. היא הייתה מומחית מובילה בתחום הבריאות התעסוקתית וחלוצה בתחום הרעילות התעשייתית. בנוסף לעבודתה המדעית, המילטון הייתה רפורמיסטית רווחה חברתית, הומניטרית ופעילה לשלום ולמען זכויות נשים. היא זכתה במספר כבוד ופרסים, כולל פרס אלברט לסקר לשירות הציבורי.

ראשית חייה ומשפחתה

המילטון, בתם השנייה של מונטגומרי המילטון (1843–1909) וגרטרוד המילטון (1840–1917), נולדה ב-27 בפברואר 1869 במנהטן, ניו יורק, ניו יורק.[2] היא בילתה ילדות את ילדותה עם משפחתה המורחבת בפורט וויין, אינדיאנה, שם התיישב סבה, אלן המילטון, מהגר אירי, ב-1823. הוא התחתן עם אמרין הולמן, בתו של שופט בית המשפט העליון של אינדיאנה, ג'סי לינץ' הולמן, בשנת 1828 והפך לאיש עסקים מצליח בפורט וויין. חלק גדול מהעיר פורט וויין נבנה על אדמה שהייתה בבעלותו פעם. אליס גדלה באחוזה גדולה של משפחת המילטון שהקיפה אזור בן שלושה בלוקים במרכז העיר פורט ווין. [3] [4] [5] משפחת המילטון גם בילתה קיצים רבים באי מקינאק, מישיגן. החלק הגדול מהדור השני והשלישי של משפחת המילטון המורחבת, שכללה את משפחתה של אליס, כמו גם את דודיה, דודותיה ובני דודיה, חיו על עושר בירושה. [6]

מונטגומרי המילטון, אביה של אליס, למד באוניברסיטת פרינסטון ובבית הספר למשפטים של הרווארד. הוא גם למד בגרמניה, שם הכיר את גרטרוד פונד, בתו של יבואן סוכר עשיר. הם נישאו בשנת 1866. [7] [8] אביה של אליס הפך לשותף בעסקי מכולת סיטונאיים בפורט וויין, אך השותפות התפרקה ב-1885 והוא פרש מהחיים הציבוריים. למרות שהכשל העסקי גרם להפסד כספי למשפחה, אמה של אליס, גרטרוד, נשארה פעילה חברתית בקהילת פורט וויין. [7] [9] [10]

אליס הייתה הבת השנייה מבין חמישה ילדים, כאשר היו לה שלוש אחיות (עדית, מרגרט ונורה) ואח (ארתור "קווינט"), שכולם היו מצויינים בתחומם. הבנות נשארו קרובות במיוחד לאורך ילדותן ולתוך הקריירה המקצועית שלהן. [4] עדית (1867–1963), מחנכת ומנהלת בבית הספר Bryn Mawr בבולטימור, הפכה לקלאסיקה ולסופרת מפורסמת בזכות מאמריה וספרי רבי המכר שלה על תרבויות יוון ורומא עתיקות. מרגרט (1871–1969), כמו אחותה הגדולה עדית, הפכה למחנכת ומנהלת בבית הספר Bryn Mawr. נורה (1873–1945) הייתה אמנית. ארתור (1886–1967), האח הצעיר ביותר של המילטון, הפך לסופר, פרופסור לספרדית ועוזר דיקן לסטודנטים זרים באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. ארתור היה האח היחיד שהתחתן; לו ולאשתו, מרי (ניל) המילטון, לא היו ילדים. [11]

חינוך ולימודים

הוריה של המילטון חינכו את ילדיהם בבית מגיל צעיר. [7] בעקבות מסורת משפחתית בקרב נשות המילטון, אליס השלימה את השכלתה המוקדמת בבית הספר המשלים של מיס פורטר לנשים צעירות בפארמינגטון, קונטיקט, בין השנים 1886 ו-1888. בנוסף לאליס, שלוש מדודותיה, שלושה בני דודים וכל שלוש אחיותיה היו בוגרי בית הספר. [4] [10]

