אלזה אורי
| לידה |
1 בנובמבר 1877 ברלין, האימפריה הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1943 (בגיל 65) אושוויץ, פולין |
| לאום | גרמניה |
| עיסוק | סופרת |
| סוגה | ספרי ילדים |
| תקופת הפעילות | 1905–1943 (כ־38 שנים) |
אלזה אורי (בגרמנית: Else Ury; 1 בנובמבר 1877, ברלין, האימפריה הגרמנית - 13 בינואר 1943, אושוויץ, פולין) הייתה סופרת ילדים גרמנייה ממוצא יהודי.
היא החלה לפרסם ספרי ילדים בשנת 1905 וזכתה לתהילה בימי רפובליקת ויימאר. הדמות הידועה ביותר שיצרה היא אנמרי בראון, בת הזקונים של רופא אמיד, שאת תולדותיה מילדות עד זקנה סיפרה בסדרה בת עשרה כרכים ששמה Nesthäkchen ("בת זקונים").
בינואר 1943 נשלחה על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצחה ביום הגיעה.
ביוגרפיה
אורי נולדה בברלין למשפחת סוחרים חילונית ממוצא יהודי. ילדותה המאושרת בחיק משפחתה המורחבה (שכללה גם את משפחת היימן) סיפקה לה סביבה תומכת והשראה לכתיבת ספריה. המשפחה האמידה המתוארת על ידי אורי בסדרת "בת הזקונים", עם טבחית, אומנת, חדרנית, ושוער, היא שיקוף ישיר של חייה בברלין, במיוחד אחרי שעברה המשפחה לשרלוטנבורג האמידה.
אביה של אורי, אמיל (1835–1920), היה סוחר מצליח, ואמה, פרנציסקה (1847–1940), השתייכה למעמד הבינוני המשכיל, והעבירה לילדיה את ההתעניינות בספרות קלאסית ומודרנית, במוזיקה, ובשאר האמנויות. אחיה של אורי ניהלו קריירות מצליחות במעמד הבינוני: לודוויג (1870–1963) היה עורך דין, הנס (1873–1937) היה רופא, וקתה (1881–1944), עד שנישאה והקימה משפחה משלה, התעתדה לעסוק בהוראה.
אלזה, לעומתם, על אף שלמדה בליצאום מצוין, בחרה שלא להמשיך בלימודים, אלא החלה לעסוק בכתיבה. תחת שם עט פרסמה רשימות בעיתון Vossische Zeitung שיצא בברלין. בשנת 1905 ראה אור ספרה הראשון, Was das Sonntagskind Erlauscht (מה שהילד הממוזל שמע), ובו 38 סיפורי מוסר שעיקרם ערכים כגון נאמנות, אמירת אמת, והוגנות. ספרה השני, Goldblondchen ("ילדונת בלונדית-זהב", משנת 1908), זכה לציון לשבח מצד ועדת הביקורת לספרות ילדים ונוער (Jugendschriftenwarte) בדו"ח השנתי שלה, וציון לשבח זה הוא הכיבוד הרשמי היחיד בו זכתה אורי בחייה.
בעקבות הצלחת הספר, פרסמה חמישה ספרים נוספים, ואז החלה לפרסם את סדרת "בת הזקונים", בין השנים 1918 ו-1925, אשר הפכה אותה לסופרת מפורסמת.
הצלחתה אף הפכה אותה עשירה, על אף השפל הכלכלי הקשה בגרמניה באותה עת. מיליונים רכשו את ספריה, נכחו בהרצאותיה, וקראו את טוריה בעיתונות. אורי רכשה בכוחות עצמה בית נופש בקרומהיבל באזור "הרי הענקים" ברכס הסודטים (בדרום פולין כיום), וכינתה את הבית "בית נסטהאקכן" על שם מקור עושרה ("נסטהאקכן" הוא כינוי חיבה, מילולית "גוזלית", לבת זקונים).
בתקופת רפובליקת ויימאר, הייתה אורי בשיא תהילתה.[1] בעת מלחמת העולם השנייה, אסר עליה השלטון הנאצי לפרסם עוד, ובשנת 1943 נשללו ממנה כל נכסיה, והיא נעצרה ונשלחה לאושוויץ, שם נרצחה בתא גזים ביום הגיעה.[2] היא נמנתה על 873 בני אדם בטרנספורט בן 1000 איש אשר נמצאו בלתי-כשירים לעבודה ונשלחו היישר להשמדה, בלי להירשם בפנקסי המחנה. כמעט איש בגרמניה לא ידע בזמן אמת שאחת הסופרות האהובות ביותר נרצחה.
לאחר המלחמה, שבו לפרסם את ספריה של אורי, בלי התייחסות לגורלה. בשנת 1952 יצאה מחדש כל סדרת "בת הזקונים", פרט לכרך הרביעי, "בת הזקונים ומלחמת העולם" (שעסק במלחמת העולם הראשונה), אשר לא נדפס מחדש, משום שנכתב בטון פטריוטי לוהט מדי בראייה לאחור. בשנת 1983, הפיקה חברת השידור הציבורית הגרמנית ZDF תוכנית טלוויזיה לחג המולד על בסיס שלושת הכרכים הראשונים של הסדרה, וקיבעה את "בת הזקונים" בתודעה של דור חדש של ילדים גרמנים.
מעטים ידעו על גורלה של אורי במשך עשורים. בשנת 1993, פרסמה מריאנה ברנצל ביוגרפיה של אורי תחת הכותרת "בת הזקונים מגיעה למחנה הריכוז", וזעזעה את עולם הספרות הגרמני.
אורי מונצחת במקומות רבים בברלין ובאזור בית הנופש שלה. קנוטאף (מצבה ללא קבר) על שמה עומדת בבית הקברות היהודי וייסנזה בברלין.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ שרה מאריה ברך, Als Deutsche "Nesthäkchens" Mutter ermordeten. (גרמנית), די צייט, 13 בינואר 2013.
- ^ סטיבן לרר, Wannsee house and the Holocaust, מקפארלנד ושות', מסת"ב 9780786407927, עמ' 104.
30163562אלזה אורי