אלון הראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלון הראל
Alon Harel.jpg

אלון הראל (נולד ב-7 בדצמבר 1957) הוא מופקד הקתדרה למשפט פלילי ומינהלי ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

ביוגרפיה

אלון הראל נולד וגדל בתל אביב לאב שמוצאו מפולין ואם שמוצאה מגרמניה, הוריו נפטרו בנערותו. אביו, ישעיהו הראל (1922–1974), היה שופט שלום ואחר-כך עורך דין. במהלך עבודתו כתב כמה ספרים ובאחד מהם, "עמך בערכאות", תיאר את בית המשפט[1]. אלון הראל למד בגימנסיה הרצליה ובצה"ל היה סגן בחיל הקשר.

הראל הוא בעל תואר ראשון (1983) ותואר שני (1985) במשפטים (שניהם בהצטיינות) מהאוניברסיטה העברית, ותואר שלישי בפילוסופיה של המשפט מבייליול קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד (1988). נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הסמכות הפוליטית של המדינה". מנחהו בעבודה היה פרופ' יוסף רז. הראל קיבל תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל בשנים 1988–1989. ב-1990 מונה למרצה באוניברסיטה העברית, ב-1996 מונה למרצה בכיר. ב-2000 עלה לדרגת פרופסור חבר. ב-2003 עלה לדרגת פרופסור מן המניין והופקד על הקתדרה על שם וולטר א' מאייר וב-2006 הופקד על הקתדרה על שם פיליפ ואסטל מיזוק למשפט פלילי ומינהלי.

שהה בשבתון באוניברסיטת דרום קליפורניה וכן כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת טקסס, ועתיד לשהות במכון למחקר מתקדם בברלין. הראל היה עמית מחקר בכיר בתוכנית לאתיקה מקצועית ובבית הספר למדיניות ציבורית על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. כמו כן היה עמית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. בשנת 2009 שהה ב-CTLS בלונדון, בתוכנית הגלובלית ללימודי משפטים מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

הראל היה נשיא האגודה הישראלית לניתוח כלכלי של המשפט, הוא אחד מעורכי כתב העת "קתרסיס" וחבר במרכז לחקר הרציונליות שבאוניברסיטה העברית. הוא חבר במערכת כתב העת "Criminal Law and Philosophy" וכן חבר במערכת כתב העת "New Criminal Law Review". הוא היה גם חבר מערכת כתבי העת "Democratic Culture" ו"משפטים".

היה ממקימי העשירון האחר בשנת 1990, ובמשרדו התקיימו הפגישות הראשונות.

הראל היה בשנים 1997–1998 ו-2003–2004 חבר בהנהלת "האגודה לזכויות האזרח", ובעבר היה גם פעיל בארגון "אמנסטי אינטרנשיונל". הוא כותב מאמרים פובליציסטיים בעיתון "הארץ".

בשנת 2008 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 זכה בפרס חשין, המוענק על ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

הראל הוא מייסדו ועורכו של כתב העת "Jerusalem Review of Legal Studies", ביחד עם פרופסור דוד אנוך.

מחקריו

תחומי מחקריו

מחקריו של אלון הראל עוסקים בשני נושאים: האחד הוא תאוריה של המשפט וליבונן של שאלות באתיקה ובתאוריה פוליטית. השני הוא ניתוח כלכלי של המשפט, במיוחד של משפט פלילי. פרט לכך כתב גם על זכויות אדם ושאלות של תאוריה פוליטית וכן עסק בניתוח משפטי של אירועים אקטואליים.

תאוריה של המשפט: ביקורת שיפוטית

יש רבים הסבורים כי ביקורת שיפוטית על חוקים היא לא דמוקרטית, משום שהשופטים פוסלים חוקים שהתקבלו באופן דמוקרטי. ההצדקה הסטנדרטית של ביקורת שיפוטית על חוקים של הפרלמנט היא הצדקה אינסטרומנטלית המבוססת על ההנחה כי (בדרך כלל) השופטים מגנים באופן טוב יותר על ערכים חוקתיים שונים כמו זכויות אדם, דמוקרטיה, יציבות פוליטית ועוד. כך למשל הפילוסוף הידוע רונלד דבורקין טען כי יש לאפשר לשופטים לפסול חוקים משום שהשופטים מגנים טוב יותר על זכויות אדם[2] ולכן יש להעניק להם סמכות לפסול חוקים. המלומד האמריקאי ג'ון הארט אלי (John Hart Ely) גרס כי ביקורת שיפוטית מוצדקת משום שהשופטים מגנים על ההליך הדמוקרטי[3]. גם השופט אהרן ברק, שהיה נשיא בית המשפט העליון הישראלי, סבור כי את ההגנה על הדמוקרטיה יש להפקיד בידי השופטים משום שהשופטים אינם נבחרים ולכן מגנים טוב יותר על זכויות מיעוטים.