המילטון שאפה לספק שירות שימושי כלשהו לעולם ובחרה ברפואה כדרך לפרנס את עצמה כלכלית. [7] לאחר שובה לאינדיאנה מבית הספר בקונטיקט, למדה המילטון מדעים אצל מורה בתיכון בפורט ווין ואנטומיה במכללת פורט וויין לרפואה במשך שנה לפני שנרשמה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן ב-1892. [4] [12] [10] במהלך שנת לימודיה האחרונה שירתה בצוות של ד"ר דוק, לקחה ממטופלים היסטוריות רפואיות ועשתה עבודת מעבדה קלינית. [13] המילטון קיבלה תואר רפואי מהאוניברסיטה בשנת 1893. [14] בשנים 1893-1894, לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה, השלימה המילטון התמחות בבית החולים נורת'ווסטרן לנשים וילדים במיניאפוליס ובבית החולים של ניו אינגלנד לנשים וילדים ברוקסברי, שכונת פרברים של בוסטון, מסצ'וסטס, כדי לצבור קצת ניסיון קליני. [4] [15] [16] המילטון כבר החליטה שהיא לא מעוניינת להקים מרפאה פרטית וחזרה לאוניברסיטת מישיגן בפברואר 1895 כדי להתמחות בקטריולוגיה וכעוזרת מעבדה של פרדריק ג'ורג' נובי. [10] [16] היא גם החלה לפתח עניין בבריאות הציבור. [15]

בסתיו 1895, אליס ואחותה הגדולה, עדית, נסעו לגרמניה. אליס תכננה ללמוד בקטריולוגיה ופתולוגיה בעצת הפרופסורים שלה במישיגן, ואילו עדית התכוונה ללמוד לימודים קלאסיים ולהשתתף בהרצאות. [17] [18] האחיות המילטון התמודדו עם התנגדות למאמציהן ללמוד בחו"ל. למרות שאליס התקבלה בברכה בפרנקפורט, בקשותיה ללמוד בברלין נדחו והיא חוותה כמה דעות קדומות כלפי נשים כאשר שתי האחיות למדו באוניברסיטאות במינכן ולייפציג. [15] [19] [20]

כאשר אליס חזרה לארצות הברית בספטמבר 1896, היא המשיכה למשך שנה נוספת בלימודי תואר שני בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. שם היא עבדה עם סיימון פלקסנר על אנטומיה פתולוגית. הייתה לה גם הזדמנות ללמוד מוויליאם אוסלר ומוויליאם הנרי וולץ'. [4] [10] [13]

קריירה

שנותיה המוקדמות

בשנת 1897 קיבלה המילטון הצעה להיות פרופסור לפתולוגיה בבית הספר לרפואה לאישה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. זמן קצר לאחר מעברה לשיקגו, אילינוי, הגשימה המילטון שאיפה ותיקה להיות חברה ותושבת האל האוס, בית ההתנחלות שנוסד על ידי הרפורמטורית החברתית ג'יין אדמס ואלן גייטס סטאר. [21] [22] [23] בעוד המילטון לימדה וערכה מחקר בבית הספר לרפואה במהלך היום, היא שמרה על חיים פעילים בהאל האוס, מקום מגוריה במשרה מלאה מ-1897 עד 1919. [24] המילטון הפכה לרופאה האישית של ג'יין אדמס והתנדבה ללמד אנגלית ואמנות בהאל האוס. היא גם הפעילה מרפאה לתינוקות וביקרה את החולים בבתיהם. [25] [26] גם אחותה של אליס, נורה, וחבריה רייצ'ל וויקטור יארוס היו תושבים בהאל האוס. [27] למרות שהמילטון התרחקה משיקגו ב-1919 כשקיבלה תפקיד כמרצה זוטרה בבית הספר לרפואה בהרווארד, היא חזרה להאל האוס ונשארה שם בכל שנה במשך חודשי האביב עד למותה של ג'יין אדמס ב-1935. [24]

דרך עבודתה בהאל האוס וחייה לצד התושבים העניים של הקהילה, המילטון הייתה עדה להשפעות שהיו למלאכה המסוכנת במחצרות על בריאות העובדים, בשל חשיפה לפחמן חד חמצני והרעלת עופרת. לכן, היא התעניינה יותר ויותר בבעיות עמן התמודדו העובדים, במיוחד פציעות ומחלות בעבודה.[28] [29] הניסיון גם גרם להמילטון להתחיל לשקול כיצד למזג את תחומי העניין שלה במדע הרפואה וכפעילה חברתית על מנת לשפר את בריאותם של העובדים האמריקאים. [28]