בשורת מאמרים[4] טען הראל שטיעון זה הוא שגוי. עם זאת הראל גם טען כי ניתן להגן על ביקורת שיפוטית מבלי להניח שהשופטים מגנים טוב יותר על זכויות אדם, על דמוקרטיה או על ערכים אחרים.

הראל יצא כנגד הטענה המסורתית האינסטרומנטלית לפיה ההצדקה לביקורת שיפוטית היא איכות ההחלטות של השופטים משתי סיבות: ראשית כי לא ניתן להוכיח היסטורית או אמפירית כי השופטים מחליטים נכון יותר או צודק יותר. שנית אפילו אם נניח כי השופטים טובים יותר בהחלטות בנושאי זכויות אדם קשה מאוד להסיק מעובדה זו שיש להעניק להם כוחות להכריע בשאלות אלה. גם אם יוכח מעבר לכל ספק סביר כי רבי מנחם מנדל שניאורסון או נציגיו הרבים עלי אדמות הוא מומחה עולמי לענייני השטחים לא יוכלו אזרחי ישראל גם אם ירצו להפקיד בידיו את הכוח להכריע בענייני השטחים. מתן כוח כזה איננו מתיישב עם התפישה לפיה כולנו בני אנוש שניחנו בתבונה אנושית ומסוגלים לבצע הכרעות מוסריות.

הראל טוען במאמריו שיש הצדקה אחרת לביקורת שיפוטית, והיא הצדקה לא אינסטרומנטלית, הצדקה המבוססת על זכות השימוע. טענתו המרכזית היא שכאשר אדם פוגע בזכות של אדם אחר בין בצדק ובין שלא בצדק עליו לאפשר לנפגע להישמע. זכות השימוע מכילה שלושה מרכיבים:

  1. הזכות של הנפגע להשמיע את טענותיו
  2. החובה של הפוגע להגן על החלטתו
  3. הנכונות של הפוגע לשקול מחדש את ההחלטה לאור ההתדיינות המוסרית הזו

ביקורת שיפוטית היא מכשיר להגנה על זכות השימוע. בתי המשפט ובתי המשפט בלבד מאפשרים לכל אדם ואדם פריבילגיה יחידה במינה ונדירה: הפריבילגיה לערער על ההחלטות של קולקטיב, לתבוע מן הקולקטיב הסבר וצידוק להחלטות אלה וכן לחייב את הקולקטיב לשקול מחדש את החלטותיו. הביקורת השיפוטית היא לפיכך מכשיר למתן קול לקרבנות של החקיקה; קול המלווה גם בנכונות אמיתית (נכונות מן הסוג שהמשפטנים מכנים "בלב פתוח ובנפש חפצה") לשנות את ההחלטה אם הבירור הפארטיקולארי מחייב מסקנה כזו.

הביקורת השיפוטית לדעת הראל איננה מבוססת לפיכך על האיכות של ההחלטות השיפוטיות, התבונה השיפוטית או היכולות המיוחדות של הגוף השיפוטי להחליט החלטות צודקות, להגן על זכויות אדם או על הדמוקרטיה. הביקורת השיפוטית איננה אלא ביטוי ומימוש של זכות השימוע, דהיינו ההזדמנות להגן על מה שנתפש (בצדק או שלא בצדק) בעיני הקורבן כזכות של הנפגע. זכות השימוע איננה משרתת מטרות אינסטרומנטליות כמו הגנה על זכויות אדם או על הדמוקרטיה. זכות השימוע היא זכות בעלת ערך עצמאי המושתת על ההבנה כי המדינה חייבת להסביר את החלטותיה ולתת עליהם דין וחשבון בפני אלו שנפגעים מהחלטות אלה.

הניתוח הכלכלי של המשפט

הראל חקר וכתב בשני התחומים של הניתוח הכלכלי של המשפט: ניתוח כלכלי מסורתי וניתוח כלכלי התנהגותי.