כאשר בית הספר לרפואה לאישה נסגר בשנת 1902, המילטון לקחה תפקיד כבקטריולוגית במכון הזיכרון למחלות זיהומיות. [30] [31] המילטון חקרה מגיפת טיפוס בשיקגו לפני שהתמקדה במחקריה בחקירת מחלות תעשייתיות. [30] [31] חלק מהמחקרים המוקדמים של המילטון בתחום זה כללו ניסיונות לזהות גורמים לטיפוס ושחפת בקהילה הסובבת את האל האוס. [32] עבודתה על המחלה הזיהומית ב-1902 הובילה להחלפת המפקח הסניטרי הראשי של האזור על ידי מועצת הבריאות של שיקגו. [33]

לימודי הרפואה התעשייתית (מחלות הקשורות לעבודה) הפכו חשובים יותר כיוון שהמהפכה התעשייתית של סוף המאה התשע-עשרה הובילה לסכנות חדשות במקום העבודה. בשנת 1907 החלה המילטון לחקור ספרות קיימת מחו"ל ושמה לב שרפואה תעשייתית לא נחקרת כל כך באמריקה. היא יצאה לשנות את המצב ופרסמה את מאמרה הראשון בנושא בשנת 1908. [34]

מחקר רפואי

המילטון החלה את הקריירה הארוכה שלה בבריאות הציבור ובבטיחות במקום העבודה בשנת 1910, כאשר מושל אילינוי צ'ארלס ס. דינין מינה אותה כחוקרת רפואית בוועדה החדשה שהוקמה באילינוי למחלות תעסוקתיות. [35] [36][37] המילטון הובילה את חקירות הוועדה, שהתמקדו ברעלים תעשייתיים כמו עופרת ורעלים אחרים. [38] [39] היא גם חיברה את "סקר אילינוי", דו"ח הוועדה שתיעד את ממצאיה לגבי תהליכים תעשייתיים שחשפו עובדים להרעלת עופרת ומחלות אחרות. מאמצי הוועדה הביאו להעברת חוקי הפיצויים הראשונים לעובדים באילינוי ב-1911, באינדיאנה ב-1915, וחוקי מחלות מקצוע במדינות אחרות. [38] החוקים החדשים חייבו מעסיקים לנקוט באמצעי בטיחות כדי להגן על העובדים. [40] [41]

עד 1916 הפכה המילטון לסמכות המובילה באמריקה בנושא הרעלת עופרת. [42] בעשור הבא היא חקרה מגוון נושאים עבור מגוון ועדות בריאות מדינתיות ופדרליות. המילטון מיקדה את מחקריה ברעילות תעסוקתיות, ובחנה את ההשפעות של חומרים כמו צבעי אנילין, חד תחמוצת הפחמן, כספית, עופרת טטרה אתיל, רדיום, בנזן, גזי פחמן די - סולפיד ומימן גופרתי. ב-1925, בכנס של שירות הבריאות הציבורי על השימוש בעופרת בבנזין, היא העידה נגד השימוש בעופרת והזהירה מפני הסכנה שהוא מהווה לאנשים ולסביבה. [43] אף על פי כן, הותר לבנזין עופרת. [44] [45] ב-1988 הסוכנות להגנת הסביבה העריכה שבמשך 60 השנים הקודמות 68 מיליון ילדים סבלו מחשיפה רעילה גבוהה לעופרת מדלקים עופרת. [43]