בסדרה של שני מאמרים, אחד תאורטי והשני ניסויי, בחן הראל את אופי העונש הפלילי האופטימלי וטען שהרתעה יותר טובה תושג אם עבריינים ידעו מראש שעל מעשה מסוים יינתן עונש קבוע (נניח שנתיים מאסר) מאשר אם על אותו מעשה יינתנו עונשים שונים שממוצעם הוא העונש הקבוע (שנתיים מאסר).[5]

במאמר התנהגותי אחר בחן הראל את ההשלכות המשפטיות של תופעה פסיכולוגית ידועה הנוגעת לאי ודאות. אי ודאות יכולה לחול על אירועים שחלו בעבר (האם היה גשם בירושלים ב-1 בדצמבר 2000) או על אירועים בעתיד (האם יהיה גשם בירושלים ב-1 בדצמבר 2100). מחקרים פסיכולוגים מצביעים כי אנשים מגיבים באופן שונה להימורים ביחס לעתיד מאשר להימורים ביחס לעבר.

הניחו שאתם מתבקשים להמר על השאלה מהו המספר שיתקבל בעקבות השלכת קובייה בעתיד מול המקרה בו אתם מתבקשים להמר על השאלה מהו המספר שהתקבל בעקבות השלכת קובייה בעבר. אם אתם מנחשים נכונה תקבלו סכום כסף נכבד. על מנת להיכנס להימור עליכם לשלם דמי השתתפות (פרמיה). מחקרים רבים הראו כי אנשים מוכנים בקלות יחסית (תמורת פרמיה נמוכה) להיכנס להימורים על העתיד אך מתקשים (דהיינו דורשים פרמיה גבוהה) כדי להמר על העבר גם כאשר ההסתברות להצלחה זהה בשני המקרים. אנשים ישלמו פרמיה הרבה יותר נמוכה כדי להיכנס להימור ביחס למה שקרה בעבר, מאשר להימור ביחס למה שיקרה בעתיד.[6]

הראל בחן את הרלוונטיות של התופעה ביחס לשאלות של מדיניות משפטית. כך למשל יש מקרים בהם השאלה אם אדם ייתפס או לא נקבעת כבר בזמן שהוא מבצע את העברה. למשל אם יש מצלמה הוא נתפש ואם אין הוא איננו נתפש. במקרים מעין אלו ההימור הוא על העבר דהיינו על השאלה אם יש מצלמה או לא. לעומת זאת עבריינים מהמרים לעיתים על השאלה האם יהיו (בעתיד) פטרולים של המשטרה אשר מחפשים עבריינים. אי-הוודאות במקרה שני זה מתייחסת לעתיד. מכאן הראל גזר את המסקנה כי אמצעים כמו מצלמה הם יעילים יותר מאמצעים כמו פטרולים גם אם הסתברות התפישה זהה בשני המקרים. האפקט ההרתעתי שונה בשני המקרים של הנטייה הפסיכולוגית של פרטים שלא להמר על אירועים שקרו בעבר.

דעותיו

הראל משתייך לצד השמאלי של המפה הפוליטית. באוקטובר 2018, לאחר פיגוע הירי באזור התעשייה ברקן, כתב הראל: "זה ללא ספק רצח בדם קר, בכך הוא דומה מאוד למעשי הרצח שצה"ל מבצע בגבול הדרום. הגיע העת להפסיק את מעשי הטבח". לאחר סערה ציבורית שקמה בעקבות ההתבטאות, מחק הראל את דבריו ופרסם התנצלות על דבריו בעמוד הפייסבוק שלו.[7]

ספרו

  • Alon Harel, Why Law Matters, Oxford Legal Philosophy, 256 pages, 2014.

הספר בספרדית בגרמנית:

מאמרים נבחרים

תאוריה של המשפט ותאוריה פוליטית

  • אלון הראל, קניין על פרשות דרכים: הערות ביקורתיות על ספרו של חנוך דגן קניין על פשרת דרכים, עיוני משפט ל, 435.
  • Alon Harel, Why Only the State May Inflict Criminal Sanctions: The Case Against Privately Inflicted Sanctions 14 Legal Theory 113-133 (2008)
  • Alon Harel, What is Really Wrong with Torture 6 Journal of International Criminal Justice 241-259 (2008) (with Assaf Sharon)
  • Alon Harel, The Right to Judicial Review 92 Va. L. Rev. 991-1022 (2006) (with Yuval Eylon).
  • Alon Harel, Theories of Rights Blackwell's Guide to the Philosophy of Law and Legal Theory, 191-206 (eds. Martin P. Golding & William Edmundson, 2005).
  • אלון הראל, הרהורים ספקניים על אופטימיזם של שופט קתרסיס כרך 4, 22-50 (2005) (ביקורת על ספרו של אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית)
  • Alon Harel, Rights-Based Judicial Review: A Democratic Justification 22 Law and Philosophy 247-276 (2003)

Alon Harel, On Hate and Equality 109 Yale L.J. 507-539 (1999) (with Gideon Parchomvosky).