עבודתה על תעשיית ייצור עופרת לבנה ותחמוצת עופרת, כחוקרת מיוחדת עבור הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה, נחשבת ל"מחקר ציון דרך". [46] המילטון הייתה חלוצה באפידמיולוגיה תעסוקתית והיגיינה תעשייתית. היא גם יצרה תחום התמחות של רפואה תעשייתית בארצות הברית. הממצאים שלה היו משכנעים מבחינה מדעית והשפיעו על רפורמות בריאות גורפות ששינו את החוקים והפרקטיקה הכללית כדי לשפר את בריאות העובדים. [47] [48] [49]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, צבא ארה"ב הטיל עליה לפתור מחלה מסתורית שפוגעת בעובדים במפעל תחמושת בניו ג'רזי. היא הובילה צוות שכלל את ג'ורג' מינו, פרופסור בבית הספר לרפואה בהרווארד. היא הסיקה שהעובדים סובלים ממגע עם חומר הנפץ טריניטרוטולואן (TNT). על מנת לפתור את הבעיה, היא המליצה לעובדים ללבוש ביגוד מגן שיוסרו ויכובסו בסוף כל משמרת. [50]

אחד המחקרים המוכרים ביותר של המילטון היה עבודתה על הרעלת פחמן חד חמצני בקרב פועלים במפעלי פלדה אמריקאים והרעלת כספית של כובענים. [51] לבקשת משרד העבודה האמריקני, היא גם חקרה תעשיות המעורבות בפיתוח חומרי נפץ מרסקים. המילטון הייתה גם חברה בוועדה לחקירה מדעית של תמותה משחפת במקצועות מאובקים, שמאמציה "הניחו את הבסיס למחקרים נוספים ובסופו של דבר לרפורמה נרחבת בתעשייה". [52]

פעילות למען זכויות נשים

במהלך שנותיה בהאל האוס, המילטון הייתה פעילה בתנועות זכויות נשים ושלום. היא נסעה עם ג'יין אדמס ואמילי גרין באלך לקונגרס הבינלאומי של נשים בהאג ב-1915, [53] שם פגשו את אלטה ג'ייקובס, פציפיסטית, פמיניסטית וסופרג'יסטית הולנדית. [54] [55] קטעים היסטוריים שהתגלו מחדש מציגים את אדמס, המילטון וג'ייקובס לפני שער ברנדנבורג בברלין ב-24 במאי 1915, במהלך ביקור בגרמניה כדי לפגוש את מנהיגי הממשלה.[דרוש מקור]

שנותיה המאוחרות

לאחר פרישתה מהרווארד ב-1935, המילטון הפכה ליועצת רפואית של לשכת התקנים של ארה"ב. [56] סקר השטח האחרון שלה, שנערך בשנים 1937-1938, חקר את תעשיית הויסקוזה. בנוסף, המילטון כיהנה כנשיאת ליגת הצרכנים הלאומית מ-1944 עד 1949. [57] [58]

את שנות הפרישה שלה המילטון בילתה בהדליים, קונטיקט, בבית שרכשה ב-1916 עם אחותה, מרגרט. המילטון נשארה סופרת פעילה בפנסיה. האוטוביוגרפיה שלה, Exploring the Dangerous Trades, פורסמה ב-1943. [59] המילטון נהנתה גם מפעילויות פנאי כמו קריאה, רישום וכתיבה, וכן בילויים עם משפחתה וחבריה. [58][60]

מותה

המילטון נפטרה משבץ מוחי בביתה בהדליים, קונטיקט, ב-22 בספטמבר 1970, בגיל 101. [61] [62] היא נקברה בבית הקברות קוב בהדליים. [63] [64]

כעבור שלושה חודשים לאחר מותה בשנת 1970, הקונגרס האמריקאי העביר את חוק הבטיחות והבריאות בעבודה לשיפור הבטיחות במקום העבודה בארצות הברית. [65]

מחוות והוקרות

  • המילטון זכתה לתארי כבוד מאוניברסיטת מישיגן, מכללת מאונט הוליוק ומכללת סמית'. [66]
  • היא נכללה ב- American Men in Science: A Biography Dictionary (1906).
  • בשנת 1935 אלינור רוזוולט העניקה להמילטון את פרס ההישג הלאומי של אחוות הנשים בצ'י אומגה. [67]
  • בשנת 1947 הפכה המילטון לאישה הראשונה שקיבלה את פרס השירות הציבורי של אלברט לסקר על תרומותיה לשירות הציבורי. [66] [68]
  • בשנת 1956 זכתה המילטון בתואר "אשת השנה" של מגזין TIME ברפואה. [69]
  • בשנת 1973 הוכנסה המילטון לאחר מותה להיכל התהילה הלאומי של הנשים. [70]
  • ב-27 בפברואר 1987, המכון הלאומי לבטיחות ובריאות בעבודה הקדיש לזכרה את מתקן המחקר שלו וקרא לו "מעבדת אליס המילטון לבטיחות ובריאות תעסוקתית". המכון גם החל להעניק פרס שנתי ע״ש המילטון להכרה במחקר מדעי מעולה בתחום. [71]
  • בשנת 1995 כיבד שירות הדואר האמריקאי את תרומותיה של המילטון לבריאות הציבור עם בול דואר הנצחה של 55 סנט בסדרת "האמריקאים הגדולים". [72]
  • בשנת 2000 הוקמו בעיר פורט ויין, אינדיאנה, פסלים של אליס, אחותה עדית ובת דודתם, אגנס, בפארק Headwaters בעיר. [73]
  • ב-21 בספטמבר 2002, האגודה האמריקנית לכימיה קבעה את המילטון ואת עבודתה בטוקסיקולוגיה תעשייתית כנקודת ציון לאומית היסטורית בכימית כהכרה בתפקידה החלוצי בפיתוח הרפואה התעסוקתית. [74]
  • המילטון הוכרזה כאישת סביבה חלוצית. [75] החטיבה לרפואה תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, מעבירה הרצאה שנתית כהקרה בהישגיה בתחומים אלה. [76] מאז 1997 האגודה האמריקאית להיסטוריה של הסביבה מעניקה מדי שנה את פרס אליס המילטון למאמר הטוב ביותר שפורסם מחוץ לז'ורנל Environmental History. [77]
  • ב-26 בספטמבר 2018, הוצב פסל של אליס המילטון במבואה של בניין פרנסואה-קסבייר בגנוד של בית הספר לבריאות הציבור בהרווארד, ופסל נוסף, גם על ידי הפסל המקומי רוברט שור, הוצב באטריום ב- מרכז החינוך הרפואי של טוסטסון של בית הספר לרפואה בהרווארד.
  • מדי שנה, הוועדה לקידום הפקולטה לנשים (CAWF) של בית הספר לבריאות הציבור בהרווארד נותנת חסות להרצאה השנתית ולפרס של אליס המילטון להכרה בנשים סגל זוטר מבטיחים במיוחד. [78]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Corn, J. Hamilton, Alice American National Biography
  2. ^ "Dr. Alice Hamilton". Changing the face of medicine. National Library of Medicine. ארכיון מ-18 באוקטובר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Weber, Catherine E. Forrest (Fall 1995). "Alice Hamilton, M.D.: Crusader Against Death on the Job". Traces of Indiana and Midwestern History. Indianapolis: Indiana Historical Society. 7 (4): 31
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine National Historic Chemical Landmark". ACS Chemistry for Life. ארכיון מ-17 באוקטובר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 13–15.
  6. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 14, 25.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Weber, p. 31.
  8. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 15, 17.
  9. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, p. 18.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Sicherman, Barbara; Green, Carol Hurd (1980). Notable American Women: The Modern Period, A Biographical Dictionary. Cambridge, Massachusetts: Belknap Press of Harvard University. pp. 303. ISBN 9780674627321.
  11. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 11–13.
  12. ^ Weber, p. 32.
  13. ^ 13.0 13.1 Hamilton, Alice (1985). Exploring the Dangerous Trades: The Autobiography of Alice Hamilton, M.D. Boston: Northeastern University Press. pp. 44–51. ISBN 0-930350-81-2.
  14. ^ Jay, Stephen J. (2015). "Alice Hamilton". In Gugin, Linda C.; St. Clair, James E. (eds.). Indiana's 200: The People Who Shaped the Hoosier State. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. p. 148. ISBN 978-0-87195-387-2.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Windsor, Laura Lynn (2002). Women in Medicine: An Encyclopedia. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO. pp. 89–91.
  16. ^ 16.0 16.1 Weber, p. 33.
  17. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 89–90.
  18. ^ Barbara Sicherman (1984). Alice Hamilton, A Life in Letters. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. page. 90. ISBN 0-674-01553-3.
  19. ^ "Alice Hamilton". Science History Institute. נבדק ב-21 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Hamilton, Alice (1985). Exploring the Dangerous Trades: The Autobiography of Alice Hamilton, M.D. Boston: Northeastern University Press. pp. 44–51. ISBN 0-930350-81-2.