  • Alon Harel, What Demands Are Rights? An Investigation Into the Relation Between Rights and Reasons, 17 Oxford Journal of Legal Studies 101-114 (1997).

ניתוח כלכלי של המשפט

  • Alon Harel, Commensurability and Agency: Yet Two Unmet Challenges to Law and Economics (forthcoming Cornell L. Rev., 2011) (with Ariel Porat).
  • Alon Harel, Criminal Responsibility for Unspecified Offenses(הקישור אינו פעיל), 94 Minnesota L. Rev. 261-310 (2009) (with Ariel Porat)
  • Alon Harel, Uncertainty Revisited: Legal Prediction and Legal Postdiction (forthcoming in Michigan L.Rev., 2008) (with Ehud Guttel)
  • Alon Harel, The Economics of Stigma: Why More Detection of Crime May Result in Less Stigmatization (forthcoming in 36 Journal of Legal Studies, 2007) (with Alon Klement).
  • Alon Harel, Matching Probabilities: The Behavioral Law & Economics of Repeated Behavior 72 University of Chicago L. Rev. 1197-2005 (2005) (with Ehud Guttel).
  • Alon Harel, Ex-Post Egalitarianism 21 Journal of Law, Economics and Organization, 57-75 (2005) (with Zvi Safra & Uzi Segal)
  • Alon Harel, The Virtues of Uncertainty in Law: An Experimental Approach 89 Iowa L. Rev. 443-494 (2004) (with Tom Baker and Tamar Kugler)
  • Alon Harel: Crime Rates and Expected Sanctions: The Economics of Deterrence Revisited Journal of Legal Studies vol. XXX, 485-501 (June, 2001) (with Oren Bar-Gill).
  • Alon Harel, Criminal Law and Behavioral Law and Economics: Observations on the Neglected Role of Uncertainty in Deterring Crime 1 American Law and Economics Review 276-312 (1999) (with Uzi Segal).
  • Alon Harel, Efficiency and Fairness in Criminal Law: The Case for a Criminal Law Doctrine of Comparative Fault, 82 California L. Rev. 1181-1229 (1994).
  • אלון הראל יעילות וצדק במשפט הפלילי, משפטים 22, 499-531 (1993).

זכויות אדם

  • אלון הראל, "עבירות המגבילות את חופש הביטוי ומבחן 'אפשרות ההתממשות של נזק': חשיבה מחודשת", משפטים ל 69 (1999).

קישורים חיצוניים

מכתביו

אודות ספרו

הערות שוליים

  1. ^ הספר '"עמך" בערכאות' מאת ישעיהו הראל
  2. ^ RONALD DWORKIN, TAKING RIGHTS SERIOUSLY (1977)
  3. ^ John Hart Ely, Democracy and Distrust: A Theory of Judicial Review (1980).
  4. ^ כמו למשל Yuval Eylon & Alon Harel, The Right to Judicial Review 92 VIRGINIA. L. REV. 991 (2006).
  5. ^ Alon Harel, Criminal Law and Behavioral Law and Economics: Observations on the Neglected Role of Uncertainty in Deterring Crime 1 American Law and Economics Review 276-312 (1999) (with Uzi Segal); Alon Harel, The Virtues of Uncertainty in Law: An Experimental Approach 89 Iowa L. Rev. 443-494 (2004) (with Tom Baker and Tamar Kugler)
  6. ^ ראו למשל Myron Rothbart & Mark Snyder, Confidence in the Prediction and Postdiction of an Uncertain Outcome, 2 CANADIAN JOURNAL OF BEHAVIORAL SCIENCE 38 (1970). או Wibecke Brun & Karl H. Teigen, Prediction and Postdiction Preferences in Guessing, 3 JOURNAL OF BEHAVIORAL DECISION MAKING 17 (1990).
  7. ^ אלירן קרסנטי, הפרופ' שהאשים את צה"ל במעשי טבח - מתנצל, באתר www.20il.co.il
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלון_הראל&oldid=1545730"