  21. ^ "Dr. Alice Hamilton". Changing the face of medicine. National Library of Medicine. ארכיון מ-18 באוקטובר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine National Historic Chemical Landmark". ACS Chemistry for Life. ארכיון מ-17 באוקטובר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Sicherman, Alice Hamilton: A Life in Letters, p. 111.
  24. ^ 24.0 24.1 "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine". National Historic Chemical Landmarks. American Chemical Society. ארכיון מ-29 באוגוסט 2017. נבדק ב-2 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Weber, p. 34.
  26. ^ "Alice Hamilton". National Women's History Museum. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2016. נבדק ב-1 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Hamilton, Alice (1985). Exploring the Dangerous Trades: The Autobiography of Alice Hamilton, M.D. Boston: Northeastern University Press. pp. 44–51. ISBN 0-930350-81-2.
  28. ^ 28.0 28.1 Jay, Stephen J. (2015). "Alice Hamilton". In Gugin, Linda C.; St. Clair, James E. (eds.). Indiana's 200: The People Who Shaped the Hoosier State. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. p. 148. ISBN 978-0-87195-387-2.
  29. ^ Hamilton, Alice (1943). Exploring the Dangerous Trades: The Autobiography of Alice Hamilton. Boston: Little, Brown, and Company. p. 114. ISBN 0-930350-81-2.
  30. ^ 30.0 30.1 Jay, Stephen J. (2015). "Alice Hamilton". In Gugin, Linda C.; St. Clair, James E. (eds.). Indiana's 200: The People Who Shaped the Hoosier State. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. p. 148. ISBN 978-0-87195-387-2.
  31. ^ 31.0 31.1 Sicherman and Green, p. 304.
  32. ^ "Alice Hamilton". Science History Institute. נבדק ב-21 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Alice Hamilton Collection". Richard J. Daley Library Special Collections and University Archives, University of Illinois at Chicago. ארכיון מ-1 באוקטובר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Alice Hamilton, M.D." MMWR Weekly. 48 (22): 462. 11 ביוני 1999. ארכיון מ-16 בדצמבר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ "Alice Hamilton". Science History Institute. נבדק ב-21 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine". National Historic Chemical Landmarks. American Chemical Society. ארכיון מ-29 באוגוסט 2017. נבדק ב-2 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Stebner, Eleanor J. (1997). The women of Hull House : a study in spirituality, vocation, and friendship. New York: State University of New York Press. pp. 128–139. ISBN 9780791434871. נבדק ב-9 באוקטובר 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  38. ^ 38.0 38.1 Jay, Stephen J. (2015). "Alice Hamilton". In Gugin, Linda C.; St. Clair, James E. (eds.). Indiana's 200: The People Who Shaped the Hoosier State. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. p. 148. ISBN 978-0-87195-387-2.
  39. ^ "A Voice in the Wilderness: Alice Hamilton and the Illinois Survey | NIOSH Science Blog | Blogs | CDC". blogs.cdc.gov. ארכיון מ-13 בנובמבר 2016. נבדק ב-12 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Windsor, Laura Lynn (2002). Women in Medicine: An Encyclopedia. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO. pp. 89–91.
  41. ^ "Alice Hamilton Science Awards". Centers for Disease Control and Prevention. The National Institute for Occupational Safety and Health (NIOSH). ארכיון מ-21 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Sicherman and Green, p. 304.
  43. ^ 43.0 43.1 "Why lead used to be added to gasoline". ארכיון מ-2017-10-03. נבדק ב-2017-12-05.
  44. ^ Jacobson, Mark Z. (2002). Atmospheric pollution : history, science, and regulation. Cambridge University Press. pp. 75–80. ISBN 0521010446.
  45. ^ Kovarik, William (2005). "Ethyl-leaded gasoline: How a classic occupational disease became an international public health disaster". International Journal of Occupational and Environmental Health. 11 (4): 384–397. doi:10.1179/oeh.2005.11.4.384. PMID 16350473.
  46. ^ "Alice Hamilton". Science History Institute. נבדק ב-21 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Jay, Stephen J. (2015). "Alice Hamilton". In Gugin, Linda C.; St. Clair, James E. (eds.). Indiana's 200: The People Who Shaped the Hoosier State. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. p. 148. ISBN 978-0-87195-387-2.
  48. ^ Weber, p. 35.
  49. ^ "Alice Hamilton Science Awards". Centers for Disease Control and Prevention. The National Institute for Occupational Safety and Health (NIOSH). ארכיון מ-21 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Alice Hamilton a pioneer in occupational health". Tacomed.com. אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2017. נבדק ב-13 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "Alice Hamilton". National Women's History Museum. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2016. נבדק ב-1 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Weber, p. 37.
  53. ^ Sklar, Kathryn Kish; Amidon, Kari. "How Did Women Activists Promote Peace in Their 1915 Tour of Warring European Capitals?". Women and Social Movements in the United States. ארכיון מ-20 בספטמבר 2014. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Addams, Jane; Balch, Emily; Hamilton, Alice (1915). Women at The Hague : The International Congress of Women and Its Results / by Three Delegates to the Congress from the United States, Jane Addams, Emily G. Balch, Alice Hamilton. New York: Macmillan. ארכיון מ-2016-03-08.
  55. ^ "1915: International Congress of Women opens at The Hague". This Day in History. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Moye, William T. (ביוני 1986). "BLS and Alice Hamilton: Pioneers in Industrial Health" (PDF). Monthly Labor Review. 109 (6). ארכיון (PDF) מ-3 בדצמבר 2016. נבדק ב-12 בנובמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  57. ^ "Alice Hamilton". National Women's History Museum. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2016. נבדק ב-1 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ 58.0 58.1 Sicherman and Green, p. 305.
  59. ^ "Alice Hamilton". Connecticut Women's Hall of Fame. ארכיון מ-11 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Weber, pp. 38–39.
  61. ^ "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine National Historic Chemical Landmark". ACS Chemistry for Life. ארכיון מ-17 באוקטובר 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Sicherman and Green, p. 306.
  63. ^ Wilson, Scott. Resting Places: The Burial Sites of More Than 14,000 Famous Persons (3d Kindle ed.). McFarland and Company, Inc. p. 2 (Kindle Location 19508).
  64. ^ Sicherman, Alice Hamilton, A Life in Letters, pp. 141 and 257; and Singer, Adventures Abroad, pp. 74–75.
  65. ^ Weber, p. 39.
  66. ^ 66.0 66.1 Weber, p. 39.
  67. ^ "Grimes, Roosevelt, and Hamilton, standing. Roosevelt is presenting Hamilton with an award". Harvard University Library. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2015-10-16.
  68. ^ "Albert Lasker Public Service Award". Lasker Foundation. ארכיון מ-9 בספטמבר 2013. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Medicine: Woman of the Year". Time. 19 בנובמבר 1956. ארכיון מ-5 במרץ 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  70. ^ "Alice Hamilton". Nationanl Women's Hall of Fame. ארכיון מ-5 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "Alice Hamilton Awards for Occupational Safety and Health". Centers for Disease Control and Prevention. The National Institute for Occupational Safety and Health (NIOSH). ארכיון מ-5 בספטמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Up 55-cent Hamilton". Arago: People, Postage and the Post. ארכיון מ-3 בפברואר 2016. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Jay, p. 149.
  74. ^ "Alice Hamilton and the Development of Occupational Medicine". National Historic Chemical Landmarks. American Chemical Society. ארכיון מ-29 באוגוסט 2017. נבדק ב-2 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ Unger, Nancy (2012). Beyond Nature's Housekeepers: American Women in Environmental History. Oxford and New York: Oxford University Press. pp. 87–88.
  76. ^ "Division of Occupational and Environmental Medicine, UCSF". אורכב מ-המקור ב-2014-02-23. נבדק ב-21 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Alice Hamilton Prize for Best Article". American Society for Environmental History. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2017. נבדק ב-2 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "Final Self-Study Report, Harvard T.H. Chan School of Public Health" (PDF). p. 86.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33853556אליס המילטון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליס_המילטון&oldid=2071057"